היי, מה שלומכם? בחודשים האחרונים, כמעט בכל שיחה שלי עם מנהלות ומנהלים, עולה החרדה הזאת מהרלוונטיות שלנו בתוך מהפכת ה-AI. הפרק השבוע הוא הקלטה מתוך וובינאר מיוחד על התמעת ה-AI בארגונים מורכבים, וובינאר שבו ניסיתי לענות על השאלה הזאת של הרלוונטיות שלנו האישית הכי ברצינות שאפשר. אין ספק שמה שמנהל את האירוע הזו זו תחרדה, אבל כשמבינים שהתפקיד של מנהלים בעולם משתנה, בונים מחדש את הזהות הניהולית שלנו בתוך האמימות הזאת ותוך כדי התנועה. איך עושים את זה? אם אתם מרגישים שהקרקע שלכם זזם מתחת לרגליים כמו של כולנו, ואם נמאס לכם ממש לשמוע את המילה חוסן, הפרק הזה הוא בשבילכם. תהנו. תודה, תודה על ההזמנה הזאת. אני מאוד מתחברת לכל מה שעדי אמרה. יש כאן הזדמנות מאוד גדולה ומשבר מאוד גדול ודואליות שאנחנו חיים בתקופה הזאת. אני אדבר על המימד האישי הניהולי, על איך אנחנו כמנהלים וכבני אדם, מה זה גוזר עלינו, המהפכה הזאת. אז ככה, בואו נתחיל. ממש סיפור מהשבוע, סי-או-או בסטארט-אפ שאני מלווה התקשר אליי כדי להתייעץ איתי. אמר, יש לנו תוכניות עבודה חדשות. ב-2026 אנחנו הולכים להיפרד מ-25% מהחברה שלנו. מדובר בחברה הצומחת, חברה רווחית, חברה באמת מאוד מאוד מצליחה. זה סיפור, זה ניגון מוכר, כבר שמעתם את זה. וההתלבטות היא איך לעשות את הפרידה, ההתלבטות היא לא האם לעשות את הפרידה. אז אין כאן משבר כלכלי, יש כאן AI. אז עכשיו, מה עושים עם הדבר הזה? אז הראשון שככה יצר תקדים מאוד גדול ומיינדשיפט ודיבר על הנושא הזה, היה סטיאן אדלה ביולי 2025. ממש יום אחרי שהמנהיה של מייקרוסופט הגיעה לשואו-וי-סי של 500 דולר, שזה המון, מייקרוסופט נפרדה מ-15 אלף עובדים, וסטיאן אדלה שלח מכתב לעובדי החברה, והסביר בדיוק את המשפט הזה שכתוב כאן, שחברות מחפשות הצלחה, והמושג של הצלחה הוא מושג שהשתנה. כי הצלחה היא לא לונגג'וויטי, אנחנו לא מחפשים עריכות ימים, אנחנו מחפשים את הדרך להישאר רלוונטים, להמשיך להשפיע בעולם, ואנחנו באמת רואים לנגד עינינו שסדרי עולם משתנים. כי פעם חשבנו שאם אנחנו מועסקים בארגון מצליח ויציב, שלא לומר משגשג כלכלית, אז יש לנו יציבות. והיום אנחנו מבינים שהמציאות היא קצת אחרת, ורווחיות לא מבטיחה ביטחון תעסוקתי, אז עוד מטה אנחנו נראה מה אנחנו כן יכולים לעשות בתוך המשבר הזה. אז היי, אני טוניה רדפליק, אני מנטורית ויועצת למנהלים ומנהלות בהייטק. הרקע שלי הוא טכנולוגי, אני מנהלת פיתוח, 25 שנים הייתי בתפקידי פיתוח ובתפקידי הובלה, והארנדי דירקטור בתפקיד האחרון שלי, הובלתי ארבע קבוצות פיתוח בארץ ובעולם. אני גם מנחת קבוצות של מוכר נדלר, וגם מנחה בכמה תוכניות מנהיגות. אחת מהן יואב מנקוף, מענות אחת היא תוכנית עם מנכלת לינקטין לאקזקיוטיבס בהייטק. ואני בן אדם מאוד מאוד פרקטי. אני