על הפרק
כריזמה נשמעת כמו תכונה שאו שיש לנו או שלא, נכון?
אז מסתבר שזו תכונה שהיא הרבה מעבר לקסם אישי או דמויות גדולות מהחיים כמו טוני רובינס.
כריזמה אפשר לפתח ואפילו בעזרת כלים פשוטים וקלים.
לפרק הזה הזמנתי את רחלי לבבי אברהם, מומחית לדיבור מול קהל והבעלים של בית הספר דברא, בית ספר לדיבור מול קהל ומצלמה ודיברנו על:
- ✔️ איך כל אחד מאיתנו יכול ליצור נוכחות משמעותית בחדר
- ✔️ איך לתקשר בצורה שמעוררת השראה
- ✔️ ואיך להפוך את הכריזמה לכלי להנעת אנשים ולהשגת תוצאות
פרק למנהלים ומנהלות שרוצות.ים להגדיל את ההשפעה שלהןם בצורה אותנטי ובאופן משמעותי
תובנות מרכזיות
- פיתוח כריזמה למנהלים הוא מיומנות נרכשת ולא מתנת אל: אפשר לאמן את השריר הזה בדיוק כמו כל מיומנות ניהולית אחרת
- כל פעם שאנחנו פותחים את הפה אנחנו על במה: שולחן דיונים, שיחת שכר, הצגת פרויקט או הסבר לצוות
- חוסר ביטחון ותסמונת המתחזה הם החסמים המרכזיים שמונעים מאיתנו לתפוס את המקום שמגיע לנו
- המימד המגדרי משפיע מאוד על הרטוריקה: נשים שמדברות בביטחון עדיין מתמודדות עם תיוגים שליליים כמו אגרסיבית או מוגזמת
- המפתח לכריזמה הוא לזהות את הרגעים שבהם אנחנו כבר מרגישים בטוחים, ולהרחיב את הביטחון הזה גם למקומות מאתגרים
- כריזמה בפועל היא לבוא במלוא הדר, לומר את מה שרוצים לומר בביטחון ובנינוחות מול כל קהל
שאלות נפוצות
מה זה כריזמה בהקשר של ניהול?
כריזמה בהקשר ניהולי היא היכולת לתפוס מקום, לבוא במלוא הדר ולומר את מה שרוצים לומר בביטחון ובנינוחות מול כל קהל. בניגוד לתפיסה המקובלת שכריזמה היא מתנת אל שנולדים איתה, היום ידוע שזו מיומנות נרכשת, שריר שאפשר לאמן. כריזמה ניהולית באה לידי ביטוי לא רק על במה פיזית, אלא בכל אינטראקציה יומיומית: בשולחן דיונים, בשיחת שכר, בהצגת פרויקט לצוות, בישיבת הנהלה ובכל רגע שבו מנהל או מנהלת פותחים את הפה. המקומות שבהם אנחנו מרגישים בטוחים ומובילים שיחה טובה הם בדיוק המקומות שבהם הכריזמה שלנו באה לידי ביטוי, גם אם אנחנו לא מזהים את זה כך.
האם אפשר לפתח כריזמה או שנולדים עם זה?
פיתוח כריזמה למנהלים הוא אפשרי לחלוטין. ההגדרה ההיסטורית של כריזמה כמתנת אל כבר אינה מדויקת. מחקרים ומומחים רבים מראים שכריזמה היא שריר שאפשר לאמן ולחזק עם הזמן. הצעד הראשון הוא לזהות את הרגעים שבהם אנחנו כבר קריזמטיים, כלומר הרגעים שבהם אנחנו מרגישים בטוחים, מדברים בנינוחות ומובילים שיחה בצורה טבעית. לאחר מכן, העבודה היא להרחיב את הביטחון הזה גם למצבים מאתגרים יותר, כמו דיבור מול קהל גדול, ישיבות הנהלה או שיחות קשות. רטוריקה, שהיא תורת השכנוע, מספקת כלים פרקטיים לפיתוח נוכחות, ביטחון ויכולת שכנוע שכל אחד יכול ללמוד ולתרגל.
למה מנהלים מרגישים שכריזמה זה לא בשבילם?
רוב המנהלים מרגישים שכריזמה היא מושג מאיים ורחוק מהם, ולכך יש כמה סיבות. ראשית, התפיסה הנפוצה של אדם כריזמטי היא דמות כמו טוני רובינס, עם נוכחות פיזית דומיננטית, קול נמוך ותנועות ידיים גדולות. רוב האנשים לא מזהים את עצמם בדימוי הזה. שנית, חוסר ביטחון ותסמונת המתחזה גורמים למנהלים, במיוחד בתפקידים הראשונים שלהם, להרגיש שהם צריכים לשרוד ולהוכיח את עצמם, במקום לתפוס מקום. שלישית, סוציאליזציה תרבותית מלמדת אותנו, במיוחד נשים, לתפוס כמה שפחות מקום ואוויר. בנוסף, כריזמה לפעמים נתפסת כמניפולציה, מה שגורם לאנשים להתרחק מהמושג הזה עוד יותר.
איך המימד המגדרי משפיע על כריזמה ורטוריקה בעבודה?
המימד המגדרי משפיע מאוד על הרטוריקה ועל היכולת לבטא כריזמה בעבודה. גברים נתונים לציפיות מסוימות לגבי הצורה שבה הם צריכים להתנהג ולדבר, ואם הם לא עומדים בהן הם נתפסים בצורה שלילית. מצד שני, נשים שמרשות לעצמן לדבר בביטחון, לשים נקודות ולתפוס מקום, מתמודדות עם תגובות כמו מוגזמת, מתישה, אגרסיבית ואפילו תיוגים פוגעניים. הסוציאליזציה התרבותית מלמדת נשים מגיל צעיר לתפוס כמה שפחות מקום, מה שיוצר חסם משמעותי כשהן מגיעות לתפקידי ניהול שדורשים נוכחות והובלה. ההבנה של הדינמיקה הזו היא צעד ראשון חשוב בדרך להתגבר עליה ולאפשר לעצמנו לבוא במלוא הדר.
