קבלת החלטות בחוסר ודאות: איך מנהלים בכירים בוחרים נכון גם כשאין תשובות ברורות

טוני ערד פליק: היי, אתם מאזינים לפודקאסט From Manager to Leader, הפודקאסט למנהלים שרוצים לעשות את קפיצת המדרגה, אל הובלת החיים, הקריירה ואנשים שלהם להצלחה והגשמה בעזרת כלים מעולמות הפיתוח, הפסיכולוגיה והתודעה. אני טוני ערד פליק, מונחת הפודקאסט הזה, מנטורית ומלווה מנהלים, מנהלת פיתוח בכירה עם ניסיון של למעלה משני עשורים בהייטק, מרצה ומונחת קבוצות של מכון אדלר ובעיקר סקרנית ולמדנית נצחית. אם אתם מנהלים שרוצים להתקדם, להשפיע ולייצר הצלחות, וגם לחיות את החיים האלה בטוב, למצוא את האיזון וליהנות מהדרך, הגעתם למקום הנכון.

טוני ערד פליק: היי מנהלים ומנהלות עיקרות, אנחנו בפרק חדש של From Manager to Leader, והיום אנחנו נדבר על איך מקבלים החלטות בתוך חוסר ודאות. אנחנו חיים בעידן מוטרף, וזה צורך של כולנו כל הזמן, אז כדי לדבר על הנושא המרתק הזה, הזמנתי את עיניו מס, ועיניו היא מנהלת לינקטין ישראל, והיא דרקטורית פיתוח של לינקטין גם בישראל וגם בארצות הברית, והיא גם חברה מאוד מאוד טובה שלי, ואני ממש מתרגשת לארח אותך בפודקאסט הזה, ואיזה כיף.

עינב מס: וואו, ואיזה כיף גם לי, תוני, שזה קורה ושזה קורה ביחד, וההתרגשות הפעם היא אפילו כפולה, כי אחרי באמת חברות ועזרה ומסע הדדי כל כך מדהים שלנו ביחד, אז אנחנו יוצאות למסע עוד יותר משותף רשמית, שנולד מצורך הדדי אישי של שתינו בעצם, אני חושבת, איזשהו חיפוש של מקום של צמיחה וגדילה והתפתחות, את ואני בעצם לא מצאנו מקום כזה, והחלטנו לייצר מקום משלנו.

מה זה אומר להוביל מתוך אקזקיוטיב פרזנס אמיתי

טוני ערד פליק: אז את רוצה לספר על התוכנית החדשה שלנו? ממש, אז אינה ואני ישבנו ודיברנו על זה ששתינו מחפשות באמת את המרחב הזה, של איזושהי תוכנית מנהיגות שתיקח אותנו על ה-next level. והסתכלנו על כל מיני תוכניות שיש בשוק, ולא מצאנו את הדבר הזה שהוא מדויק עבורנו, שהוא ממש מותאם לתרבות הארגונית של הייטק לאקזקיוטיבס, למקום השואץ.

עינב מס: באמת העולם העסקי של היום הוא דורש מאיתנו הרבה יותר ממהירות גובה, כי בתנאים של חוסר ודאות וכל הלחצים שיש על כולנו, אנחנו נדרשים לאיזושהי נוכחות, שהיא נוכחות אחרת בקבלת ההחלטות שלנו. אז אנחנו יוצאות לדרך עם תוכנית חדשה למנהלים, תוכנית קצרה וממוקדת של שלושה חודשים, לאקזקיוטיבס, לוויפיז ו-c-level, באמת אנשים שכבר עברו דרך, וזו תוכנית שיוצאים ממנה אחרת.

איך מגיעים למקום של ביטחון ומשמעות בניהול

טוני ערד פליק: אולי נדבר רגע על מה זה אומר שיוצאים אחרת, כי אני חושבת אחד הדברים שהם מאוד משותפים לך ולי, שאנחנו מאוד פרקטיות, מאוד תכלסיות, לא סיסמאות, לא מודלים, אלא באמת משהו מאוד יסומי. אז מה זה אומר בהקשר זה?

עינב מס: אז זה אומר שכדי לפעול בעולם, בקצב ובנוכחות שאנחנו צריכים להיות בה היום, אנחנו צריכים להיות עם איזשהו ביטחון, איזשהו חיבור למשמעות ולתשוקה ולעשייה שלנו. משהו שיאפשר לנו באמת להיות ולפעול מתוך אקזקיוטיב פרזנס, מתוך מקום אמיתי שאני מבינה לאן אני מובילה, למה אני בתפקיד הזה, מה הערך המוסף שלי, לאן אני רוצה להגיע. וזה מקרין על כולם, זה מקרין על הצוותים, על הארגון, וזה מה שעושה את כל ההבדל.

טוני ערד פליק: אז איך מגיעים למקום הזה שאני מבינה למה אני קמה בבוקר לתוך התפקיד הזה? ואיך אני מגיעה לנקסט לבל שלי? אם אני נמצאת במקום של שחיקה או במקום של תהיות ושאלות, של לאן אני רוצה להגיע. אני חושבת שלא הרבה אנחנו עוצרים ומאפשרים לעצמנו רגע לחשוב על השאלות הגדולות האלה ולפתח את האסטרטגיה שבאמת הוביל אותנו קדימה.

למה קבלת החלטות היא לא תהליך לינארי

עינב מס: אז הקבוצה הזאת הולכת להיות קבוצה מאוד מאוד קטנה, אינטימית, מצומצמת, של אקזקיוטיב בהייטק, שמבינים את התרבות הארגונית הזאת, את הצורך הזה, את ה-10x שכולנו נדרשים אליו כל הזמן, ואיך אנחנו עושים את זה ממקום אחר, ממקום של להוביל מבפנים החוצה. ואני חושבת שפה, בשורה התחתונה שאמרת, אנחנו היום כולנו נדרשים לעשות 5x, 10x, כמו שאמרת לארגון שלנו, אנחנו תחילים להתחיל מלעשות את ה-2x לפחות עבור עצמנו. וזה לא בא בקלות ובלי עבודה, ואת העבודה הזאת בדיוק אנחנו מתכוונות לעשות יחד איתכם בקבוצה הזאת. וזאת קבוצה של השראה, זאת ממש קבוצה של השראה, של לראות איך אנשים אחרים מתמודדים עם דברים, זאת באמת הולכת להיות קבוצה מאוד אינטימית.

טוני ערד פליק: אז אנחנו פותחות את הרשמה בקרוב, אז מוזמנים להגיש את המועמדות שלכם, פרטים בקרוב על התוכנית המופלאה הזאת.

איך אנחנו מתחילים לקבל החלטות עוד בגיל צעיר

טוני ערד פליק: אז בחזרה לנושא שלנו היום, קבלת החלטות בחוסר ודות, האמת שבא לי להתחיל מאיזה סיפור קטן. כשהילה שלי הייתה בת שנתיים, ההורים שלי היו אצלנו באיזה שבת, והתכוונו לצאת מהבית. והגדולה שלי, שהיא בת 18 היום, היא הייתה בת שנתיים, והבאתי לה שתי סמלות, שתבחר מה היא רוצה ללבוש. ואבא שלי נכנס לחדר ואמר לי, אבל היא לא מבינה כלום, מה את נותנת לה לבחור? מה זה משנה? כאילו, בואי, צריך ללכת, כאילו, מה זה משנה?

טוני ערד פליק: והסתכלתי עליו במבט של, אתה לא מבין מה קורה פה, אנחנו נדרשים לקבל החלטות ולבחור כל החיים, מלא פעמים ביום. צריך להתחיל את זה בגיל שנתיים, או לפני, אם אפשר. אז אבא שלי פחות עסקים איתי, הוא דור ישן, הכל בסדר. וגדלה כאן ילדה ש-definitely יודעת לבחור. אז אני חושבת שהעניין הזה של לבחור ולקבל החלטות, זה באמת איזה סקיל שמלווה אותנו לאורך כל החיים, ומתעצב גם בגיל מאוד מאוד מוקדם.

