היי, אתם מאזינים לפודקאסט From a Manager to a Leader. הפודקאסט למנהלים שרוצים לעשות את קפיצת המדרגה אל הובלת החיים, הקריירה והאנשים שלהם. להצלחה והגשמה בעזרת כלים מעולמות הפיתוח, הפסיכולוגיה והתודעה. אני טוני, מנחת הפודקאסט הזה. מנטורית ומלווה מנהלים. מנהלת פיתוח בכירה עם ניסיון של למעלה משני עשורים בהייטק. מרצה ומנחת קבוצות של מוכון אדלר. ובעיקר סקרנית ולמדנית נצחית. אם אתם מנהלים שרוצים להתקדם, להשפיע ולייצר הצלחות, וגם לחיות את החיים האלה בטוב, למצוא את האיזון וליהנות מהדרך, הגעתם למקום הנכון. היי, היום אני רוצה לשתף אתכם בדרך שלי להציב מטרות, וגם להגשים אותן. אז אולי נתחיל מהסוף, בשביל מה בכלל להציב מטרות? הרי אנחנו כל הזמן מוכפים במטרות. המטרות של הצוות שלנו, של הקבוצה, של המנהל, של הארגון שאנחנו עובדים בו. ובאו נודי בזה, רוב המטרות אף פעם לא מושגות. לרוב אנחנו פשוט חושבים על הדבר הטוב הבא, ושוכחים שהצבנו מטרה, אז בשביל מה באמת? להתרוח. אז שווה להתרוח כדי להתקדם, כדי לחוות סיפוק, כדי להצליח. שווה גם לעשות את זה נכון, כדי שזה באמת לא יהיה סתם, ועוד משהו. אם לא נעשה את זה בשביל עצמנו, אף אחד לא יוכל לעשות את זה בשבילנו, וזה פשוט לא יקרה. אז איפה עושים את זה? לפני כמה שנים שמעתי סיפור על סטיב ג'ובס, שממש עורר בי השראה, ועזר לי למקד איך להציב מטרות נכון, וגם להשיג אותן. אז סטיב ג'ובס הוזמן לנהוג בכנס של המנכלים של חברות הטק הכי גדולות בסיליקון ואלי, וכשהוא עלה לבמה הוא שם שקף של ים, וסיפר שהוא שוחה כל יום בים, כל בוקר. מה לדעתכם הכי קשה בשחייה בים? הוא שאל את המנכלים. והם ענו כל מיני תשובות. מנכל אחד אמר לקום מוקדם בבוקר, אחד אחר אמר להגיע לים, שלישי אמר שהמים קרים וקשה לזכות, ורבי אמר שקשה לזכות בגלים ובזרמים של הים. וסטיב ג'ובס הנהן ואמר נכון אתם צודקים, אבל בים זה לא האתגר האמיתי. האתגר האמיתי בשחייה בים, הוא לנווט ולשמור כל הזמן את העיניים על המטרה, וכל הזמן לשמור על הכיוון. המיומנות האמיתית היא להרים את הראש ולראות את המצוף, אחת לכמה תנועות. אחרת בהסרך אנחנו סוחים למקום הלא נכון. אותו דבר בדיוק עם מטרות. כדי לא להיסחף עם הזרמים והלחצים של החיים שקיימים בחיים של כולנו, אנחנו צריכים לדעת לאן אנחנו רוצים להגיע. וגם לבדוק כל כמה זמן שאנחנו עדיין בכיוון הנכון, בכיוון הנכון בשבילנו. אז לאיזה מטרות אני מדברת? המטרה יכולה להיות כל דבר שחשוב לנו, כל מה שעושה לנו טוב, משהו שאנחנו באמת מחוברים אליו ומבינים למה אנחנו רוצים להשיג אותו. זה יכול להיות משהו שחשוב לנו בעבודה או בחיים האישיים, בשני המקרים מה שהכי חשוב בעיניי זאת הדרך, כדי שזאת לא תהיה עוד מטרה שלא השגנו. הדרך היא לעשות