איך כריזמה קשורה לתסמונת המתחזה?
תסמונת המתחזה וכריזמה הן שני צדדים של אותו מטבע. כשמנהל או מנהלת חווים תסמונת המתחזה, הם מרגישים שהם לא מספיק טובים, שהם צריכים להוכיח את עצמם כל הזמן, ושאם יתפסו יותר מקום מישהו יגלה שהם לא באמת ראויים. תחושה זו גורמת להם לצמצם את הנוכחות שלהם, לדבר בפחות ביטחון ולהימנע מלתפוס במה. הסיפור האישי שמוצג בפרק ממחיש את זה: מנהלת פיתוח בתפקיד ראשון שמעה מכמה אנשים שהיא קריזמטית ולא האמינה להם, כי חוסר הביטחון והרצון לשרוד גרמו לה לא לראות את הנוכחות שלה עצמה. הצעד הראשון הוא לזהות שאנחנו כבר קריזמטיים ברגעים מסוימים ולהפנים את זה.
מה זה רטוריקה ואיך היא קשורה לכריזמה?
רטוריקה היא תורת השכנוע, תחום עתיק שמספק כלים מעשיים לדיבור אפקטיבי, שכנוע ויצירת השפעה. הקשר בין רטוריקה לכריזמה הוא הדוק: רטוריקה מלמדת אותנו כיצד לבנות מסר, כיצד להשתמש בקול, בשפת גוף ובסטוריטלינג כדי ליצור נוכחות ולרתום קהל. בעוד שכריזמה נתפסת לעיתים כתכונה מולדת, רטוריקה מספקת את הכלים הפרקטיים שמאפשרים לכל אדם לפתח את הנוכחות שלו. מנהלים שלומדים רטוריקה מגלים שהם יכולים לשפר משמעותית את היכולת שלהם לדבר בביטחון, לשכנע בישיבות, לנהל שיחות שכר ולהציג פרויקטים בצורה שמשאירה רושם ומניעה לפעולה.
איך מתחילים לפתח כריזמה בצעדים מעשיים?
הצעד הראשון בפיתוח כריזמה הוא להפסיק לחשוב עליה כמשהו שצריך להיות ולהתחיל לשים לב למה שכבר יש. כל אחד מאיתנו חווה רגעים שבהם הוא מרגיש בטוח, מוביל שיחה היטב ותופס מקום בצורה טבעית. השלב הבא הוא לזהות את הרגעים האלה ולנתח מה בסביבה או במצב גרם לנו להרגיש כך. לאחר מכן, אפשר להתחיל להרחיב את הביטחון הזה למצבים מאתגרים יותר. כלים מעשיים כוללים עבודה על רטוריקה ותורת השכנוע, תרגול סטוריטלינג, מודעות לשפת גוף, ובעיקר הרשות שנותנים לעצמנו לנוע במרחב ולבוא במלוא הדר. חשוב לזכור שכריזמה היא שריר, וכמו כל שריר היא מתחזקת עם תרגול עקבי.
מי היא רחלי לבבי אברהם?
רחלי לבבי אברהם היא מומחית לדיבור מול קהל וסטוריטלינג, ובעלת דברה וצפר, עסק המתמחה בדיבור מול קהל ומצלמה. רחלי מלמדת רטוריקה, שהיא תורת השכנוע, ומלווה אנשים ומנהלים בפיתוח הנוכחות, הביטחון ויכולת ההשפעה שלהם. היא מתמחה בעזרה לאנשים לתפוס מקום, לדבר בביטחון ובנינוחות מול כל סוג של קהל, ולהביא את עצמם לידי ביטוי מלא. רחלי מביאה גישה שמשלבת כלים פרקטיים מעולם הרטוריקה עם הבנה עמוקה של החסמים הפסיכולוגיים שמונעים מאנשים לבטא את הכריזמה שלהם, כמו חוסר ביטחון, תסמונת המתחזה ולחץ חברתי ומגדרי.
פרקים קשורים
נהניתם מהפרק?