מה באמת קורה כשאנחנו מקבלים החלטות

טוני ערד פליק: ואנחנו מגיעים להיות מנהלים בהייטק, ויש כל כך הרבה החלטות לעשות כל הזמן. כל הזמן. ואיך מקבלים באמת החלטות בחוסר ודאות?

עינב מס: אני רוצה להגיד כאן שני דברים. אני חושבת שיש שני בייסים מאוד גדולים בקבלת החלטות. אחד, זה שקבלת החלטות נעשית ברגע, לא נכון לדעתי. שתיים, שקבלת החלטות, זה איזשהו רצף של אירועים שנבנה לאורך זמן, גם לא בהכרח נכון.

עינב מס: במילים אחרות אני רוצה להגיד ש, קבלת החלטות זה לא משהו לינארי, זה לא משהו פלייבוקי, אין איזה שקליסט שאפשר ללכת ולפיו לקבל החלטות באינסטינקט, או ברצף של פעולות שיביאו אותנו לקבלת החלטות. זה דינמיקה שלמה, שכמו שטוני סיפרה, היא כנראה נבנית אצלנו מגין מאוד מאוד מוקדם בחיים. ואני חושבת שאם יש משהו שהוא כן נכון לקבלת החלטות, זה היכולת שלנו להיות מודעים ברגע קבלת ההחלטות, לאיך אנחנו מבצעים אותה. זאת אומרת, יש שם משהו שהוא קורה, שהוא מתרחש, כשאנחנו לוקחים החלטות, בטח כמנהלות ומנהלים בכירים, שאם נהיה שם בקשב, אנחנו נוכל לשפר.

איך רגשות משפיעים על החלטות שאנחנו מקבלים

טוני ערד פליק: אני מאוד אוהבת את דניאל קהנמן, שהוא אחד הכלכלנים הגדולים בעולם, והוא מספר על תהליך של לחישת דירה. אוקיי? בטח בישראל לחישת דירה זה כיליה או שניים, ועוד המון המון סכום בבנק. ואיך זה מתבצע? כי לפעמים זו ההחלטה הכלכלית המשמעותית שאנשים עושים בחיים, לפעמים, תלוי. והוא אומר שההחלטה הזאת היא הרבה פעמים לא נעשית ממקום של איזה בסיס כלכלי תפיסתי מאוד חזק. לפעמים אנחנו נכנסים לבית, יש שם ריח של הוגה שעשה לנו, הזכיר לנו את הבית של סבתא, או יש שם ספה ככה שמאוד אהבנו אותה, ויש שם בילון שהזכיר לנו משהו מהילדות, זה מדבר איתנו משהו מבפנים, יוצר את ההחלטה, ומפה זה שאנחנו בסוף החלטנו לקנות בדיוק את אותו בית, זה השכנוע שלנו שההחלטה הזאת נכונה.

עינב מס: במילים אחרות אני רוצה להגיד, כל היום אנחנו לוקחים החלטות, כנראה מגיל מאוד צעיר, אין לזה באמת פאטרן, אבל יש לנו יכולת להיות שם יותר רגע בהקשבה, איך אנחנו עושים את זה, גם קדימה ואחורה, כדי לשפר את היכולת הזאת.

טוני ערד פליק: אני מתחברת להמון דברים עם מה שאמרת, קודם כל זה באמת מרתון, זה רגע להבין איך אני מקבל את החלטות. והסיפור שסיפר שדניאל קנאמן על איך רוכשים דירה, זה הסיפור של עמדה רגשית. כי מה שקורה לנו זה שאנחנו מייצרים איזושהי עמדה רגשית כלפי איזשהו נושא, נגיד אדם חדש ששכרנו לעבוד איתנו בעבודה, או פרויקט חדש שאנחנו עכשיו מתחילים לרוץ איתו, או הדירה שבאנו וראינו את הווילון ואת הספה ואת הריח של הוגת הקינמון, נוצרת איזושהי עמדה רגשית, ועכשיו אנחנו נאסוף, זה תהליך שהוא לא מודע, אבל עכשיו אנחנו נאסוף מהמציאות את כל מה שתומך בעמדה הרגשית שלנו, כדי לקבל את ההחלטה שהעמדה הרגשית שלנו מלכתחילה החליטה כבר.

טוני ערד פליק: אז חשוב ככה להכיר את הדברים מאחורי הקלעים, כי כשאנחנו מודעים לזה, זה יאפשר לנו לקבל החלטות ולהבין את מנגנון קבלת החלטות שלנו, והוא מנגנון מאוד מאוד סובייקטיבי, הוא מאוד מאוד שונה מאדם לאדם, והוא גם יושב על מערכת ההפעלה שלנו, ואנחנו נגיע לדבר גם על זה.

איך רותמים צוותים לתוך החלטות קשות

עינב מס: אני כן, אבל רוצה להגיד על גם משהו, בעצם את מדברת על חיבור רגשי להחלטות, אבל שנייה רגע בעולם של הטקסט, של הניהול והכל, יש שם משהו שהוא הרבה פעמים מונקי מרגש, נכון? אנחנו נוקחים החלטות שהן בתקווה מגובות דאטה, מגובות ניסיון, מגובות כישורים אישיים שאנחנו צברנו כדי לקחת את אותה החלטה. מה המקום כן של הרגש שם, אם את שואלת אותי, בקבלת ההחלטות שהיא לפעמים מאוד קשה?

עינב מס: המקום של הרגש בקבלת החלטות שהיא מאוד קשה, תכף נגיע אולי גם לדוגמאות, זה איך אנחנו רותמים את הצוותים שלנו, מהמקום הזה של לקחת את אותה החלטה. זאת אומרת איך אנחנו מייצרים אינגייג'מנט חזק.

מה עושה החלטה קשה במיוחד למנהלים

עינב מס: אולי ממש רגע בדוגמה, אני שומעת לא מעט מנהלים מדברים על זה שהחלטה הכי קשה בשנתיים האחרונות, לא הייתה טכנולוגיה חדשה, לא הייתה סביב איי, לא הייתה סביב ההגדלה של 5x, מה הייתה אחת ההחלטות הכי קשות שאני שומעת אקרוס תעשייה בשנתיים האחרונות? להחזיר עובדים בחזרה לעבוד מהמשרד ופחות מהבית, כן? למה יש בזה קושי בהחלטה כזאת, ולעומת זה להוציא, להכפיל פי עשר את העלויות הענן שלנו, זה משהו שאנחנו יותר בטוחים לגביו, כי זה בדיוק החלטה שפוגשת אותנו במקום של הרגש, ששם, שהוא לא ענקי, שהוא לא רק טכנולוגי, הוא רק, את יודעת, בסוף מספרים, אנחנו צריכים לרתום את האנשים סביבנו וזה קשה. ומתד שני, זה בדיוק המקום שהרגש יכול לעזור לנו, לבנות את החיבור בהחלטות שכאלה.

טוני ערד פליק: אני מאוד מסכימה עם מה שאמרת, ואני גם חולקת על המקום הזה שיש החלטות שאנחנו מקבלים רק מהראש ורק מהקוגניציה ורק מהמקום הרציונלי, אני חושבת שאנחנו בני אדם, יש לנו המון בייסז, ודניאל קהנמן דיבר בדיוק עליו, ודן אריאלי, ועוד רבים מבריקים כמוהם, כל הזמן מדברים על הבייס הזה של המוח שלנו, ואנחנו יצורים מורכבים, אנחנו יצורים מורכבים, ורגש שלדעתי, גם ברמות נמוכות, גם מעורב וגם משפיע על המון המון החלטות, בטח שנוגעות ליותר אנשים, ליותר צוותים, לתרבות, לדברים שהם באמת, להחלטות שיש להם המון המון השפעה קדימה.

מה המחיר של לא לקבל החלטות

טוני ערד פליק: רגע בואי נדבר שנייה על מנהלים שלא מקבלים החלטות, כי אני רוצה לשכנע את מי שמאזין לפרק הזה, שלא לקבל החלטה, יש לזה מחיר מאוד מאוד מאוד מאוד גדול, וגם זאת החלטה, לא לקבל החלטה זאת גם בחירה, זאת בחירה שהיא בדרך כלל לא כל כך טובה, ואנחנו עוד מדבר על כלים, ועל איך כן לקבל החלטות, ואיך כן להתקדם, ואיך כן למצוא את הדרך בתוך הערפל.