צריכה רגע להבין איך הדברים עובדים בפועל, ומה אנחנו יכולים לעשות כדי באמת לחיות את החיים שלנו בטוב, תוך כדי משברים ותרללות שלא דמיינו, שנצטרך להתמודד איתן. אז זה ככה, תאוריות ומודלים זה יפה, אבל זה כבר לא מספיק, בטח לא בקצב בעולם. ובקריירה שלי חוויתי הרבה מאוד שינויים טכנולוגיים. אני חושבת שהטכנולוגיה היא חשובה, והיא משנה סדרי עולם, אבל השאלה היא קודם כל מה אנחנו עושים בתוך הדבר הזה. אז ברוכים הבאים למשבר הכיבולת האנושית מעולם, בהיסטוריה האנושית. לא היינו במשבר כזה כמו שאנחנו פייסינג היום. רק בהיבט של הקשב שלנו אנחנו חווים 275 הפרעות ביום אחד. 58% ירידה בריכוז העמוק שלנו, ביכולת שלנו בכלל להגיע לריכוז. השחיקה שלנו עולה בצורה דרמטית. אדרית נכנס, מה יש לך עכשיו? זה מחקר של מייקרוסופט מ-2024, ממש לא מזמן. השחיקה הקוגניטיבית, הוגדרה על ידי הפורום הכלכלי העולמי ב-2026 ממש עכשיו, הוגדרה כמגפת הסוכתית של העשור. זאת אומרת, אנחנו באמת רואים שחיקה שהיא הרבה מעבר למשבר מוטיבציה. לפעמים מנהלים אומרים, איפה המוטיבציה של העובדים? למה הם לא נרתמים? למה הם לא באים? אנחנו כאן כבר במשבר מאוד מאוד מאוד גדול בהיבט הזה. עדי קודם הזכירה את הצורך שלנו ללמוד דברים חדשים ולהתפתח ביחד עם העולם ולתת לזה הזדמנות. צריך מוטיבציה כדי להיות בתוך הדבר הזה, כדי להיות אפקטיביים ונחושים בתוך הדבר הזה. וכשאנחנו בתוך שחיקה, אז זה הרבה הרבה יותר קשה. בטח לנו כמנהלים, שמנהלים גם את השחיקה של עצמנו, גם את השחיקה של העובדים שלנו. אז היום 72% מהמנהלים מדברים על זמינות 24-7 ועל חרדת תגובה. אתם בטח יודעים על מה אני מדברת, על הקטע הזה שכולם זמינים כל הזמן ויום העבודה הפך ליום אינסופי. ואנחנו גם בלילה יש אונקול וגם בבוקר יש או טיימזונים אחרים שעובדים וצריכים לקבל מענה. וגם במהלך היום אין לנו שנייה אחת של שקט. רגע להיות עם עצמנו ולהבין רגע איך אנחנו לוקחים את המשבר הזה. עוד קצת נתונים ודי. קצת על איך אנחנו, איך עובדים ומנהלים, מרגישים לגבי האיי-איי וגם עדי הזכירה. האיי-איי ייקח לנו את העבודה, לא ייקח לנו את העבודה, כל הדבר הזה. 61% מהעובדים מרגישים שהידע המקצועי שלהם מתיישן תוך חצי שנה והם צודקים. פעם הידע המקצועי שלנו החזיק אותנו עשור ויותר והיום כל דבר שאנחנו לומדים, כל דבר שאנחנו לומדים יחזיק אותנו מקסימום שנתיים. זה מחקרים חדשים של עולם העבודה. 