עקבו אחרי לעוד תוכן על מנהיגות והתפתחות בהייטק
קישורים מהפרק
לדברא, בית ספר לדיבור מול קהל ומצלמה
להצטרפות לקבוצת הוואצאפ של From Manager To Leader
שתפו אותי במחשבה, תובנה או שאלה שעלתה לכם מהפרק
תמלול מלא
הצג תמלול מלא
שבה היא מרגשת בנוח להסתכל על מנהל שלך בעיניים, ולדבר בביטחון, ולהגיד את הדברים בלי קול רועד. המקומות האלה, לייצר לעצמך את התבניות האלה, ולשאול את עצמך איך היא נראית, איך היא זזה, איך היא יושבת, איזה משפטים היא אומרת, מה הדברים שחשובים לה, ואז לכתוב את זה. אל תשאירו את זה אצלכם בראש. לכתוב את זה, שזה יהיה ברור, שזה יהיה כתוב, ואז אנחנו לא מאלתרים. אנחנו לא עובדים בשיטה לטלטור, אלא יש לנו שיטה, אנחנו יודעים למה אנחנו מכוונים, ואנחנו חוזרים אל זה פעם, אחר פעם, אחר פעם, עד שזה הופך ממש לטבע שני שלנו, עד שזה הופך לחלק מאיתנו, ואנחנו מייצרים תנועה שהיא מבחוץ, פנימה. ואולי זה מנוגד את כל מה שאנחנו גדלים עליו, ואת זה שביטחון בונים מבפנים, אבל אנחנו חיים בתקופה כזאת, שהדברים כל הזמן מחפשים קיצורי דרך, ומי שיגיד פה, כאילו, אני אומרת את זה רגע לא לכוס, אבל אני אומרת את זה רגע בכנות גדולה, שאנחנו מחפשים קיצורי דרך לפעמים כדי להגיע. ברור, העולם כל כך עמוס, ברור שנחפש קיצורי דרך. ובעיניי התנועה הזאת שתיארת היא הדרך לבנות את זה מבפנים, כי זה לייצר הרגילים חדשים ותבניות חדשות, ולייצר תפוסי מחשבה חדשים שהופכים להיות חלק מאיתנו. בדיוק. עכשיו, השאלה הגדולה היא למה? בגלל שאף אחד מאיתנו לא עושה שינוי בהתנדבות, ויש לנו כל כך הרבה במה להשקיע את האנרגיה שלנו, ואני פוגשת הרבה מנהלים ומנהלות, לפעמים הם אפילו בתפקידים בכירים, אפילו לא… כן, לא, אני אומרת, הרבה פעמים הם בתפקידים בכירים. נכון, זה לא רק בתפקידים הראשונים, שבהם ברור שחוסר הביטחון הוא שם, כי יש את הניסיון שאיתו אנחנו גדלים וגדלות כמובן. אבל אני פוגשת הרבה מנהלים שאומרים לעצמם, אם אני הייתי יודעת להעביר את המסר שלי בצורה יותר מדויקת ויותר בטוחה, הייתי מייצר תוצאות אחרות. אז הנה, זה הלמה של למה כדאי לנו להיות קריזמטיים. ומזל שאת כזאת מומחית, כי אנחנו נצלול לפרקטיקה, ואני אבקש ממך ממש לחשוב על מנהלים בארגונים, ולתת להם את הכלים הכי פרקטיים ליום יום שלהם, לאיך הם נכנסים לחדר פגישות גדול, עם האנשים שבתודעה שלהם, הם מאוד מקצועיים, לפעמים מאיימים, לפעמים חותכים, איך הם כן מביאים את עצמם בביטחון מה הם יכולים לעשות, כדי להיות יותר, גם להעביר את המסרים שלהם בצורה יותר בוטחת, וגם להתחיל לעבוד על הקריזמה שלהם, כדי שלאורך זמן זה יהפוך לטבע שני. אוקיי, אז הדבר הראשון שאני רוצה להניח פה, הוא את המילה אוטנטיות. אני יודעת, זה חוזר על עצמו בכל מיני מקומות, ואני שמחה שזה חוזר על עצמו בכל מיני מקומות, כי זה הדבר באמת הכי הכי חשוב, גם בקריזמה, היכולת שלנו, אם נרגע ניקח, דיברנו על טוני רובינס בקצה אחד, אני רוצה לקחת אתכם לקצה השני מבחינתי, שהוא סטיב ג'ובס. סטיב ג'ובס הוא לא הדמות שמשתוללת על הבמה, הוא לא הדמות שמרימה את הקהל, הוא לא הדמות שמייצרת את האנרגיות האלה שאנחנו מדמיינים כשאנחנו מדמיינים על קהל. בואו נגיד ככה, לא היינו אומרים סטיב ג'ובס בשאלה מי הוא קריזמטי, תשובה מספר אחת. ועדיין, הנאומים של סטיב ג'ובס, הדרך שבה הוא מציג דברים, הדרך שבה הוא מדבר על דברים, היא מאוד מאוד קריזמטית, ולמה? כי הוא פועל מתוך הלמה שלו. הוא פועל, שאלת קודם למה, והלמה הוא אחד הדברים הכי חשובים, כשאני יודעת מה הלמה שלי, מה מניע אותי, מה חשוב לי, אז אני שמה את עצמי, אוט דר, אבל באמת. ומה זה אומר שמה את עצמי? אני מאמינה במקצועי פינת אישי. זה אומר שאין שום דבר שאנחנו עושים, שום דבר, שום תפקיד, שום פרויקט, שאנחנו מחויבים לתת לו ביטוי של מי שאנחנו, לתת את תביעת האצבע שהיא רק שלנו. וחלק מהסיפור הזה זה להרגיש מספיק בנוח להיות מעט, טיפה, חשופים, טיפה אנחנו בתוך הדבר הזה. המכוונה אומרת טיפה, כי כל אחד מכם שמקשיב לנו עכשיו נמצא על סקאלה אחרת, וכשאתם עושים את זה שלכם, כשאתם הופכים את זה לשלכם, אז קורים שני דברים מדהימים. אחד, הקהל מרגיש את זה, מתחבר לזה, ממש מרגיש את זה, אפילו באופן זה קצת עוקף את המחסום הראשוני ומגיע בדלת האחורית, ומחבר אתכם, הופך אתכם