טוני ערד פליק: אני פוגשת גם מנכלים דרך אגב, וגם C-Levels, וגם באמת אנשים מאוד מאוד מאוד בכירים, שמאוד קשה להם לקבל החלטות, והם נמנעים מקבלת החלטות, ואומרים בסדר החלטתי, אבל אני עדיין לא מבצע, ואני אומרת אם החלטת ואתה עדיין לא מבצע, וגם אין תוכנית עבודה, ואין את הצעד הראשון, ואין איזשהו דדליין, אז להחלטה אין שום משמעות, כי להחלטה יש משמעות כשהיא קורית בחיים עצמם, כשהיא מחוברת לפרקטיקה, מחוברת ליישום. את גם פוגשת מנהלים ככה שלא מקבלים החלטות?

למה אי קבלת החלטות שווה לאי לקיחת אחריות

עינב מס: אני פוגשת מנהלים ואנשים מכל הסוגים, אנשים ונשים שלא לוקחים החלטות, אני אומרת כאן בצורה מאוד פתוחה, קודם כל זה ממני ועלה, אני לא מאמינה בלא לקחת החלטות, כי בעיניי, ואני פה כן אהיה ככה מביעת דעה פופולרית או לא, אי לקיחת החלטות שווה תרך לאי לקיחת אחריות. זאת אומרת שאם שמו אותנו במקום של לקחת החלטה, וזה לא משנה איזה, שמו אותנו במקום של לקחת אחריות. זה נכון גם לעבודה שלנו, נכון גם לחיים האישיים שלנו. אי לקיחת אחריות ואי לקיחת החלטות, שם נוצרת אי אבדאות. במינים אחרות, אני רוצה להגיד שאי אבדאות, זה לא תמיד מצב שרק החברה, האירגון, העולם מייצר, יש לנו אחריות במקום הזה של אי אבדאות, ויש לנו יכולת לצאת ממנו.

איך יוצרים קלאריטי כשאי אפשר לקבל החלטה עכשיו

עינב מס: הצעד הראשון זה לעזור לצוותים ולאנשים שסביבנו, להיות עם יותר קלאריטי. יכול להיות שיש החלטה שפשוט אי אפשר לקבל כרגע. אז חלק מלקחת את ההחלטה תהיה, אנחנו לא נוגעים בזה עכשיו, אנחנו שמים רימיינדר ביומן לעוד שבועיים, לתאריך המדויק הזה, שם נתכנס ואנחנו נבחן שוב את זה מחדש. אבל אנשים לא יושבים בציפייה ומחזיקים את זה בראש, כי הם יודעים יש פה רגע איזה התוויה, יש פה כיוון, גם אם אי אפשר לקבוע את זה עכשיו, עוד שבועיים אנחנו נחזור לדון בזה. שם עצרנו את אי אבדאות, והאנשות שזה לא רק הכסף בדיוק, זה סו האחריות שלנו. זה ממש התפקיד שלנו.

טוני ערד פליק: בגלל שאני פוגשת אנשים שקשה להם מאוד לקבל החלטות, והם נמנעים מקונפליקטים ונמנעים לי לקחת את הסיכון, ואני מבינה לגמרי. אני חייבת להגיד שההשפעה של זה על הסביבה, היא השפעה מאוד מאוד שלילית ולא טובה, זה לא מאפשר להתקדם. וזה גם מייצר המון המון בינוניות.

איך יודעים מתי יש מספיק נתונים כדי לקבל החלטה

טוני ערד פליק: אז עיניו כשאת מסתכלת היום בעולם ורואה, כאילו את יודעת יש אין סוף ידע, אין סוף מידע, איפה נקודת העצירה? כאילו, מתי אני יודעת לעצור ולהגיד, אוקיי, יש לי מספיק נתונים, אספתי, כדי לקבל החלטה.

איך מזהים מה מקשה עלינו לקבל החלטה

עינב מס: אני חושבת שקודם כל, וגם תרגיל ככה שיעורי בית לכולם תוך כדי ההזנה, לחשוב רגע על החלטה שקשה לקבל עכשיו או בשבועות האחרונים, משהו כזה טרי. הצעד הראשון זה להבין למה קשה לנו לקבל אותה. חסר לנו מידע, זה משפיע על אנשים שקרובים אלינו, אנחנו לא יודעים מה תהיה ההשלכה של זה. לעצור שנייה, לבודד את זה, למה קשה לקבל את ההחלטה? איפה האתגר?

טוני ערד פליק: לפעמים האתגר הוא ממש בפחד שלי מלקבל את ההחלטה. בסדר? לפעמים, אני סתם, אני יכולה לתת דוגמה, אני עובדת עם מישהו מאוד מאוד בכיר, שבהנהלה שלו יש מישהו שצריך להיפרד ממנו, ויש שם החלטה מאוד מאוד קשה, מאוד קשה. יש לזה השלכות קרדינליות, באמת, כאילו להיפרד מאקזקיוטיב בכיר בתוך הנהלה, זה באמת מורכב, ויש שם גם הרבה פחד, מה יהיה עם הדומיין הזה אחרי שהוא ילך, ואיך הוא יגיב לזה, וכמה אני אצטרך לפצות אותו, ואיזה מסע ומתן יהיה שם, ומה זה אומר עליי? שאני נפרד מאקזקיוטיב כל כך בכיר, ואיזה טלטלה אדירה זה יעשה בחברה. זאת אומרת, לפעמים הפחד משתק אותנו.

איך מפרקים החלטות קשות לחלקים קטנים יותר

עינב מס: נכון, והוא לא רק משתק, הוא מכניס אותנו גם ללופ. אנחנו לא לוקחים החלטה כי קשה לנו מהסיבות כאלה וכאלה, ובגלל שקשה לנו, אנחנו נמנעים מלקחת את ההחלטה, ואז אנחנו לא לוקחים אותה, וזה בעצם איזשהו לופ, אני חושבת קודם כל לנתק את הלופ, לצייר את השמש הזאתי בראש שלנו על הדף, עם כלי האיי-איי הכי אהוב עלינו, זה לא משנה מה, לכתוב, קשה לנו להחליט, ממש כמו נגיד הדוגמה שלך, להיפרד רגע מאיקזקיטיב מאוד מאוד יקר, כי, ומפה להוציא את כל החצים שבעולם של כרגע מעכבים אותנו, כי עברנו תהליך ביחד, כי יש פה דומיין משמעותי, כי איך זה ישפיע על החברה, ועכשיו ממש לקחת קושי, אתגר אחרי אתגר, ולראות איך אנחנו מפרקים אותו.

עינב מס: הדרך שעשינו צריכה לאפשר לנו לפחות לראות בעיניים שלנו, איך אנחנו מפרקים כל דבר. אם לא, אנחנו לא לבד. יש בזמנו צוותים, יש יועצים, יש מנטורים מדהימים, מולי אחת מהם הכי מרשימה ומעוררת השראה עבורי, יש לנו המון כלים בארסנל, לבוא ועכשיו לפצח. מה אין לנו? אין לנו את הפריבילגיה, לשים את זה רגע חזרה במגירה ולא להתעסק בזה.

איך עין חיצונית עוזרת במצבים רגשיים

טוני ערד פליק: בדיוק, בדיוק במקום של הפחד שמשתק אותנו, כשזה באמת נהיה מאוד אמוציונלי, בדיוק שם אנחנו צריכים את העין החיצונית הזאת, את המישהו הזה מבחוץ שישמע את הסיפור, שינרמה לנו, שישרנו אותנו את השאלות שאנחנו מתקשים לשאול את עצמנו, שייתן לנו עוד זווית על הדבר הזה. דג שסוחה במים, הוא לא יודע שהוא סוחה במים, בסדר? כשמישהו מסתכל עליו מבחוץ ושואל אותו איך המים, אז הוא פתאום יכול לשים לב.