50% מהמנהלים מדברים על שחיקה יומיומית. זאת אומרת ממש ממש ממש קשה. שחיקה של הסקיל שלהם, של כל מה שהם עבדו ולמדו במהלך הקריירה שלהם. והדבר האמיתי שאנחנו מנהלים כאן הוא משבר זהות עמוק והוא משבר פסיכולוגי והוא משבר רגשי, מאוד מאוד עמוק. עכשיו, איי-איי זה גם מרגש מאוד. יש לנו היום את הכלים הכי מדהימים, הכי זמינים ממש בקף ידינו לייצר עולמות. אני הרמתי מערכת אג'נטית לעסק שלי בשבועיים האחרונים. זה לא ייאמן כמה זמן זה חוסך לי. זה מלא לי את הפודקאסט לבאז שולח הצעות, מחיר זו זה. מלא מלא מלא דברים שלקחו לי המון זמן. וזה לקח לי כלום. וזה לא בגלל שאני טכנולוגית, זה בגלל שהכלים הם כלים מאוד מאוד פשוטים ונגישים. ובאותה נשימה, המהפכה הזאת ממש ממש ממש מפחידה. היא ממש מפחידה. כל מה שלמדנו במהלך השנים, וכל הידע שרכשנו וכל הסקיל שרכשנו, והיינו הכי חכמים בחדר. והידע הוא זה שהוסלנו ללמוד ולהתקדם איתו. והיום כל הידע הזה וכל האינטליגנציה הזאת הפכה לקומודיטי. וזה קומודיטי של איי-איי. איי-איי יודע יותר טוב מאיתנו, יעיל יותר מאיתנו, אנליטי יותר מאיתנו וחכם יותר מאיתנו. מייקרוסופט הוציאו דוח שקוראים לו The Index of Working אני חושבת, אם אני לא טועה. ממש דוח של 2025. והם כבר מדברים על זה שממש המבנה הארגוני משתנה. לצד עובדים אנושיים, עובדים דיגיטליים ובוטים. ובאמת המציאות משתנה לנגיד עינינו. זה היה ב-2025 ואנחנו יודעים שכבר היום יש ארגונים כמו אצל אלון מסק שכבר עובדים ככה. אז זה לא לקח הרבה זמן עד שזה באמת כבר קרה. אז לצד ההזדמנות המדהימה שיש כאן לעשות אימפקט שלא ידענו שאפשר יהיה לעשות בעולם. יש כאן גם חרדה מאוד מאוד עמוקה והחרדה היא להפוך להיות מיותרים והחרדה הזאת מכריחה אותנו רגע לחזור אל הבסיס ולחזור אל עצמנו. וכדי שנוכל לצלוח את המשבר הזה אנחנו צריכים לקחת אחריות רדיקלית על החיים שלנו, על האנרגיה שלנו, על תשום את הלב שלנו, על הפוקוס שלנו. ולהבין איך אנחנו עוברים את המשבר הזה בצורה הכי טובה. ולא רק עוברים את המשבר הזה כי לעבור משבר זה לא מספיק. אנחנו מומחים בלדבר על חוסן אבל אם היינו עוסקים רק בחוסן אף אחד מאיתנו לא היה קם בבוקר לוויבינר הזה. באנו לכאן כדי ללמוד ובאנו כדי להתפתח ואנחנו רוצים לסגשג, אנחנו רוצים לחיות את החיים שלנו בטוב. יש לנו עולמות לבנות וחלומות להגשים ורציפות עסקית זה אחלה וזה נורא נורא נורא חשוב אבל זה רק הבסיס. חוסן זו רק היכולת שלנו לחזור בחזרה, לעמוד על הרגליים אחרי שנפלנו. וזה נורא חשוב אבל זה תנאי הכרחי ובלתי מספיק. אנחנו רוצים הרבה יותר מזה. ולא סתם ראן דיבר על זה ועדי דיברה על אנטי שבירות, על היכולת הזאת לצמוח, על היכולת הזאת רגע להתפתח וללמוד ולהתאים את עצמנו ועכשיו תוך כידיע המשבר הזה להבין שהמשבר הזה, המלחמה הזאת. אנחנו עכשיו במלחמה עם איראן, זאת כנראה לא המלחמה האחרונה שאנחנו נחווה. לפני כמה חודשים חשבנו שזאת המלחמה האחרונה שנחווה עם איראן והנה אנחנו שוב בסרט הזה והוא יותר ארוך ויותר מורכב וזה טבעו של עולם, תסתכלו על הקורונה, פעם הקורונה נראיתה לנו המושבר הכי גדול בעולם והיום הקורונה נראיתה לנו כמו