לדמות שבא לי לשבת איתה אחר כך לקפה, או בא לי לתפוס אותה במטבחון ולהגיד לה איזה משהו. או בא לי ללמוד ממנה, בא לי להיות שותפה שלה לעשייה, בא לי להצליח ביחד איתה, ממש. בדיוק, ממש, זה בדיוק הדברים האלה. זה לא המקצוע… הרבה פעמים אני, בהרבה מקומות שאני מגיעה אליהם, בהרבה חברות שאני מגיעה אליהם, אני שומעת את המשפט הבא, מקצועיות היא לא הבעיה שלנו. במקצועיות אנחנו מדהימים, אנחנו על 100 אחוז. הסיפור הוא האנשים, הוא היכולת להיות חשופים, הוא היכולת להיות אותנטיים, באמת, להביא את עצמנו, באמת, לדבר בכנות על דברים מסוימים, ותחשבו כמה זה א' משחרר, וב' מייצר איזה הילה סביבכם, סביב הדמות שלכם, כי עוד לא ענינו על השאלה מנקודת המבט שלי, אבל בין שתי מילים, אם תשאלו אותי מה זה כריזמה, זה הביטחון, לומר את מה שחשוב לכם לומר, והנינוחות, לומר את זה בנינוחות, בלי מאמץ שזה לא יזיע את עצמו החוצה, שזה יהיה שם במקום בוטח. וזו הגדרה מצוינת, זאת הגדרה כל כך פותחת, וכל כך מאפשרת, וכל כך כלילה. הזכרנו כל מיני זוויות של הסללה תרבותית, וחלק מהסללה תרבותית זה שמלמדים אותנו לעבוד נורא נורא קשה, כל הזמן, להתאמץ נורא נורא, בשביל הכל, מאכילים אותנו במשפטים כמו החיים זה לא פיקניק, קצף לא גדל על העצים, כל המשפטים הנפלאים האלה שכולנו… גדלנו עליהם. כולנו גדלנו עליהם, והם חלק מהתודעה שלנו. בדיוק. ודווקא הקריזמה האותנטית הזאת, שפשוט מגיעה כי אני מחוברת למה שאני עושה, כי אני מעבירה את המסרים של מה שאני הכי מאמינה בו, אני גם לא מנסה, אני חושבת שאולי כאן, תוך כדי שאני מדברת, אני עולה על איזשהו פארק שאנחנו נורא נורא מנסים לשכנע את הצד השני, יש שם מאמץ מאוד מאוד מאוד גדול. בעוד שכשאנחנו באים עם ההוכחות של המחקר שלנו, עם המחשבה של… חשבנו על כל מה שאנחנו ידענו שאפשרי עבור תוכנית העבודה הזאת, ובאנו להציג את האלטרנטיבות. יכול להיות שבחדר יעלו קולות חשובים, ואני אקח את הכל בחשבון, אבל אני באה עם העבודה שעשיתי, ואני גאה במה שעשיתי, ואני אדבר את עצמי כמו שאני. בדיוק, אני רוצה רגע לדבר פה על משהו שלא תכננתי להגיד, אבל הוא חשוב. הרבה פעמים הביטוי של הקושי ושל חוסר הביטחון לא נובע מחוסר כריזמה, הוא נובע מפחד קהל. נכון, מהביקורת. פחד מביקורת, פחד קהל. את יודעת מה? זה אפילו לא… פחד מביקורת זה השלב הבא. אני מדברת ממש על… את אומנה עמדת, את צריכה להציג, ומה שהוא קורה. כל כך הרבה אנשים מכירים את זה, שהם צריכים להציג ומה שהוא משתנה, אנחנו הופכים להיות תמיד הרבה יותר פורמליים, נכון? זה יבישם, אנחנו שם מדברים מול… הכל טכני, אינפורמטיבי, פורמלי, רשמי, בצורה שהיא אנחנו לא אנחנו. אז א. גם זה בהקשר של אותנטיות משחרר מאוד את הסיפור של פחד קהל, כי כשאנחנו מרגישים צורך להחזיק איזה דמות ולהיות סופר מקצוענים, וזה לא, זה לא יושב שם, זה יושב על זה, אתם עשיתם את העבודה, רוב רובנו מתמקדים, כשאני צריכה להכין, להציג משהו, אז אני עובדת על מצגת, ומתאמנת על המצגת, ומשפר את המצגת. אבל מה, אנחנו לא מספיק מתאמנים על איך אני מעבירה את הדבר הזה, על איך, על המקומות הלא פורמליים, על הסיפור שאני משלבת, על ההומור שאני משלבת, על הרגע האישי, על הפתיח, לא על הפתיח של השקף הראשון, לא מדברת על האג'נדה, אני מדברת על בוקר טוב, היי, איך עבר עליי הנסיעה, מה הייתה, מה היה לי הבוקר, משהו אחד מחבר, ששנייה, משחרר אותי מעול ה-to excel בדבר הזה, להצטער, להיות מושלמת, שנייה, להיות אני, להביא את הדברים כמו שאני, וגם כשאני מתאמנת על הדברים, אז רגע, טיפ מאוד מאוד חשוב, להתאמן ברמת רק על משפט הפתיחה והסיום, של הדברים החשובים שאתם רוצים לומר, בעל פה, כן. זה בעל פה, משפט פתיחה, משפט סיום, תדעו אותם, תביאו אותם בביטחון, תדעו איך אתם אומרים אותם, איך אתם נשמעים שאתם אומרים אותם, זה ייתן לכם ביטחון להתניע, זה חשוב, זה עוזר לכמה מנועים בצורה טובה. אבל בשאר הדברים, בשאר המקומות, ועוד רגע נדבר על זה, גם נפרוט את זה לכלים פרקטיים, אבל בשאר המקומות, זה באמת בבסיס של הדברים, זה להאמין בזה שעשיתם את העבודה שהייתם צריכים לעשות, שעברתם על כל הדברים, שאתם מגיעים עם התוצאה הכי טוב שיכולתם, ובשנייה שיש לכם את זה בראש, זה מתנהג החוצה. אז בואי ניקח את זה באמת לרמה המאוד מאוד פרקטית. מנהלים