טוני ערד פליק: אז יש כאן כל מיני שאלות אינדיקטיביות שיכולות לפתוח קווי מחשבה חדשים ופתרונות חדשים, כדי לאפשר לנו רגע להתמודד, כי פחד שלא לומר חרדה, לפעמים זה אפילו מגיע למקומות האלה, באמת קשה להתמודד עם זה לבד. ולבד הוא גם לפעמים נבנה עם עצמנו, כאילו הבדידות, במיוחד במקום הניהולי, אני שומעת להרבה שהלבד הזה הוא גם, יש שם איזה ריק עם עצמנו לפעמים שאנחנו בתקיות ולא יודעים איך להתקדם.

איך להיזכר בהחלטות טובות שכבר קיבלנו

עינב מס: אני אשתף רגע מה עוזר לי. כי לפעמים יש החלטות שבאמת הן כל כך קשות, וגם אחרי שהם היפינו מה הקשיים והאתגרים שלהם, לא פשוט לפרק אותם, או שזה נראה לנו שזה ייקח עכשיו המון זמן ולא בטוח שיש את הזמן הזה. מה שעוזר לי, אני מאמינה שקושי הוא מדבק, אבל גם הטוב הוא מדבק. אני חוזרת להחלטה טובה ומורכבת שאני עשיתי בחיים. אני מנסה להיזכר מה האלמנטים שגרמו להחלטה הזאת להיות טובה. ואז אני חוזרת להחלטה הקשה הזאת, ואני אומרת, אוקיי, אז בוא ניקח באמת את המקום של האקזקטיב. נכון, זה קשה לי, מאוד, אי אפשר לתאר גם את המסע האישי הזה, להיפרד מאקזקטיב בכיר בחברה.

עינב מס: אבל דווקא מתוך החלטות טובות קודמות במורכבות שעשיתי, אני יודעת שלי יש את היכולת, כי יש לי היכרות מעולה טובה איתו, כי יש לי היכרות טובה עם החברה, כי אם מישהו ידע איך לייצר תוכנית מתוך זה, זה אולי אני, כי עשיתי את זה כבר במיליון החלטות טובות, וגם הבת של טוני, דרך אגב, הוא כבר מגיל שנתיים עושה מיליון החלטות ומתאמנת. אז אני חושבת שהבדידות גם, הקושי הבדידותי הזה, לקחת את החלטה ולהרגיש גם הרבה פעמים בפסגה שהכול רק עלינו, ואז האחריות מתפוצצת, יכולה גם להיות הרבה יותר עדינה, אם אנחנו זוכרים שכשקשה, כל קושי הוא מדבק ונהיה עוד יותר קשה, גם הטוב הוא מדבק, ויש לנו המון יכולות, טוני התחילה במראטון, עשינו המון אימונים לרגע הזה, בוא נחזור לכל הדברים הטובים שיש באימונים האלה, ומאיזה טוב, מאיזה כישרון, אנחנו יכולים להצמיח את ההחלטה הזאת למקום מעולה.

איך תמונת הניצחון עוזרת לנו להתמודד עם החלטות קשות

טוני ערד פליק: אני ממש מתחברת לכל מה שאמרת, ובאמת אני חושבת שכשאנחנו יודעים להבין את עצמנו ולהבין את המנגנונים שלנו, ומה שעזר לנו, ולראות את המקומות שהצלחנו בהם, אז אנחנו יכולים גם להשליך הלאה, וללמוד לעשות דברים הרבה יותר בקלות, ואני רוצה להוסיף כלי נוסף, והכלי הזה הוא תמונת הניצחון שלנו. כי למה בכלל אני נמצאת בסיטואציה הזאת, ולמה בכלל אני נדרשת להחלטה כל כך, כל כך, כל כך קשה? הרי יש במציאות מחירים שאני משלמת, שאחרים משלמים, שהארגון משלם, שאני רוצה להפסיק לשלם אותם, נכון? מה, למה שלי? מה יהיה אחרי שאני אקבל את ההחלטה? נכון, עכשיו קשה, עכשיו מפחיד, עכשיו מבאס, עכשיו שורף לי בבטן, נכון.

טוני ערד פליק: אבל יש סיבה שאני נמצאת בסיטואציה הזאת, ואם אני מסתכלת כמה חודשים קדימה, שלושה חודשים, חצי שנה קדימה, כשיהיה לי מישהו אחר אקזקיוטיב לצידי, מישהו, איש אמון שלי, שאני אאמין בו, והוא יהיה השותף שלי לדרך, ואנחנו ביחד נפצח עולמות ונרים ביחד פרויקטים מדהימים, איזה מדהים זה הולך להיות. אז שווה לי, שווה לי רגע להתמודד עם הקוויץ', עם הפחד, עם החרדה, עם מה שזה עושה לי עכשיו, כדי לשפר את העתיד, זאת השקעה בעתיד. תמונת הניצחון הזאת, הלמה הזה שלנו, לפעמים מאוד מחזיר אותנו למקום שעושה לנו שכל, ועושה לנו סדר, ומאפשר לנו להתחיל להתוות את התוכנית הזאת, לקבל החלטה וגם לבצע אותה, לא רק לקבל החלטה.

איך הופכים החלטה לתוכנית עבודה מעשית

טוני ערד פליק: לפעמים אני שומעת אנשים שאומרים לי, או, נכון להתהפך, כבר קיבלתי את ההחלטה. יופי, איפה זה בא לידי ביטוי בחיים? בואו תראו לי איפה זה בא לידי ביטוי, איפה התוכנית? אם אין תוכנית, אין לזה משמעות בינתיים. ואני רוצה לשים לזה דיסקליימר, יש תהליכים של בשילה, בסדר? יש תהליכים של בשילה, אנחנו צריכים לעשות דברים מתוך מודעות ולהיות שלמים עם הדברים, בטח בהחלטות כל כך קרדינליות וגדולות ורגשיות שיש להן באמת הרבה השפעה, הניקולי בעד. אבל אם אנחנו זורמים לתוך הבשילה הזאת לנצח, באיזו זרימה כזאת אל עבר האופק, זה לא לקבל החטאה וזה לא מקדם אותנו.

טוני ערד פליק: אז אני תמיד שואלת, אוקיי, ומה התוכנית? ומה הצעד הראשון בתוכנית? ואיפה הדדליין? וכששואלים את השאלות האלה בחיוך, בעיניים טובות, לא ממקום ביקורתי, לא ממקום שיפוטי, לא ממקום של יאל החייבים לרוץ, אלא ממקום של הבנה של הקושי והחלה שלו. ומצד שני, בואו נתקדם, אז אפשר באמת לייצר תוכנית עבודה.

עינב מס: זה מהמם, אני כל כך אהבתי איך הרזת את זה, שההחלטה מגיעה קודם כל עם הבנה, ואז חייבת לקרות שם תנועה, שלפעמים היא מאוד דינמית. תנועה זה פשוט אומר בעיקר לא לעצור, לא להקפיא את הדבר הזה, להחזיר למגיעה, אבל כן באמת לראות איך אנחנו ממשיכים ומתקדמים לעבר מה שיביא אותנו לחלק אחרון, שהוא בעצם התוצאה. איך הופכים את כל ההחלטה ואת התנועה הזאת לתוכנית, לתוצאות אמיתיות בשטח. אני אוהבת את זה מאוד.

איך מערכת ההפעלה שלנו משפיעה על קבלת החלטות

עינב מס: אני כן רוצה להגיד גם, אין פה שיפוטיות בכלל, החלטות זה קשה. גם החלטות שהן לא קשות. לפעמים החלטות זה קשה, להיות במקום הזה, להיות במקום של האחריות הזאת, היא קשה. לי באופן אישי, אני יכולה להגיד, הרבה יותר קל לי לקחת החלטות בחיים המקצועיים שלי מהחיים האישיים שלי. אפילו במקום הכי פשוט, נהיה לי לבחור שני טעמים של גלידה, וואו, זה בלאגן שלם. נהיה לי להחליט עכשיו אם נלך לכיוון A או B במערכת טכנולוגית שמשפיעה על מאות מיליוניים של דולרים, הרבה יותר פשוט לי לעשות. כי מה?