בייבי, ליד הדברים שאנחנו צריכים להתמודד איתם, אז אנחנו לא כאן כדי לסרוד, אנחנו כאן כדי תמיד והצליח ולשגשג וכדי לעשות את זה אנחנו צריכים לקחת את האחריות. אז דיברנו על זה שבעצם המשבר הזה משנה את התפקיד הניהולי והוא משנה את התפקיד הניהולי ברמת הזהות. אז אני רגע רוצה לדבר על מהם השינויים ויותר חשוב מזה, מה כל אחד מאיתנו יכול וצריך לעשות כל יום, ממש כל יום, תצאו מכאן עם פלייבוק פרקטי, לאיך עושים את זה ביומיום שלנו כדי באמת לסגשג גם בתוך המשבר הזה. אוקיי, אז השינוי הראשון שאנחנו, שכולנו צריכים לעשות, זה להפסיד לנהל את האכט ולהתחיל לנהל את המה והלמה. פעם היינו באמת הכי חכמים בחדר הזאת, הסללה תרבותית של שנים, זה המורים שלנו, זה הגננות שלנו, זה המפקדים שלנו בצבא, זה המנהלים שלנו, הסמכות תמיד הייתה הכי חכמה בחדר, אבל היום האיי-איי הוא הכי חכם בחדר והוא עושה הרבה יותר טוב מאיתנו כמעט הכל כבר, בקטע האנליטי, בסדר? בקטע של האיי-קיו. הזהות החדשה שאנחנו נדרשים לה והשיפט שאנחנו נדרשים לעשות כאן היא באמת להגדיר את המה והלמה, להבין לאן החברה שלי הולכת, מה אנחנו רוצים להשיג, מה ייתן לנו יתרון תחרותי, איך נראים המתחרים שלנו, להבין את התמונה הגדולה ולהגדיר את הכיוון ולהבין איך המשימות שלנו היומיומיות מתחברות אל הכיוון הזה וזה מה שיעניק משמעות לצוותים שלנו. אנחנו צריכים להטיל ספק ולשאול את השאלות הנכונות, אנחנו כבר לא אלה שבאים אליהם כדי לקבל את התשובות, התשובות הידע קיים בכל מקום היום, לא צריך אותנו בשביל זה, צריך אותנו כדי לאתגר, כדי לשאול את השאלות וזה לא החלק הפרקטי, זה רק החלק של השינוי, אנחנו נגיע אחר כך לחלק הפרקטי, ממש עוד מעט. עוד שינוי זהות, יש לנו שלושה, מניהול זמן לניהול של אנרגיה ופוקוס, אנחנו פעם ניהלנו זמן, רצינו להספיק יותר משימות, רצינו לעבוד הרבה שעות, היה לנו תודוליס שהוא אינסופי, בעידן של עומס קוגניטיבי וכשכולנו שחוקים, צוואר הבקבוק הוא האנרגיה שלנו, הוא המוטיבציה שלנו, הוא היכולת שלנו לתפקד בתוך החרדה, לצד החרדה, בתוך הדואליות הזאת. אז אנחנו צריכים להבין איך אנחנו משקיעים את האנרגיה ואת הפוקוס שלנו בדברים הנכונים. אז קודם כל זה להשקיע את האנרגיה במה שבאמת מייצר אימפקט, במה שבאמת מזיז את המחת ולא בסתם טאסקליסט אינסופי, כמו שעשינו הרבה שנים. זה למדוד את האוטקאם ולא את האוטפוץ. יש עדיין מנהלים שמודדים לעובדים שלהם שעות עבודה, יש עדיין ארגונים שמחזירים את העובדים שלהם לעבוד חמישה ימים מהמשרד כדי שתהיה יותר בקרה ושליטה, והדבר הזה בעיני הוא עולם ישן, ממש עולם ישן. אנחנו צריכים למדוד את פריצות הדרך שאנחנו משיגים ואת הלמידה שאנחנו עושים ולא השעות העבודה שאנחנו עובדים. אנחנו צריכים לזהות מה מתאים אותנו, אותי אישית כמנהלת, כי יש לי הרבה אימפקט על האנשים שלי, ואת הצוות.