בארגונים שנמצאים בתוך כל כך הרבה סטרס, וכל כך הרבה כאוס ובלגן ודברים שמשתנים תוך כדי תנועה, מה הם הדברים שהם יכולים לעשות כדי לייצר לעצמם כריזמה, בין אם זאת הכריזמה היותר שקטה או היותר תיאטרלית ודרמטית, בסדר? זה תלוי באופי שלנו. נכון. העיקר שזה אותנטי, העיקר שזה באמת מדבר אותי ולא אף אחד אחר. אז מה אני כמנהלת היום בארגון יכולה לעשות כדי להעביר את המסרים שלי בצורה יותר משכנעת, יותר טובה, יותר בוטחת, כשהמטרה היא באמת לייצר ביטחון בסביבה הארגונית שלי, ולהרחיב את האימפקט שלי בארגון. טוב, אז קודם כל זה מדהים שהעברנו עד עכשיו כמה זמן, לא יודעת איך אנחנו מדברות בלי להגיד את המילה סטורי טיילינג פעם אחת. אז אני אגיד שבבקשה, מנהלות ומנהלים יקרים, תזנחו את הבולטים, תחברו את הנקודות לסיפור, תהפכו את הדברים הטכניים שאתם צריכים לדבר אותם, וזה בסדר, זה בסדר, לפעמים יש דברים מאוד טכניים, וצריך להעביר אותם באופן טכני, אבל תערזו אותם לתוך סיפור. יש סיפורים מקצועיים, יש סיפורים אישיים, תנו לסיפורים מקום. זה לא צריך להיות סיפור חופר, ולא צריך להיות סיפור ארוך, אבל זה החצי דקה שאתם נותנים בהתחלה, שמייצר לנו את ה-א' לנו ברמה האישית, את החופשיות, את התנועה, אתם לא רואים אותי, אני מלופפת עכשיו בידיים בתיאטרליות, כי ברגע שאני מספרת סיפור, משתחרר בי משהו, זה לא סתם הפך להיות הבאזוורד של השנים האחרונות, משתחרר משהו שמאפשר לי להיות יותר אני, להיות יותר נינוחה, להיות אחרת. אז איך עושים את זה? קודם כל שלוש עקרונות מדהימים ופשוטים לסטורי טיילינג, זה הראשון, אקשן, השני, אמושן, והשלישי, מינינג. בכל דבר, לא משנה מי אתם ובאיזה תחום אתם נמצאים, אתם עכשיו מדברים על נושא מסוים, יש פעולה, הפעולה הזאת מניעה רגש, זה יכול להיות אצל הצוות, זה יכול להיות בחברה, זה יכול להיות בהנהלה הבינלאומית, זה יכול להיות, תחשבו על איזה רגש היא מעלה, ובסופו של דבר מה המשמעות של זה, תנסו להרוס את זה בהתחלה לסיפור. תנו בהתחלה איזה דוגמה, משהו שמאפשר לנו להתחבר לדברים ממקום שהוא פחות טכני, פחות אינפורמטיבי, ויותר תחושתי, יותר רגשי. זה אחד, זה ברמת התוכן. ברמת האדם, האנשים שמקשיבים לנו עכשיו ורוצים להבין איך הם הופכים להיות יותר קריזמטיים בכל הפרמטרים בחיים שלהם, אז הנה כמה דברים פשוטים ליישום, כלים שאתם יכולים ליישם באמת כבר אחרי הפודקאסט. הראשון הוא לייצר לעצמכם הבנה עמוקה של הכול. מה זה אומר? אם קריזמה היא המגרש, ואנחנו מדברים על קריזמה כבר הרבה מאוד זמן, אז הכול הוא השחקן המרכזי. כשאנחנו שולטים בכול שלנו, אתה חושב, איפה הכול? הוא הבסיס, הוא הכלי שעוזר לי להוציא החוצה את מה שאני רוצה להגיד. הכול הוא הרבה יותר מכול. הוא הכלי שעוזר לי להתבטא, הוא הכלי שאנחנו שומעים אנשים בטלפון וכבר יש לנו דעה על מי הם ומה הם ומה הם אוהבים, אתם לא מאמינים כמה אנחנו משליחים על אנשים רק מלשמוע אותם. וכשאנחנו מבינים את הסיפור הזה, אנחנו מבינים שזה כל כך משמעותי, אז אנחנו רוצים לייצר לעצמנו פרקטיקה טובה. אז הדבר הראשון שאנחנו יכולים לעשות זה למצוא את הנימוכים בקול שלנו, זאת אומרת, לדבר במקום יותר נמוך, ולייצר לעצמנו אסרטיביות באמצעות נקודה בסוף משפט. מה זה אומר? קחו דף ועט או אייפון, מה שנוח לכם, ותכתבו לכם, אני אסרטיבית או אסרטיבי שלוש פעמים, פעם אחת עם סימן שאלה, פעם אחת עם נקודה ופעם אחת עם סימן קריאה. אתם יודעים מה אתם גלו, רובכם לפחות, שאתם מקריאים את הנקודה ואת הסימן שאלה, ולפעמים גם את סימן הקריאה, כמעט אותו הדבר. אנחנו לא עוסקים בלהבין איפה לשים דגשים חשובים, אבל לקחת את הדבר הזה ולהבין איך אני הופכת לקריזמטית, איך אני שמה נקודה בסוף משפט, ובמקום להגיד, שלום, אני רחלי לבאבי אברהם, אני לא בטוחה, זה נגמר בסימן שאלה, לבין להגיד, שלום, קוראים לי רחלי לבאבי אברהם, נקודה. ההבדל הקטן הזה הוא סופר משמעותי בדרך שבה אתם נתפסים. ההבדל הקטן הזה זה בדיוק מה שמייצר סימני שאלה במי ששומע אותנו, או ביטחון במי ששומע אותנו. בדיוק. והוא בדיוק זה שרותם למחשבה ולהקשבה בהמשך הדברים. בדיוק, כי אם אני אגיד לכם עכשיו, תגידו, חבר'ה, מי ביניכם קריזמטי? שימו לי את האצבע, מה הדבר שהופך אותו לקריזמטי? בואו נפרק את זה. רובכם לא תגידו לי, הוא שם נקודה בסוף משפט.