עינב מס: כי אמרת מהחטפה להם, אני חושבת שכל מקום יש משהו שמפעיל אותנו. אז אני מאוד, אני חושבת שבמקום המקצועי אני מאוד נחושה, מאוד מתורגלת, יש לי תשריר, אני מבינה שזה חשוב, אני מבינה שזה המקום שנדרש ממני. יש לי צוותים והנהלה שמסתכלים עליי להיות במקום הזה שאומר, זה מה שאנחנו נעשה. כי אחת, שתיים, שלוש, ואנחנו ביחד בזה. במקום של הגלידה, אני באופן אישי ובמקום של החיים האישיים, זה המקום שאני רוצה טיפה פחות שליטה, טיפה פחות שחרור, ושם אני מרגישה שזה לא הרי גורל. אז באמת, אין כאן שיפוטיות. זה לא פשוט להחליט, שכל עוד אנחנו בתנועה לקחת ההחלטה, ובמקומות, בצמתים החשובים בחיים שלנו, אנחנו עושים את זה באחריות ובתוצאתיות. זה מיינדסט שהוא מורכב, אבל חשוב לבנות אותו.

טוני ערד פליק: לגמרי, והנה דוגמה למערכת הפעלה. זאת אומרת, אנחנו באמת כל כך שונים אחד מהשני, וכשאנחנו מבינים את המנגנונים שלנו, אז זה כל כך מפשט את הדרך שלנו.

איך יוצאים מהשקעה שקועה בהחלטות שטעינו בהן

טוני ערד פליק: בואי נדבר רגע על השקעה השקועה. אני חושבת שזה אחד המצבים הכי קומונליים, הכי נפוצים שאנחנו נמצאים בהם. גייסנו מנהל, ואנחנו נורא נורא סומכים עליו, בחולף זמן, ואנחנו רואים שהוא לא מדלבר. השקענו בטכנולוגיה, התחלנו עם איזשהו כלי AI מדהים שכותב לנו קוד, והוא מטורף, וכבר עשינו לו אינטגרציה. ואני רואה את זה קורה. זה לא מקרה תיאורטי מה שאני מספרת פה עכשיו. ואז מגלים שזה אובר קיל. זה אובר קיל, כי צריך לעשות מלא ריוויו, וצריך לבדוק, וצריך לתקן את הקוד, ומלא מלא דברים לא עובדים כמו שצריך. ועכשיו עושים אחור הפני מהאינטגרציה הזאת, שכבר עשינו להטליע זה עם כל שאר הכלים שאנחנו עובדים איתם.

טוני ערד פליק: דוגמה נוספת, נכנסתי לאיזה פרויקט נורא גדול, שאני נורא מאמינה בו, וחיכיתי הרבה זמן כדי להניע אותו, ואחרי שהתחלתי את הפרויקט פתאום גיליתי שאין לי מספיק ידע, אין לי מספיק מידע, אין לי מספיק קואליציה, אין לי מספיק תמיכה, אבל אני כבר על אוטומט, אני כבר בתוך הפרויקט, אז אני כבר זורמת עם הדבר הזה.

מה זה סאנק קוסט ולמה קשה כל כך לזהות אותו

טוני ערד פליק: שלושת הדוגמאות האלה הן דוגמאות לסאנק קוסט, פרופ' דניאל קאנמן, שהוא פרופסור לכלכלה ההתנהגותית, הוא גם היה פסיכולוג, קיבל פרס נובל, ומסביר מה קורה למוח שלנו כשאנחנו השקענו כל כך הרבה באיזשהו נתיב, באיזשהי דרך, ונורא נורא קשה לנו ללכת מזה אחורה, נורא קשה לנו כאילו להבין שהמחירים שאנחנו משלמים הם הרבה יותר גבוהים מהרווחים שאנחנו עשויים לקבל, וזה בעצם מושג שנולד מהשקעה בבורסה, תארו לעצמכם שהשקעתם אלף דולר במנייה, והשקעתם במנייה כי ציפיתם שהיא תעלה, והיא מתחילה לרדת ולרדת ולרדת ולרדת, והיא כבר ירדה ל-800 דולר, 500 דולר, 100 דולר, מתי אתם מוכרים את המנייה?

טוני ערד פליק: אז רוב האנשים לא מוכרים את המנייה, עד שהיא ממש מפסידה המון כסף, בגלל שנאת ההפסד, שזה אחד הבייסז הכי הכי גדולים שלנו. קשה לנו מאוד מאוד מאוד להודות בטעות, בקישלון, קשה לנו מאוד, אנחנו כל הזמן ננסה להצדיק את תהליך קבלת החלטות הקודם שלנו, ולראות איך הוא משרת אותנו, ולתת לזה עוד הזדמנות ועוד דרך, עד שאנחנו נבין שאנחנו בהשקעה שקועה, כי לא ייצא מזה יותר שום דבר טוב, והדרך הכי טובה היא לעשות משהו אחר.

למה קשה לנו להודות בטעות ולשנות כיוון

עינב: זה? איזה פריירים. או אומץ, נכון? וואו, איזה אמיץ, איזה אמיצה, איזה… ורגע שנייה להבין למה במקום שלנו בראש זה יושב על כל כך הרבה אומץ. כי ככה אנחנו קוראים את זה. המוח שלנו מאוד מאוד הישרדותי, הוא עושה בעצם הכל כדי שבסוף אנחנו נשרוד בעולם הזה. השקעה שקועה, אז בעצם המונוטוניות שבנו והאוטומט שבנו, אנחנו משוכנעים שהציר הזה זה חלק מציר ההישרדות שלנו, בעבודה שלנו, בחיים האישיים שלנו, זו הנוחות שלנו, התרגלנו אליה. ואז אנחנו מפרשים אנשים שהם יוצאים מהשקעה השקועה הזאת כאמיצים, כי זה משהו שאנחנו, אין לנו בעצם את הכוחות לעשות וזה באמת נראה לנו וואו.

אנקדוטה: ההחלטה שפספסה את הרכבת

עינב: אני אספר רגע בהנקדוטה שבמשרה הראשונה שעשיתי, הייתי בעצם white hat hacker, שזה היה אחד הדברים המעניינים שעשיתי, פיצחנו איזשהו משהו והראינו לאחד המנהלים בחברה, והוא אמר וואו, זה מדהים, אני לא יודע אם העולם ילך לשם, אבל אם נעשה את הפטנט שעשית, שהצעתם, אנחנו נצטרך לשלוח 200 איש הביתה. אז עכשיו תחזירו את הרעיון הזה למגירה, וזהו, ותודה רבה, ואתם מדהימים, וכל הכבוד על ההשראה. הבן אדם הזה קיבל החלטה. החלטה הזאת זה לא רק השקעה שקועה, שנה אחר כך, אני לא אפרט, אבל שנה אחר כך הדבר הזה בדיוק שהוצאנו יצא, אבל יצא בעצם בצורה גלובלית בעולם בכל כך הרבה חברות, וכמובן החברה הזאת היא פספסה לגמרי את הרכבת. מכל מיני סיבות לקח שם מנהל החלטה, לא רק שקועה, שהשקיעת הארגון עוד הרבה קדימה, ולא שמה אותנו בקדמה, לא ראשונים, לא חלוצים, וגם לא בכלל, כי מה היה חסר שם? מה שאולי מי ששומע יכול גם עכשיו להגיד, אומץ. אני לא חושבת, אני לא קוראת איזה אומץ, אני חושבת שהיה חסר שם שיקול דעת. כלומרתי שהרבה פעמים ההחלטה מתחילה מהבנה או מודעות, היא מתחילה רגע בלהיות מאוד מאוד מאוד שקולים, מה המנגנונים שמשפיעים על ההחלטה שלנו. וכשהתחלנו את הפרק…

רגש, ראות ופתיחת הדלת

עינב: עם רגש, רגש הוא מתנה מאוד גדולה, כי אם אנחנו מביאים החלטות עם רגש, לאנשים שלנו יהיה יותר קל להתחבר אליה, הרגש זה גם סיכון מאוד מאוד גדול לביאס, ולקחת החלטות בצורה שהיא לא שקולה, שהיא לא רציונלית קדימה. והייתה פה החלטה, ימים אמרו שהיא הייתה פספוס, והשאלה אם אנחנו בהחלטות שאנחנו לוקחים, אם יש לנו את המודעות הזאת, לא להיות במקום של המנהל הזה, לא לשקוע ברגש ובסנטימנט שלנו ובאוטומט שלנו, במקום רגע להסתכל מחוץ, מחוץ לחור של הדלת. בחור של הדלת אנחנו יכולים לראות פריזמה כל כך קטנה, צריך לפתוח רגע, ולהסתכל על עולם הרבה יותר רחב, ואין שם עניין של אומץ, יש שם רק עניין של ראות, יכולת לפתוח את המרחבים.