ומה מרוקן אותנו, כדי שבאמת נוכל להשקיע את האנרגיה במקומות הנכונים. והדבר השלישי, הפקטור השלישי בניהול, בשינוי הזהות, בשינוי זהות שאנחנו כולנו צריכים לעשות זה מלנהל ודאות, ללנהל ולנוות באמימות. וזה נורא נורא נורא קשה, כי זה ממש מנוגד לאיך שהמוח שלנו עובד, המוח שלנו כל הזמן מחפש ודאות, כל הזמן. ולכן אנחנו מנהלים דשבורדים ו-KPI's וגרפים, ומחפשים את הנתונים ומחפשים את הוודאות וכל הדבר הזה. אבל היום ה-AI יודע לעשות את זה הרבה יותר טוב מאיתנו, ואנחנו צריכים לנהל את כל מה שאי אפשר למדוד, או הרבה יותר קשה למדוד. כמו הסאבטקסט, כמו המתחים, כמו הדינמיקות. כמו התחושה שלנו לגבי הכיוון, האינטואיציה שלנו, קבלת ההחלטות שלנו צריכה לעבור שינוי. אנחנו צריכים באמת ללמוד, להקשיב פנימה. יש לנו אינטואיציה, כי האינטואיציה שלנו היא כל הדאטה שהצטבר בתוך הגוף שלנו לאורך כל השנים שקיבלנו החלטות וראינו את העשייה השלימה עובדת, בסדר? אז זה לא סתם, זה לא משהו לזלזל בו. אנחנו צריכים את הרגישות, ואנחנו צריכים את האומץ לפעול כשאין תשובה אחת נכונה, כי אין יותר פתרון בית ספר. אין יותר פתרון בית ספר, העולם הרבה הרבה יותר מורכב, ואני אזכיר את הדואליות הזאת, וזה בדיוק זה. וכשהעייה היא באמת אופטימלית בסטטיסטיקות ובדאטה, אנחנו אלה שנביא את האתיקה ואת השיפוט ואת להבין מה נכון ומה מדויק, ומה ערכי בעינינו, ובאמת יכול לקחת אותנו אל ה-next level, ולשמור עלינו ועל הערכים שלנו. אוקיי, מה עושים? הגענו לחלק הפרקטי. אמרנו, אני בן אדם מאוד מאוד פרקטי, אז איך מנהלים את השיפוט, מאיך ללמה ולמה? אז קודם כל, אנחנו צריכים ללמוד, להטיל ספק, אבל לא להטיל ספק בתיאוריה, אלא להטיל ספק ולהכניס את זה לחלק מתהליכי העבודה, האינירנטים שלנו והצ'ק פוינט שלנו בעבודה. אנחנו צריכים למנות תפקיד, אתם יודעים, מה שאין לו אונרשיפ, הוא בסופו של דבר לא מתקיים במציאות, בגלל שיש על כולנו המון המון המון תפקידים והמון דברים והמון עומס. אז בכל פעם שמישהו מציע פתרון, ש-AI יש פתרון לפרויקט, לארכיטקטורה, לתוכנית, לא משנה למה, אנחנו צריכים רגע להבין את התמונה הגדולה, לעלות ל-30 אלף רגל ולראות לאן הדבר הזה לוקח אותנו, ולהתגר את הפתרון הזה, ולהבין איפה יש כאן קשלים לוגיים, איפה יש כאן קשיים אתיים, איפה זה יישבר אצל הלקוחות שלנו, איפה זה יפגוש מציאות ולא יעמוד במבחן המציאות. והטלת הספק הזאת צריכה להפוך לחלק קבוע בתהליך קבלת ההחלטות שלנו והאימפלמנטציה. זה אולי החלק הכי הכי פשוט והכי פרקטי בעיניי בכל ה-15 דקות שלי פה, והסיפור הוא שבאמת הרבה שנים ניהלנו זמן, אבל זמן הוא מוגבל, יש לנו לכולנו 24 שעות ביממה, וקצב השינוי בעולם רק הולך ועולה, אז איך