את זה בצעדים קטנים ועקבים, ולעצור אחרי כל צעד, ולשאול את עצמנו אם אנחנו עדיין בכיוון הנכון, וגם לעשות לעצמנו איזו תפיחה קטנה על השכם, ולהרגיש טוב עם הצעד הזה, ולהמשיך לצעד הבא. קריטריון המדידה שלי הוא, האם אני קרובה יותר היום אל המטרה שלי ממה שהייתי אתמול? כלומר, אני תמיד מושבה את עצמי אל עצמי שהייתי אתמול, ואני לא מודדת את עצמי מהמרחק שלי מהמטרה, אלא להפך, אני מסתכלת כמה התקרבתי אל המטרה. אז זו דוגמה, אם המטרה שלי היא לאמץ תזונה בריאה יותר, ובחרתי לשתות יותר מים, כל יום שבו הצלחתי לשתות יותר מים מהיום הקודם, והקפדתי לשתות מים, מקרב אותי אל המטרה שלי. עכשיו אתם יכולים להגיד, יכול להיות ששתית מים, אבל גם אכלתי יותר שוקולד, ובמקרה שלי זה גם בטוח יהיה נכון. ועדיין, אני אשים עיצום את הלב שלי, ואת הזרקור שלי על מה שהצלחתי לעשות, ולא על המקומות שאני נופלת בהם. וזה לא בגלל שאני לא שואפת גבוה, ולא בגלל שאני מחפפת, זה בגלל שאני יודעת שכשאני רואה את הטוב, אז הטוב גדל, וכל מה שנשים עליו את האנרגיה שלנו יגדל, ואני בוחרת לשים לב למים הנוספים ששתיתי, ולחזק את עצמי על הצעד הקטן שעשיתי. דוגמה נוספת שאני יכולה לתת מאחד התפקידים האחרונים שעשיתי, באחת מקבוצות הפיתוח שעובדתי, רציתי לייצר תהליך הונבורדינג למפתחים חדשים שמצטרפים לחברה. זה היה בתקופת הקורונה, ובין לילה עברנו לעבוד מרחוק, מה שלא היה בכלל קודם, והיה לי חשוב לייצר שקט בתוך השערה. והשערה הייתה גם רגשית, וגם קוגניטיבית, וגם בריאותית, והיא הייתה מאוד מורכבת, וידעתי שזה יהיה ממש Game Changer. גם לעובדים החדשים שמצטרפים, וגם לוותיקים שתמכו בתוכנית, והיו חלק מאוד חשוב ממנה. אז ישבתי ובניתי תוכנית, ואחרי כמה חודשים באמת ראינו שהתוכנית הזאת קיצרה תהליך ההונבורדינג של מפתחים חדשים לארגון פי שלוש, וזה היה מאוד מאוד משמעותי. עכשיו תוך כדי העבודה הזאת, יכולתי להגיד לעצמי, זה לא מתקדם מספיק מהר, זה לא קורה כמו שאני מצפה, ואם הייתי נותנת מקום לקולות האלה, זאת כנראה הייתה הופכת להיות עוד מטרה שלא השגתי, והנחתי אותה בצד ולא מימשתי. אבל כל יום ראיתי איך אני מתקרבת עוד קצת אל עבר המטרה שלי, עד שציימתי את הפרויקט. מטרה היא כל דבר שנותן לי משמעות, שעושה לי טוב, שמעלה לי את החיוך, שמייצר איכות חיים יותר גבוהה, לי או לחיים של אנשים אחרים, למישהו שחשוב לי. אז עכשיו אנחנו מגיעים באמת לאתגר האמיתי עם מטרות, כדי להשיג אותן אנחנו צריכים להשקיע אנרגיה, והרי יש כל כך הרבה מה לעשות בחיים האלה, נכון? לכן כל מטרה מבחינתי חייבת לעמוד בשני קריטריונים. אז כמו שסיימון סינק אמר, הקריטריון הראשון הוא שיהיה לי למה, שאני אבין את הלמה המובהק שלי, למה אני רוצה להשקיע שם את