טוני: ראות זה דבר נורא חשוב, ומרחבים מאפשרים לנו באמת נקודת מבט הרבה יותר מדויקת, כדי שנוכל לקבל החלטות. בעיניי כן יש פה עניין של אומץ, ואני חושבת שאומץ מגיע גם עם איזושהי בגרות ניהולית. זה שוב מחזיר אותי למרטון ולשרירים שאנחנו מפתחים במהלך המרטון, כי השרירים שלנו מתחזקים, כדי שנוכל לעמוד ב-42 קילומטר זה המון. מי שקם עכשיו מהספה לרוץ מרטון, אני לא יודעת כמה הוא יצליח לעשות את זה, אז זה באמת דורש מאיתנו לחזק את השרירים שלנו, תוך כדי המסע הניהולי שלנו, כדי שנוכל להגיע למקום הזה, אבל זה גם עניין של איזושהי נקודת מבט ומה מפעיל אותי. כשאני יודעת מה מפעיל אותי, אז אני יכולה ככה, אולי להיעזר באנשים סביבי, כי באמת נשמע שבדיעבד זאת הייתה טעות, טעות מרה וקשה. ואני גם חושבת שברטרוספקטיב, יותר קל לנו לראות טעויות, אבל לפעמים אנחנו נמצאים ממש עכשיו בהשקעה שקועה. ממש עכשיו יש לנו את הבן אדם הזה, שאנחנו כבר לא מרוצים ממנו איזה זמן. ממש עכשיו יש לנו את הפרויקט הזה, שכבר הקנו עליו כל כך הרבה דם, והוא לא מצליח להתרומם, ואנחנו לא מצליחים כאילו, לצעת מהדבר הזה.

המודל של דן אריאלי – איך יוצאים מהשקעה שקועה

טוני: אז לדנר יאלי ויש תשובה, לאיך אנחנו יוצאים מההשקעה שקועה, איך אנחנו יודעים שאנחנו נמצאים בתוך השקעה שקועה, זה ממש מלווה אותי בתהליך קבלת ההחלטות שלי. דנר יאלי אומר, שוב, זה נולד מתוך המקום הזה של, השקעתי בבורסה ואיך נראית תיק ההשקעות שלי. אז דנר יאלי אומר, אני לוקח את כל תיק ההשקעות, כולו, מכל החלקים שלו, מוכר את הכל, מחזיר את הכל לעובר ושווא. עכשיו תקחי את הכסף, תשקיעו אותו מחדש. ובואו נראה את הדלתה בין מה שהיה קודם, למה שיש עכשיו. האם אתי דומה או שונה? האם בחרת אותו דבר או בכרת דברים אחרים? האם הבן אדם הזה שאתם עובדים איתו, הייתם בוחרים להסיק אותו מחדש? עכשיו כשאתם יודעים הכל, עכשיו כשאתם יודעים איך זה לעבוד איתו, הייתים בוחרים להסיק אותו מחדש? האם הפרויקט הזה שהם נמצאים בו, הכלי AI הזה שכבר עשיתם לו אינטגרציה לתוך כל הפרויקטים ולתוך כל הזה, הייתם בוחרים אותו מחדש? הייתם עכשיו בוחרים אותו, או שהייתם בוחרים בכלי אחר? אם הייתם בוחרים בכלי אחר, עכשיו זה הזמן הכי טוב לבחור בכלי אחר, ולא להמשיך לזרוע ממה שכבר בחרנו, כי זה לא יקדם אותנו בהמשך. אז זה איזשהו מנגנון, שיכול רגע לתת לנו שנייה לעצור את האוטומט, ולשקף לנו איך אנחנו בוחרים מעכשיו, לא רק מה בחרנו עד עכשיו.

עצות למנהלים בתחילת דרכם

עינב: זה חלק מזה נבנה עם זמן, עם מחשבה, עם ניסיון, עם נפילות, עם טעויות קשות, כן? למידה גם היא טעויות קשות, או כישלונות, או הצלחות. אמרנו שהקשה מדבק, וגם הטוב מדבק. ואם שומע אותנו מישהו שהוא עכשיו מנהל שנה, או מנהלת שהיא רק שנה, והיא כן, היא צריכה לקום מהספה ולרוץ מראטון. מה אנחנו יכולים לתת לה?

טוני: אז אני חושבת רגע שזה מתחיל ממערכת ההפעלה שלנו. אני חוזרת על מה שאמרת קודם, על הטוב שמדבק ועל הקשה שמדבק. הרי כבר עברנו דרך, כבר קיבלנו החלטות מורכבות. אז מה עזר לי שם? איזה תהליך היה שם? איזה נתונים? לאיזה ידע הייתי זקוקה? מי היה בסביבה שלי? מי תמך בי? עם מי כדאי לי להתייעץ? ממי כדאי לי לבקש עזרה? זה כל מיני שאלות אינדיקטיביות, רגע, שלוקחות אותנו שנייה, להבין איך אנחנו פועלים ומה עוזר לנו בסיטואציות האלה. כי כשאני מכירה את מערכת ההפעלה שלי, אני יודעת לעבוד יותר בקלות, ואז אני גם הרבה הרבה יותר אפקטיבית. וגם יש המון מודלים לקבלת החלטות. יש את מודל סוואץ' של להעריך את החוזקות ואת החולשות, להסתכל על הטווח הקצר ועל הטווח הרחוק, להעריך את החלופות, את הבעד והנגד, ואני חושבת שהמודלים האלה הם נהדרים, אבל הם רק הבסיס, הם האוגן של איסוף המידע שצריך כשמקבלים החלטות, אבל בתכלס, אני חושבת שצריך הרבה יותר מזה כדי לקבל החלטה ולצאת לדרך.

הכלי השלישי: צפייה ולמידה מאחרים

עינב: אני אוסיף פה עוד משהו, אני חושבת שזה מעולה, דיברתי קודם על זה שהרבה פעמים אנשים, כולנו, לוקחים החלטה, מסתכלים על האחור שבדלת, וצריך לפתוח את הדלת ולראות יותר רחב. אבל באמת בתפקידים ראשוניים זה יותר מאתגר. אגב, לא רק בחיים המקצועיים, באורות ראשונה, בילד ראשון, בזוגיות ראשונה, בהרבה פעמים בראשון שלנו, שם אנחנו השפשוף הוא יותר משמעותי. אז איך אנחנו מקצרים את הדרך, איך אנחנו מורידים בעצם את מרחב הטעות? אני רוצה לצאת כלי שלישי לשני הכלים שבעצם טוני אמרה כאן, וזה בעצם צפייה. אני מאוד מאמינה בצפייה באנשים אחרים. בטח בטח בתפקידים ראשונים, אבל גם לאורך הדרך, להיכנס לפגישות, פגישות הנעלה, פגישות אחרות, פגישות של צוותים. דווקא בתפקידים ראשונים, שנייים, או לא רק בתפקיד ראשון. אני חודש ראשון בעבודה, אני כבר 20 שנה מנהל או מנהלת, אבל עכשיו אני חודש ראשון. צפייה, האזנה, להסתכל ולראות דפוסים של אנשים אחרים, לנסות להבין בעצמנו מה אנחנו שומעים שעובד שם טוב, לא עובד שם טוב, איזו תגובה יש לסביבה. ודרך הצפייה הזאת, גם לאמן את עצמנו. אז תחשבו איזה סקייל אדיר זה, כי במקום שאתם עכשיו יצור בודד, שבמסע שלו מקבל החלטות, נופלת כמה מצליחה, מקבלת עוד פעם, פעם טובה, פעם החלטה פחות טובה, עכשיו יש לכם סקייל של כל האנשים סביבכם, בארגון ובחיים האישיים, לפתוח את הדלת והסתכל באמת לצפות, ממש לצפות על המודלים שהם עושים, ולהבין מה מתוך זה נכון לנו לקחת, וגם איך הסביבה מגיבה לזה, כדי שאנחנו נתאמן דרך זה. יש בזה המון המון השראה.