יהיה הדבר שתמרון. אתם תגידו לו, משהו באיך שהוא אומר את הדברים נוסח בביטחון. זה זה, זה היכולת לומר משהו, ומה שאנחנו משדרים בסאבטקסט, במאחורי המילים, באיך שאנחנו אומרים אותו, הוא, אין פה סימני שאלה. אני לא לגמרי בטוח, אני בטוח בוודאות. ואני גם לא מבקשת רשות. בדיוק. אני חושבת שזה מאוד מהמקום הזה שאנשים מאוד חוששים לתפוס מקום, ואז כשהם מציגים את עצמם, אז הם מאוד מבקשים רשות להציג את עצמם. לא, אני בא, ואני מציגת עצמי, מה הבעיה עם זה? בדיוק, או נגיד נושאים יותר כואבים. מה השכר שחשבת עליו? 30 אלף? את שואלת? תגידי, תגיד. לשים נקודה. ממש. באמירה. 30 אלף. נקודה. ודרך אגב, כדי לשים את הנקודה בסוף משפט, זה דורש מאיתנו רגע להכין את המסרים שלנו מראש. שזה גם חשוב, זה גם חשוב. סופר חשוב, זה הביטחון שדיברתי עליו קודם, אז הסיפור של להכין מסרים מראש ולעבוד על איך להגיד אותם, פעם אחר פעם בכל רם, עוזר לנו גם בלהענק לעצמנו ביטחון פסיכולוגי, ולסמוך על עצמנו, ופעם שנייה ברמת הזיכרון החושי, ממש השרירי, איפה אני אומרת משהו, ושם נקודה אחריו. איך הגוף שלי מתנהג כשאני אומרת את זה, זה לא פעם ראשונה שאני שולף את זה מהפה. ואז זה מייצר לנו ביטחון, ואנחנו נשמעים אחרת, זזים אחרת במרחב, אני חוזרת לפתיחת להפתיח שלנו, תופסים מקום בצורה אחרת, נוכחים בצורה אחרת, כי התכוננו לסיטואציה באופן אחר, וזה משנה עולמות. אז דיברנו על הכלי הראשון. נכון, שהוא לייצר סטורי טיילינג, זאת אומרת לקחת את הגבולתים ולהפוך אותם, לחבר אותם לסיפור. הכלי השני, שהוא פחות ממוקד תוכן ויותר ממוקד אדם, הוא היכולת להשתמש נכון בקול, ולדבר בביטחון ולהבין את ההבדלים בנקודה, סימן שאלה וסימן קריאה, וליישם אותם ולהתאמן עליהם. הכלי השני הוא כלי של שימוש בגוף שלנו ככלי עבודה שעוזר לנו לקפוס יותר מקום. מה זאת אומרת? לא יודעת איפה אני תופסת אתכם עכשיו, אבל לא משנה איפה אתם, תתיישרו רגע, תשבו זקופים, תרימו את הסנטר טיפה כזה, לא הרבה מדי, כי אז מה זה עושה? זה גורם לנו להרגיש מתנשאים, הכתפיים זקופות, הגב זקוף. השכמות למטה. יש בדיוק משהו לא מתאמץ. גם אני מתיישרת עכשיו תוך כדי תנועה. ואז מה שקורה לנו, אנחנו, כל הגוף שלנו בניגוד להם, אתם יודעים, אם אנחנו שופכים מים לכאן כאן, אז הם תמיד תופסים את הצורה שלה כאן כאן. וגם אצלנו הגוף הוא ביטוי של הנפש. זאת אומרת, אם אנחנו עצובים, מרוחים, מבועסים, מפוחדים, מאוימים, חוששים, אז אנחנו ממש מבטאים את זה בשפת הגוף שלנו. אנחנו ממוללים איזה משהו שמאנחנו מחזיקים ביד, או את החולצה שלנו, או שאנחנו נוגעים בשיער, מגרדים בפנים, עושים כל מיני דברים שמבטאים את הפחד שלנו, את הלחץ שלנו, את חוסר הנינוחות שלנו. מעידך, כשאנחנו עובדים הפוך ומשתמשים בגוף שלנו ככלי לייצוב התחושות הפנימיות שלנו, גם זה המשך ישיר של מה שדיברנו קודם על מבחוץ פנימה, אז אנחנו מייצרים לעצמנו שיטת עבודה חדשה. מכירות את, נכון, אנשים שבינינו מכירות את העמידה שאנחנו נשנות על רגל אחת, והאגן קצת בולט החוצה לאחד מהצדדים, וכל מה שחסר זה רק שיניחו לנו תינוק על האגן, זאת עמידה שאנחנו עומדות בה הרבה פעמים מתוך הרגל, או איקס ברגליים, אנחנו עומדות ככה מתוך הרגל. ואגב, הרבה פעמים יכול להיות שעכשיו חלק מכם אומרים, אבל מה, ככה הכי נוח לי, בסדר, הכול בסדר, הבעיה היא שזה משדר משהו מסוים, המשהו המסוים הזה חוזר אלינו, כמו באיזון חוזר, חוזר אלינו חזרה. אם אני לא עומדת זקופה, אני לא אומרת צבא, זה לא זקופה של צבא, זה זקופה של נוכחות, של ביטחון. כשאני עומדת ומשרישה עקבים, כמו ביוגה, אני משרישה עקבים, עומדת עם רגליים בפיסוק ברוחב הכתפיים, ומרימה מעט את הסנטר, ומסתכלת בעיניים של האנשים שאני מדברת עליהם, ואם קשה בעיניים, אז לאזור אמצע המצח, זה גם בסדר, תלוי באיזה קבוצה, אם היא גדולה או קטנה, זה כבר נימאנסים של אחר כך, אבל כשאנחנו מצליחות או מצליחים להסתכל ולייצר לעצמנו את המקומות הטכניים, הטכניים האלה של הגוף, שבהם אני עומדת בביטחון, מדברת בביטחון, אני זזה בביטחון, דרך אגב, באותה נשימה, מה אני עושה לה זזל עם הידיים, נכון? זה גם חלק מהשאלות. בכיסים, לא