מנהלים את האנרגיה שלנו בתוך הזמן, כי הרי בסוף אני בן אדם ויש לי את הזמנים שבהם אני יותר מרוכזת ואני בפלואו, ואני יכולה להפיק מעצמי פי אלף, ממה שאני יכולה לשבת 15 שעות והדף שלי יישאר רק. אז איך עושים את זה? אני יכולה לספר לכם שכל מנהלים שאני עובדת איתם, בלי יוצא מן הכלל, גם ראשי צוותים, גם מנכלים, כולם ממש עקרוס דה בורד, מקדישים זמן פוקוס אישי בבוקר, משריינים את הזמן הזה כדי להתחיל את היום שלהם, כדי להבין מה אני רוצה להשיג היום, מה האימפקט שלי, על מה אני שם את האנרגיה שלי, על מה אני מבטרת, זה שאלות נורא נורא נורא נורא חשובות, וזה בדיוק המעבר הזה מחשיבה שהיא ריאקטיבית, מחשיבה של לענות לכל המיילים, ולהיות נורא ריאקטיבית לכל מה שהעולם זקוק ממני, וחשיבה פרואקטיבית. ואנחנו כאן כדי להוביל. אז זה טקס בוקר שבאמת אי אפשר לוותר עליו בהבנה שלי את המציאות. השיח שלנו צריך לעבור לשיח על מהות. אנחנו לא נשאל את האנשים שלנו מהם מספיק, אני אשאל אותם למה הם בחרו לשים את האנרגיה שלהם על המשימות האלה, ואני אחבר אותם כל פעם מחדש, אל המשמעות של המשימות, אל הלמה הארגוני שלנו, למה אנחנו עובדים על זה ולא על דברים אחרים, ואיך זה עושה אימפקט. אנחנו קמים בבוקר בשביל לעשות דליברי, בשביל לעשות אימפקט, הדבר הזה קורה דרך האנשים שצריכים משמעות וצריכים להצליח, כדי שתחושת הערך שלהם תהיה טובה. והדבר השלישי שהוא באמת קצת יותר מורכב, אבל יש עליו המון המון המון חומרים, זה הצורך שלנו לנהל ולבסט את מערכת העצבים שלנו, כי מערכת העצבים שלנו היא תחת התקפה מאוד מאוד מאוד מורכבת בתקופה הזאת, והבטריה של רובנו, אנחנו רובנו מסתובבים בטריה חצי ברוקנית אם אני לרג'ית אתכם. ויסות, כשאני יודעת לבסט את עצמי ואני יודעת לשאול את עצמי מה מזין אותי, מה מחזיר לי אנרגיה, זה מביא אותי לעבודה קוגניטיבית ברמה הרבה יותר גבוהה, ברמה הרבה יותר יצירתית, ושוב, באנו לבנות עולמות, אנחנו בילדרים, לא באנו לכאן כדי לשרוד, באנו לכאן כדי לסגשג, כדי באמת לייצר עולם חדש. וכדי לעשות את הדבר הזה, אנחנו צריכים לבסט את עצמנו ולבסט את החרדה שלנו, כי כשאנחנו בחרדה, המוח שלנו הוא בהישרדות ובצמצום. אז יש לכם הלא נוטיפיקציות בטלפון, אני מציעה פחות. אתם מקשיבים לחדשות, אני מציעה פחות. בכלל, כל מה שמפחיד וכל מה שזה, קצת לצמצם. ויש על זה המון המון המון חומרים, אבל אני ממש ממש ממליצה לשים לב, רגע, למדד האנרגיה ומדד מוצב הרוח שלנו, ולהקיף את עצמנו באנשים טובים ובקהילה שמרימה אותנו, זה ממש ממש חשוב. אוקיי. איך אנחנו מנהלים את ה… מה אנחנו עושים עם העניין הזה של מניהול ודאות לניבוד באמימות? אז קודם כל, האוגן היחיד שיש לנו במציאות זה אנחנו. זה אני עצמי. זה התשוקות שלי, זה החוזקות שלי, זה הדברים שאני טובה