האנרגיה שלי, ויש לי רצון וכוונה אמיתית להשיג את המטרה. אם אין לנו למה, ברגע שהחיים יקרו, אנחנו נזרום איתם ונשכח שהצבנו מטרה. לדוגמה בפרויקט ההונבורדינג, הרי תמיד יש פרויקטים נוספים לקדם. כל שעה שבחרתי להשקיע בפרויקט הזה, החזקתי את תמונת ההצלחה, ונזכרתי למה אני עושה את זה, ולמה זה חשוב לי. ממש דמיינתי איך אני ארגיש, ומה תהיה התוצאה כשאני אצליח להשיג את הדבר הזה. אז אם מדובר במטרה שהיא מרגשת, שהיא מאפשרת לנו ליהנות מעשייה שלה, זה מה שמאפשר לנו להתמיד בה. ההתלהבות מהמטרה עוזרת לנו בעוד משהו, היא עוזרת לנו להתמקד, ולומר לא להרבה דברים אחרים, להרבה יוזמות ורעיונות אחרים שתמיד יעלו. והרי כולנו חיים בעידן של פומו ושל פובו, מי שלא מכיר פובו זה fear of better options, והחיים זזים מאוד מאוד מהר. אז להתמקד זה דבר נורא חשוב, ועדיף שיהיה לנו למה. הקריטריון השני שלי הוא שאני יודעת לייצר תוכנית, שתביא אותי להשיג את המטרה. מטרה בלי תוכנית היא נשאלה, זה לא אני אמרתי, חכמים מני אמרו, ואני ממש חושבת שזה נכון. אז יופי, יש לי מטרה ראויה שעומדת בקריטריונים שלי, ועכשיו אני באמת רוצה להשיג אותה. אז בואו נסיים בארבע הנקודות החשובות על האיך. מה אנחנו עושים בדרך כדי לשמור את העיניים שלנו כל הזמן על המצוף ועל הכיוון. אז קודם כל חשוב להתמקד במטרה אחת ולא להמיס. כל צעד בכיוון הנכון הוא יותר מהמון המון המון צעדים, והמון כיוונים שמשאירים אותנו באותו מקום, ועוד גורמים לנו ללכת אחורה כי אנחנו מתוסכלים. יש לי חבר טוב שהוא סקיפר, שאמר לי שבשיט אם משנים את כיוון ההגה כל הזמן, אז לא רק שלא מגיעים לשום מקום, גם מאבדים מומנטום. וזה בדיוק מה שקורה לנו כשאנחנו לא סגורים על עצמנו. אז להתמקד במטרה אחת ולא להמיס. הנקודה השנייה היא שבאמת כל צעד קדימה נחשב, ואנחנו מתקדמים, מרגישים טוב וממשיכים להתקדם, ושמים לב כל הזמן לצעדים הקטנים שאנחנו עושים אל עבר המטרה. הדבר השלישי הוא למצוא מי שיתמוך בנו בתוך המטרה הזאת. זה יכול להיות חבר טוב, זאת יכולה להיות קבוצה, זה יכול להיות מישהו שמבין את המוטיבציה שלנו לדבר הזה, התמיכה הזאת מאוד תעזור לנו להתקדם, ויש אנשים שאפילו לוקחים את זה למקום של הצהרה והתחייבות, ואם זה מה שעוזר לכם הסבבה, מעולה גם. והדבר הרביעי והכי חשוב בעיניי הוא לא לשכוח לחגוג. חלגיגות קטנות מחזקות אותנו בדרך ומייצרות לנו הרבה אנרגיה ודלק להמשיך הלאה, ומאגנות בתודעה שלנו את האמונה בעצמנו. תודה שהקדשתם את הזמן להזין לפרק הזה, אני אשמח לדעת מה חשבתם. מוזמנים לכתוב לי וליצור קשר בכל אחת מהמדיות. ואם אהבתם, מוזמנים לשתף את מי שהפרק הזה יכול לעזור לאולה, להנהיג את החיים שלהם להצלחה ולחיים טובים ומאוזנים יותר. נתראה בפרק הבא.