בכיסים, מאחורה, מקדימה, משלבת אותם, מורידה אותם, קחו טיפ מדהים, תחזיקו, או מעביר שקפים או עט, אבל בלי לעשות את הטקטק הזה, או טוש, לא אכפת לי מה, כל דבר שיעזור לכם להחזיק משהו ביד, הדבר הזה, ההחזקה הזאת היא עוגן שמאפשר לנו להרגיש יותר בנוח. כבר יד אחת לא יכולה להיכנס לכיסים טוש, או עט, או קליקר. והטיפ השני הוא ידיים בגובה המותניים. ידיים בגובה המותניים מאפשר לנו להיות במקום שבו יותר קל להוציא אחר כך את הידיים החוצה, ואנחנו רואים בכל המחקרים שעוסקים בקשר בין דיבור מול קהל, וביטחון ותחושה של הצלחה, זה שאנשים שמדברים עם הידיים, ומחזקים את המסרים המילוליים שלהם עם תנועות ידיים, א', ברמת הקהל, המסר עובר טוב יותר, וברמת הדובר, הוא מרגיש יותר ביטחון, ונוצר את סלולו פנימי של, אה, הדבר הזה עובד. כן, זה ממש נכון, אני לא מפסיקה לחייך מרגע שהתחלתי את המשפט הזה, כי כשמצלמים אותי מדברת מול קהל בכל הסדנות וההרצאות, הידיים שלי משחקו תפקיד מאוד מאוד מאוד משמעותי. עכשיו, אני מסתכלת, זה נראה מאוד תיאטרלי. הנה, עכשיו אני שוב מדברת עם הידיים. מדהים. זה נראה כזה מאוד תיאטרלי, אבל ככה אני, הגוף שלי מדבר ביחד איתי, ואני חושבת שזה חלק מה, זה חלק גדול מהמסר. חד משמעית, טוב, לא נכנסנו, זה לפרק שלנו בעתיד על שפת גוף, זה פרק שלם בפני עצמו, אבל אם נדבר עליו ממש בקצרה שנייה, אז אנחנו יכולים, אז קודם כל, 70 אחוזים לפחות, 70 אחוזים מהמסר, הוא המסר הלא מילולי, מסר לא מילולי, זה הבעות פנים, זה לבוש, זה ריח, זה בוסם. וואו. זה השפת גוף שלנו. אני לא חושבת על זה. זה הקול שלנו, זה קשר העין שלנו, זה כל כך משפיע על הדרך שבה המסרים שלנו נתפסים. כי כשאני עושה את התנועות האלה, כשאני מתנהגת בצורה מסוימת, אני הגבולה לזום עם בוסם. ואני בחיים לא עולה לזום עם בוקסרים. אפילו שלא רואים לי את המכנסיים, ואני תמיד שם מעכבים גם כשאני עולה לזום. שוב, בדברים שחשובים, כי כשאני מעבירה הרצאה בזום או סדנה בזום, לא כשאני באיזה שיחה קאזואלית שהיא… למה? כי הדברים האלה משפיעים על התודעה שלנו, על איך שאנחנו מתנהלים. יש משפט מדהים… ואז על איך שאנחנו מעבירות את המסר שלנו לגמרי, ממש רואים את זה עלינו, ממש. רואים את זה, ויש משפט מדהים שאני מאוד אוהבת, אחרי המעשים נמשכים הלבבות. זה משפט מהמם. ממש. וכשאנחנו עושים משהו, גם ברמה הפרקטית, אנחנו מחויבים לו. וזה נכון גם ברמה האישית, לילדים שלנו, בזוגיות שלנו, גם בעבודה שלנו, בהתנדבויות שלנו. בכל דבר, בלימודים שלנו, אנחנו שם. אז גם בשפת הגוף שלנו, גם ברזולוציה של איפה הסנטר שלכם נמצא, גם ברזולוציה של כמה אתם מרשים לעצמכם לדבר עם הידיים. ודבר אחרון שרציתי להגיד בהתייחסות למה שאת אמרת, שאמרת, הנה, אני עכשיו כבר עם הידיים, ואני כל הזמן דברתי עם הידיים. זה מדהים, כי זה אומר שאת בהרמוניה מדהימה בין המסר שאת מאמינה במסר, ושאת אומרת אותו ממקום כל כך נינוח. אבל האותנטיות מגיעה מהמקום של האמונה במה שאני רוצה להגיד. מגיעה מהמקום… מהחיבור שלי אל החיבור הרגשי. למסרים שאני מעבירה. נכון, לערכים, לחיבור, לאנשים שאנחנו מדברות איתם. בקיצור, זה מעגל שכל חלק ממנו מזין את האחר, ובסופו של דבר מייצר תוצר, שהוא תוצר של ביטחון עצמי. והדבר האחרון, הטיפ האחרון שאני רוצה לתת פה, שהוא גם באמת פרקטי, זה טיפ שעוסק ביכולת שלנו, דיברתי מאוד בהקצרה על קשר עין, אבל חשוב לי להגיד פה רגע משהו על קשר עין, כי הוא נכון גם באחד על אחד, ששמה אנחנו תופסים את עצמנו יותר קל לנו באחד על אחד, אבל הרבה פעמים הקשר עין שלנו באחד על אחד הוא… זה נורא חשוף, נכון? אנחנו מסתכלות אחת על השנייה בעיניים, אבל אנחנו רגילות. אבל הרבה פעמים להסתכל בעיניים, זה נורא נורא חשוף, אני מרגישה כאילו רואים לי. אינטימי. כן, זה סופר אינטימי. ומה שאנחנו עושות זה בורחות עם העיניים באופן מודע או לא מודע, אנחנו בורחות עם העיניים, זה קורה בשיחות שחר, זה קורה בשיחות משוב בפידבק, כשאנחנו מקבלות פידבק, זה עושה לנו לפעמים קשה, כי לא כל הפידבקים מלטפים ועושים לנו נעים. נכון. והסיפור הזה של להסתכל בעיניים גם כשאת דוברת, וגם כשאת הקהל, הוא סיפור שהוא גדול יותר