טוני: יש המון השראה בלראות אנשים אחרים. אני בכלל, אחת הטמות של החיים שלי זה, אתה לא יכול להיות מה שאתה לא יכול לראות. זאת אומרת, אנחנו צריכים להשרות את עצמנו, את התודעה שלנו במקומות, שלהם אנחנו רוצים לצמוח ולגדול, וכשאנחנו נמצאים בחדרי הישיבות, ואנחנו באים לשם בהקשבה ובהתבוננות, ומילת המפתח לדעתי היא סקרנות, ממש לבוא בסקרנות מהמקום הזה של, מה יש לי פה לגלות, מה יש לי פה ללמוד, מה יש לי פה לקחת, ללמידה אמיתית, שאני יכולה אחר כך לסגל בתהליך קבלת ההחלטות שלי, כי זה מאוד תרבותי, וזה קשור לפרויקטים וקשור לסטינג של הארגון, ובדיוק כמו שאמרת, כשאני מבינה איך תהליכי קבלות מתקבלים, ויש גם הרבה סגנונות, יש כל מיני אנשים, אנשים שונים מקבלים החלטות בצורה שונה. ואז אני יכולה לשאול, מה קל לי פה? מה מאתגר לי פה? למה אני יכולה להתחבר? מה אני יכולה לקחת? וזה באמת פותח עולם של השראה, וגם אפשר לחקור את הדבר הזה עם מלא חוקרים מהעולמות האלה של קבלת החלטות, ואני רוצה להגיד, דיברנו קודם על מנהלים שלא מקבלים החלטות, ואני חושבת שאנחנו שמים המון המון משקל על לבצע את ההחלטות. יש את הסיפור הזה של good enough decision. אנחנו חיים בעולם של כל כך הרבה ידע, כל כך הרבה מידע, כל כך הרבה חלופות, הכל משתנה כל כך כל כך מהר. אם אנחנו לא נזוז מהר, אנחנו, ההחלטות שאנחנו, הן פשוט לא היו רלוונטיות יותר, בסדר? כדי שאנחנו נוכל להמשיך ולהיות רלוונטיים, ולקבל החלטות מושכלות וטובות. לפעמים צריך לקבל החלטה שהיא טובה דיה, היא לא הכי טובה, היא לא הפרפקציוניזם הזה, של המצוינות הזאת שציפו מאיתנו בשנות ה-80, ואני בכוונה אומרת, מדברת על תקופה של פעם, כי זה לא רלוונטי היום, כי אין לנו היום את היכולת להאריך את כל החלופות, ואת כל המידע, ואת כל הידע שיש סביבנו, כדי לקבל החלטה. היום אנחנו נדרשים לקבל החלטה טובה דיה. פשוט החלטה שאפשר לחיות איתה, כרגע, אם אנחנו יוצאים איתה לדרך, ובוחנים אותה תוך כדי תנועה, ומבקשים פידבק, וחוזרים לשולחן הסרטוטים, וכל הזמן בודקים שהדבר הזה ממשיך לעבוד עבורנו, ואם אנחנו מגילים שאנחנו בהשקעה שקועה, אז גם על זה כבר דיברנו, ואנחנו יודעים איך להתמודד עם זה.

המודל של עינב: סיווג החלטות

עינב: אני חושב שהשאלה הבאה הוא באמת לדבר על הצוותים שלנו, ועל האנשים שלנו, ואיך אנחנו רותמים אותם לתהליכי קבלת ההחלטות שלנו, כי שינויים, הם מייצרים התנגדות מעצם מיותם. אני יכולה לשתף על איך אני עושה את זה. אני בדרך שאני לוקחת החלטות, ואני מאוד אוהבת לקחת החלטות, זה מבחינתי, יש פה פסנתרמה ממצל טוני, זה הפסנתרן שמתיישב על הבמה, לתת את מה שהוא יתאמן עליו כל החיים, ואתה, אני אוהבת לקחת החלטות. לשם כך התכנסנו, אוקיי? זה המוטו שלי. קודם כל, האם זו החלטה שאני יכולה לקבל מהר? כן, בום, כל החלטה שאני יכולה לקבל מהר, מפנה בטיק טק מהשולחן.

טוני: כאילו קודם את הקלים.

עינב: קלים או מהירים? החלטה שיש עליה כבר דאטה, שכבר אספנו מספיק, שהצוות כבר בשל, מוכן, אני בשלה, כל החלטה שאני יודעת שאני יכולה לה לקבל מהר, מכל הסיבות בעולם, הצידה. קיבלתי. מדהים, זה כלים מדהים. ואומרת גם תמיד בצורה מאוד ברורה, חבר'ה,

עינב: אם זו אותה החלטה, בואו נתקדם. החלטות שפחות כאפשר לקבל מהר, אני שואלת את עצמי, וזה גם מנגנון שמאוד מוכר דרך אמזון, האם זו החלטה שניתנת לשינוי? עכשיו, קודם כל, חברות וחברים, פרופורציות, כן? כמעט כל ההחלטות, גם אם הן גוזרות המון כסף והן קשות, הן ניתנות לשינוי. החלטות שהן לא נשתרב לשינוי, החלטות שאנחנו, הן עצובות, ואנחנו לא רוצים לפתוח פה בפרק, אבל מבחינתי, באמת, זה החלטות תיארות גורל, באמת במצב של חיים. זה בן אדם שלוקח רכב בלי רישיון. זאת החלטה שהיא… החלטות בעבודה, הן הרבה פעמים החלטות שבפרופורציה שלהן, הן כן ניתנות להחזיר, רוורסביליות, ניתנות לשינוי. האם, אני שואלת את עצמי, האם זו החלטה שניתנת לשינוי? אוקיי, אני צריכה 80 אחוז כדי לעשות אותה, אולי 70 אחוז לעשות אותה, אני אשקיע על ב-20-30 אחוז כדי למזהר את זה, וגם כדי לבנות ביטחון עם הצוות באזור הזה, שהוא בדיוק אזור ההיוודאות, וננהל אותו. זה ככה המודל שלי. אז נשארתי עם החלטות, שהן באמת החלטות בלתי ניתנות לשינוי, ושוב אמרנו פרופורציות, בשנה אמורה לי באופן אישי, במקום הבכיר שאני רגע אכמיל לעצמי, בלינטין, אמורה להיות לי אחת כזאת, גג, בשנה, בלתי ניתנת לשינוי, הרת גורל, אוקיי? את ההחלטה הזאת, שם אני אשקיע את הפוקוס שלי, שם אני אשקיע את מרב הלמידה שלי, שם אני אביא את הרגל שלי, ואני גם אנסה לצאת מהאוטומט שלי. שם אני ארתום את הצוות שלי ואת ההנהלה שלי, ובסוף, אני אתקח את כל הכלים לעשות את ההחלטה הכי טובה. אבל זה באמת, במכלול, זה החלטות של כמעט לייה distant בקריירה, שיש אותם, בכל משא של קריירה אמור להיות כאלה, באמת בדידות על הידיים לספור אותם. זה המודל שלי והוא מאוד עוזר. הצוות שלי ואנשים שאיתי וההנהלה שלי, יודעים כבר שככה אני פועלת, כי אני מאוד מאוד פתוחה ואני מעודדת אותם. האם זו החלטה קלה? בואו נעשה אותה. עכשיו, מיד, עוד שבוע, שימו על זה זמן. בואו נראה שזה קורה, בואו נחליט שלא ולא נעשה את זה. החלטות שהן יותר מורכבות, ניתנות ושינוי, בואו ננהל את זה. אני חושבת שגם הוויזיביליות אצלי על איך אני לוקחת החלטות, וגם שכולם כבר מכירים את הדפוס הזה, ואני מקווה מעודד גם אותם לביטחון, לטעות ולקחת החלטות ולחזור אחורה. וואו, טוני, כמה פעמים חזרנו אחורה? אני לא יכולה להגיד לך כמה פעמים עשינו חיזלשנו פיצ'ר, שינינו דברים. המקום הזה היה מאוד פתוח ושזה על השולחן, וכולם יודעים שזו סביבה שדברים מאוחזרים בה. לפעמים באתגר, אבל מאוחזרים בה. אני חושבת שמייצר אפילו עודף ביטחון, כי יש פה קונטרול, יש פה שליטה, יש פה מבוגרים אחראים. ויש פה גם מרחב טעות, ויש כאן גם ביטחון פסיכולוגי, ויש פה גם המון מודלינג והמון שיתוף. כי כשאת מקבלת החלטות אז את משתפת את ההנהלה שלך ואת האנשים שלך שרצים איתך כל כך הרבה זמן, גם בהנחות היסוד וגם בשיקולים וגם בצרכים, וגם מאשירה את תהליך הקבלת החלטות עם האינפוטים שהם מביאים, ויש לזה המון המון משמעות, כי זה מייצר את הרתימה הזאת, זה נותן להם מקום בתוך התהליך.