בהם, זה הדברים שבאים לי בקלות. העניין הוא שהדברים שבאים לי בקלות, אני בדרך כלל מתעלמת מהם, ואני לא יודעת שעבור אחרים יש לזה ערך נורא מאוד גדול, אז רגע להבין מה הערך המוסף שלי, ומה החוזקות ומה התשוקות שלי, ומה סופר פאוורס שלי כמנהלת ושל העובדים שלי. כשאנחנו נמפה את הדבר הזה, אנחנו נבין מה מחזיר לנו אנרגיה ומתאים אותנו, ולא רק מה מרוקן אותנו. אנחנו כמובן צריכים להיות יותר רגילים ממה שהיינו לאורך כל החיים שלנו. הסיפור הזה של פייל פאסט, מותר לטעות, אי אפשר לייצר חדשנות בלי לטעות, אי אפשר לייצר חדשנות בלי לטעות, אבל אנחנו צריכים להבין איך אנחנו לומדים מהר, ומייצרים ביטחון בתוך חוסר הוודאות, ומתקדמים ממש, שמים דגש על ההתקדמות ועל ההצלחות שלנו. וזה בסדר לשתף את הצוות גם באמימות וגם בבלבול, ולהזמין אותם לחשיבה משותפת. באמת, אף אחד לא יודע לאן הדבר הזה הולך. אנחנו בפעם הראשונה בהיסטוריה, בסיטואציה שבה, אתם יודעים, פעם שעלו ברעיונות עבודה, מה אתה רוצה לעשות עוד שלוש שנים, איפה תהיה עוד חמש שנים, מי יודע היום איפה נהיה עוד שנה. באמת, אנחנו בפעם ראשונה בכזאת אמימות. אז זה של כולנו, וחבל שנהיה בבדידות בתוך הדבר הזה, וזה גם מעצים את הצוותים שלנו. אז לסיכום, התפקיד שלנו משתנה. זה שהתפקיד שלנו משתנה, זה יושב על הזהות שלנו, זה יושב על כל מה שלמדנו כל השנים, על כל הסקיל שרכשנו כל השנים, ואנחנו צריכים לעשות שיפט, שהוא שיפט מאוד מאוד מורכב, מאיך ללהחזיק את הלמה ואת התמונה הגדולה, מלנהל את הזמן, ללנהל את האנרגיה ואת הפוקוס שלנו, מלנהל ודאות ונתונים, לנווט בתוך האמימות הזאת. אנחנו לא כאן בשביל לשרוד, אנחנו לא כאן בשביל חוסן, חוסן זה אחלה וחוסן זה נורא חשוב, אבל אנחנו באמת רוצים לחיות ולשגשג ולשמוח, ולבנות ולהגשים, וכדי לעשות את זה אנחנו צריכים לעבוד על ה… על הסלף אווורנס שלנו, על המודעות העצמית שלנו, שהוולד אקונומיק פורום ב-2025 הגדיר כאחד הסקילס הכי הכי הכי חשובים, בטופ 5 סקילס שלנו כבני אדם, כי ככל שאני אכיר את עצמי יותר טוב ואני אבין מה הערך המוסף שלי, יהיה לי הרבה יותר קל לנווט בתוך המהפכה הזאת, ותקשיבו, אף אחד לא בא להציל אותנו, אף אחד לא בא להציל אותנו, nobody is coming, כמו שנילי תמיד אומרת, מה שאנחנו נעשה זה מה שיהיה, יש לנו כאן שינוי גדול לעשות, ויש כאן גם הזדמנות מאוד מאוד גדולה לכולנו, ואני מזמינה אותנו לצעוד בעיניים פקוחות לתוך המהפכה הזאת, אם בא לכם ככה לשמוע עוד חומרים ולהתחבר לעוד תכנים, אז מוזמנים לקבוצת הוואטסאפ הזאת של קהילת המנהלים, ויש להם גם את הוואטסאפ שלי, ואני זמינה למחשבות ופידבקים ושאלות, ותודה רבה רבה רבה. זה יכול לעזור לה או לא להניג את החיים שלהם להצלחה ולחיים טובים ומאוזנים יותר. נתראה בפרק הבא.