מהטכניות. זאת אומרת, הוא מאפשר לנו כמה דברים, הוא מאפשר לנו קודם כל להעניק לצד השני, כשאנחנו מדברים ומסתכלים לו בעיניים, תחושה שאפשר לסמוך עלינו, שאנחנו כאן. ואז כשאנחנו שמים לב בזה, תבחרו דבר אחד מכל הדברים שנאמרו פה שלל דברים, תבחרו דבר אחד, תתמקדו בו. זה גם אגב טיפ פרקטי. אי אפשר לטפוס הכל כל הזמן. גם לא צריך, גם לא צריך. בכל ההרצאות שלי, בכל הסדנות, אני תמיד אומרת איך לדבר איתכם על כל מיני כלים, על כל מיני דברים. תשאלו את עצמכם מה מרגיש לכם נכון בבטן מהצד הקטן האחד שאתם יכולים לעשות כדי לקחת את הדבר הזה צד אחד קדימה, כדי להיות יותר קריזמטיים, כדי להעביר את המסר שלכם בצורה יותר מדויקת, כדי להרגיש יותר ביטחון. הצדים הבאים, תהיה… לקחת דבר אחד שאתם מרגישים שהוא נוגע בעולמות שלכם, ולהתמקד רק בו בתור הטרלה, רק בו, רק בדבר הזה. ומשם אנחנו יוצאים למסע של תקשורת שאתם לא תאמינו בכלל עם הגוף. כן, אנחנו מדברים הרבה עם עצמנו, נכון? כולנו מנהלים שיחות עם עצמנו, אבל זה עם הנפש. מה קורה לשיחות עם הגוף? לא בקטע רוכניקי, כאילו גם, אבל לא רק. בקטע פרקטי, ממש במובן הכי פרקטי של המילה. תשתמשו בכלי המדהים הזה, הוא מייצר לנו הרבה מאוד ביטחון, וכשיש לנו יותר ביטחון, אנחנו בהכרח מנהלים טובים יותר, אנחנו בהכרח מעבירים את המסר שלנו טוב יותר. אנחנו בהכרח נוסחים יותר ביטחון בצד השני. ואז מצליחים לרתום לכל האינפקט שאנחנו רוצים לעשות, לכל השינויים שאנחנו רוצים להוביל, ובאמת מצליחים בתפקיד שלנו. כי תחשבו על המנהלים שלכם, מה הם רוצים? הם רוצים לבטוח בכם שאתם עושים את מה שאתם עושים הכי טוב. מלך לא צריך ללכת לכל מקום ולהגיד, אני מלך, תקשיב, אתה עשו לי ככה. הוא לא צריך להתאמץ להיות מלך, יש משהו בסמכות שבה הוא אומר, ועושים. והדברים שנאמרים בנחת ונאמרים ברוגע ונאמרים באופן שהוא בותח, בותח בתפקיד, בותח בעצמו, בותח ביכולות, בותח בעבודה שעשיתם, בותח בדרך שאנחנו מסתכלים מעבר לכתף ורואים את כל הדרך שעשיתם עד עכשיו. נו לזה קרדיט, לא לספור רק את הדברים שאנחנו עוד לא עשינו, עוד לא טובים, לא טובים מספיק. זה הכול בסוף התקם סטודאט. לדעת, לייצר לעצמנו את הראייה המלאה, הכוללת את התמונה הרחבה ביותר שאפשר, לגבי היכולות שלנו ומי אנחנו, ואז לתת לזה ביטוי ברמה מול קהל, ובכל פעם, בכל סיטואציה תקשורתית, בכל פעם שאתם פותחים את הפה, אני קוראת לזה, סטייג' אוף מיינד. גדול. כן, זה הולך איתי בכל פעם שאני פותחת את הפה, אני על במה, אני על במה. אז בשבילי, אם אני יכולה לסכם, בשבילי זה יכול להיות שני דברים. הראשון הוא החיבור שלנו אל המסר שאנחנו רוצים להעביר, והאותנטיות שלנו, באמת החיבור האמיתי שלנו, אל הדבר שבו אנחנו רוצים לשכנע. כמה אני מאמינה שזה באמת הדבר הנכון לעשות, הדבר הנכון לומר, הדרך הנכונה להתנהג כרגע. כשאני מאמינה בדבר הזה, אני יכולה לקחת כל אחד מהצעדים הפרקטיים, ובאמת נתת כאן ארסנל גדול של הרבה מאוד כלים, ולשאול את עצמי איך אני יכולה לייצר יותר ביטחון בצד השני, כי כשהצד השני יהיה לו יותר ביטחון בי, ובמסרים שאני מעבירה, יהיה לו הרבה יותר קל לשתף איתי פעולה, הוא ירצה לשתף איתי פעולה, אנחנו נוכל להצליח ביחד, ואז האימפקט שנעשה, הוא יהיה הרבה יותר גדול ממה שאנחנו מסוגלים לעשות היום. רחלי, המון המון המון המון תודה. אני מאוד אשמח לסיים בעוד משהו שהולכתי כל הזמן, כל כך הולכתי, שאני נמצאתי עסק, ככה. דברה זה מתוך אברה כדברה, שזה אומר אני בוראת את מה שאני מדברת, וזה נכון לדיבור הפנימי שלכם, לעצמכם, מה אתם בוראים פנימה, זה נכון למה אתם בוראים כלפי חוץ, המילים שלכם מעצבות תודעה, הן משנות נורמות, הן משנות התנהגות. הן משנות את המציאות. הן בוראות עולמות, אז תחשבו, איזו מציאות אתם בוראים עם המילים שלכם. לגמרי, מאוד מאמינה בכל מילה. תודה רבה רבה רבה, תודה. תודה לך, אהובה שלי.
זמן להזין לפרק הזה, אני אשמח לדעת מה חשבתם. מוזמנים לכתוב לי וליצור קשר בכל אחת מהמדיות בתיאור של הפודקאסט. ואם אהבתם, מוזמנים לשתף את מי שהפרק הזה יכול לעזור לה או לא, להניג את החיים שלהם להצלחה ולחיים טובים ומאוזנים יותר. נתראה בפרק הבא.