קבלת החלטות וביטחון עצמי

טוני: אני פשוט מכירה אותך, אז אני מאשירה את מה שאת אומרת, ואני שומעת איך האנשים שאת מנהלת מדברים עלייך, אז אני יכולה ככה להביא את האינפוט שלהם. אני חושבת שהמקום שדיברת עליו הוא מאוד מאוד נחוש, יש שם המון נחישות, זאת אומרת, זה התפקיד שלי לקבל החלטות. אם התפקיד שלי בא, יש לי השפעה, יש פה גם הרבה אחריות, וזה מודלינג מאוד מאוד מאוד משמעותי, ויש כאן הרבה ביטחון אישי. בעולם שלי זה נוגע אחד לאחד, גם לביטחון עצמי, גם לתחושת ערך, גם לאומץ ניהולי. זה המקום הזה שבו אני מרגישה מספיק בנינוחות, ואני גם במייצר התפקיד, וגם יש מספיק ביטחון במקום שבו אני נמצאת, כדי לייצר את ההכלזות הנחושות האלה, וזה משפיע על כולם, זה משפיע על כולם, וגם זה מייצר את התרבות הזאת. שהופך את מנהלים אחרים למנהלים שמקבלים החלטות, ולא ממסמיסים החלטות, והולכים לידם כזה בזה. עכשיו אני רוצה להגיד כאן משהו שנאמר באמת בן השורות, היכולת שלנו לקבל החלטות, היא מאוד מאוד קשורה לביטחון העצמי שלנו. מאוד קשורה לביטחון העצמי שלנו. כי אם אנחנו רוצים להיות נורא, שנורא אוהבו אותנו, ונורא מועדדים את עצמנו על פי מדד הפופולריות של החלטות שלנו, של מה שיגידו עלינו, של איך זה יתקבל, כל הדברים האלה. וברור שיש לזה מקום, בסדר? כולנו יצורים חברתיים, וכולנו זקוקים לתחושת שייכות, אבל אם זה מה שמנהל אותנו, אז הרבה יותר קשה לנו להגיע להחלטות, והרבה יותר קשה לנו ללכת עם הדבר הזה קדימה. אבל זה פשוט מעורר השראה, ומדהים לשמוע אותך מדברת על תהליך קבלת החלטות בצורה כל כך נחושה, כל כך מדויקת, כל כך…

עינב: בשביל זה אנחנו מנהלים. אלה המבטיחות שנתנו לנו, זאת תפיסת התפקיד, בסדר? אז מהמקום הזה, מי שיכול לקחת רגע מהנחישות של עיניו, אין לנו את הלג'רי לא לקחת החלטות, בסדר? עד כדי כך. וגם נקודת קבלת ההחלטה היא חשובה, ממש ממש כמו הדרך של ביצוע ההחלטה. אז צריך להיות בנקודה הזאת, ולעשות את ההחלטה, ולא לימנע, מהמקום הזה, זה מה שהופך מנהלים מדהימים למה שהם.

סיכום: הפריבילגיה לטעות

עינב: ובמנהלים המדהימים, ומה נחלו ככה, לקראת הסיכום אני אגיד, אמרנו, וטוני בדיוק אמרה שוב, אין לנו פריבילגיה לא לקחת החלטות, יש לנו פריבילגיה לטעות. הנחישות שלי מגיעה מהמקום הזה, שאני מורשה לעצמי לטעות, אני מדברת עם כל כך הרבה מנהלים ומנהלות, בחירים ומדהימים, ועל מה הביאו אותם לנקודה הזאת בחיים. הם לא מספרים לי על הצלחות, על הגשמות, שהם הגדילו, שהם מכפילו, הם מספרים לי על טעויות, יש להם מקום מאוד מאוד משמעותי, בצמיחה ובמקום שלנו, וצריך לקחת ולתת להם מקום, ולנהל את המרחב של הטעות. אז אם בעצם מנרמלים ואומרים, צריכים לקחת החלטה, כן, האם יש לנו מרחב לטעות? כן, ננהל אותה באחריות, זה הופך את ההחלטה למשהו שהוא באמת הרבה יותר טבעי, הרבה יותר ברור, הרבה יותר אחראי, ואני מקווה שכולם יצאו ככה ויקחו מזה לדרך שלהם.

טוני: ואני רוצה להוסיף עוד משהו קטן, אני חושבת שלפעמים סביב תהליכי קבלת החלטות יש הרבה דרמה. יש הרבה דרמה, כי לימדו אותנו לימדות את כל הסיכונים, ולחשוב על כל היתרונות וכל החוזקות וכל המודלים וכל ה… וזה בסדר, זה חלק מהתהליך, זה חלק מהתהליך, המודלים האלה של סוואט וכל השאר הם מודלים חכמים, ויש להם מקום של כבוד בתהליך לקבלת החלטות. וגם ובאותה נשימה, בואו נפחית את הדרמה, בואו נחשוב רגע, מה מקדם אותי? איך נראית תמונת הניצחון שלי? לאן אני רוצה להגיע? מה, איזו החלטה אני הולכת לעשות עכשיו, שבאמת הולכת לקדם אותנו לנקסט לבל שלנו? וכשאנחנו נמצאים במקום הפרקטי הזה, יש בזה משהו שהוא מאוד מאוד מנרמל, והוא מאוד מקדם, והוא מאוד עושה מודלינג לאנשים אחרים, גם לקבל החלטות ולא להישאר בתוך הלימבו הזה שכולנו סובלים בתוכו, גם האנשים שלנו, גם אנחנו, גם הארגון.

הזמנה לתוכנית המנהיגות

עינב: נכון, אז אנחנו נשים בתחתית הפרק את הלינק לפרטים על תוכנית המנהיגות החדשה והגישת מועמדות. אם אתם רוצים להצטרף לקבוצה מאוד אקסקלוסיבית של אקזקיוטיבס בהייטק, קבוצה איכותית של מנהלים, מעוררי השראה, שכבר עשו דרך, קיבלו מלא החלטות, באמת עברו דרך משמעותית והולכים לעלות אל הנקסט לבל שלהם. לזוז לתוצאה, להזיז את עצמכם, להזיז את הארגון שלכם יחד איתכם, לתוצאה, לנקודה שהיא מאוד חשובה לכם להגיע, ואנחנו נהיה שם איתכם לבנות תוכנית להגיע לשם. ממש.

טוני: תודה רבה רבה רבה עיניו, איזה כיף, איזה כיף לנו. תודה שהקדשתם את הזמן להזין לפרק הזה. אני אשמח לדעת מה חשבתם. מוזמנים לכתוב לי וליצור קשר בכל אחת מהמדיות בתיאור של הפודקאסט. ואם אהבתם, מוזמנים לשתף את מי שהפרק הזה יכול לעזור לה או לא, להניג את החיים שלהם להצלחה ולחיים טובים ומאוזנים יותר. נתראה בפרק הבא.