שינויים ומעברים בקריירה בעולם דינמי – שיחה עם אינה ווינר

טוני ערד פליק: היי, אתם מאזינים לפודקאסט From Manager to Leader, הפודקאסט למנהלים שרוצים לעשות את קפיצת המדרגה, אל הובלת החיים, הקריירה ואנשים שלהם להצלחה והגשמה בעזרת כלים מעולמות הפיתוח, הפסיכולוגיה והתודעה. אני טוני ערד פליק, מונחת הפודקאסט הזה, מנטורית ומלווה מנהלים, מנהלת פיתוח בכירה עם ניסיון של למעלה משני עשורים בהייטק, מרצה ומונחת קבוצות של מכון אדלר ובעיקר סקרנית ולמדנית נצחית. אם אתם מנהלים שרוצים להתקדם, להשפיע ולייצר הצלחות, וגם לחיות את החיים האלה בטוב, למצוא את האיזון וליהנות מהדרך, הגעתם למקום הנכון. היי מנהלים ומנהלות יקרות, אנחנו בפרק חדש של From Manager to Leader, והיום אנחנו נדבר על שינויים ומעברים בקריירה, אבל איך עושים אותם באמת בצורה חכמה בעולם העבודה המשתנה והחדש והעתידי. וכדי לדבר על הנושא הזה, הזמנתי את אינה ויינר. אינה היא ויפי פרודקט באפס פלייר כרגע, אבל יש לה עבר מאוד מפואר של שינויים ומעברים, יש לנו המון מה ללמוד, היי אינה, איזה כיף שאת פה.

אינה ווינר: איזה כיף להיות פה, טוני. ממש, תספרי קצת על עצמך, ואז בסוף גם איפה אנחנו מכירות ואיך נולדה השיחה הזאת.

אינה ווינר: כן, אז היום אני באמת ויפי פרודקט באפס פלייר בשנה האחרונה. הצטרפתי להוביל את הדאטה ו-AI באפס פלייר, ונדבר על זה עוד. לפני זה הייתי בגוגל 17 שנה, שזה נשמע בערך כמו לייפטיים. זה נשמע כמו לייפטיים. אכן, כן, אני בדרך כלל מעגלת, אני אומרת 100 שנה. פחות או יותר. גדן. אבל אם היינו נפגשים לפני 20 או 25 שנה, אז בכלל מה שרציתי זה להיות חוקרת מוח. אז זה ככה ההיסטוריה שלי.

טוני ערד פליק: מדהים, אז איך התגלגלו הדברים שאת לא חוקרת מוח, ועזבת את גוגל אחרי 17 שנה? כי יש אנשים שגוגל זה החלום שלהם, ואומרים כאילו אפשר לצאת לפנסיה, למה בעצם לעזוב? אבל באופן כללי השאלה שלי היא, בואי תספרי לנו קצת על המעברים העיקרים בשנים האחרונות, ואז נסול ונוציא משם כלים אמיתיים של איך לנהל את הקריירה שלנו בעיניים פקוחות.

איך מזהים שהדבר שעשינו כבר לא נכון עבורנו?

אינה ווינר: כן, אז אולי אפשר להתחיל באמת מהתקופה שבה אני הייתי באמצע הדוקטורט, חייתי את החלום, אני עוד מהבית ספר ידעתי שמה שאני רוצה זה להיות חוקרת מוח, לגלות דברים שעוד לא התגלו בנושא המרתק הזה. והייתי לקראת חתונה, ופשוט שמתי לב שכל בוקר לא בא לי, לא בא לי ללכת לאוניברסיטה. ואמרתי לעצמי, אני, המחויבות שלי לילדים העתידיים שלי, מגיע להם אימא מאושרת. ופתאום הבנתי שאומנם אני חי את החלום, וכבר הלכתי למקום הזה במשך עשר שנים, תואר ראשון, תואר שני, מעבדה מדהימה, הכל מרתק, אבל אני לא איפה שאני רוצה להיות. כי קם בבוקר וזה לא הרגיש מרגש, זה לא הרגיש נכון.

אינה ווינר: כן, לא היה בא לי, באותה תקופה למדתי בירושלים, גרתי בתל אביב, אז גם ככה כל בוקר קמתי לנסיעה של איזה שעה בבוקר, ופשוט ראיתי שלא בא לי, יום אחרי יום, וזה לא איפה שאני רוצה להיות, ואמרתי לעצמי, אני פשוט לא יכולה להרשות לעצמי את הדבר הזה.

טוני ערד פליק: אז אני לגמרי איתך, והמשן סטייטמנט שלי בחיים זה לחיות בטוב. יש הרבה אנשים שקמים לעוד בוקר אפור, והם לא שואלים את עצמם מה בא להם, והפרק הזה כנראה הוא פחות בשבילם. כי אנחנו באמת רוצות לחיות את החיים to the fullest, כאילו יש כל כך הרבה מה לעשות, ואין לנו פה זמן אינסופי. אז אני נורא שמחה לשמוע אותך. גם שואלת את השאלות האלה של מה בא לי, זה כאילו שאלה כזאת שמבוגרים חושבים שזה של גיל ארבע, ואני חושבת שזה נורא מחבר אותנו אל משהו שהוא ראשוני, ומרגש, ונכון, וזה פותח שבילים למקומות שאנחנו לא רואות.

איך מקבלים החלטות קריירה עם הלב ולא רק עם ההיגיון?

אינה ווינר: לגמרי. זה משהו שהלכתי ככה לכל הקריירה, כן? אני בן אדם מאוד לוגי, מאוד שרגיל לרשום את הבעד והנגד, אבל את ההחלטות בסוף, לעשות עם הלב. זאת אומרת, לעשות את כל הבעד והנגד, ואז לשים את זה בצד, ולראות איפה עושה לי את הוואו, וככה לעשות את הבחירות שלי.

טוני ערד פליק: מדהים, אז מה קרה משם?

אינה ווינר: ואז נזכרתי שאיזה חצי שנה לפני זה כתב לי איזה רקרוטר מדבלין, אם אני רוצה להתראיין לגוגל, ובזמנו זה לא היה רלוונטי, אז לא עניתי לו. ואז פתאום עניתי לו, כן, לא ידעתי בכלל, זה היה בתקופה שהגוגל רק התחילה בארץ, אולי בגדול, רק התחילה בכלל, ואז הזמינו אותי לרעיון, ועוד כמה רעיונות, והטיסו אותי לניו יורק, כי המשרד פה היה נורא נורא קטן, והתקבלתי לגוגל.

טוני ערד פליק: מדהים. כן. מה שעוד מדהים, זה שאנשים לא חושבים שאחרי חצי שנה יש טעם כאילו לחזיר אימייל למישהו, אבל את ידעת שיש פה משהו אפשרי.

אינה ווינר: כן, אני חושבת שלא באמת חשבתי שייצא מזה משהו, אבל זה היה דלת שמישהו פתח לי, ואמרתי יאללה בוא ננסה.

טוני ערד פליק: אז זאת תמה שאנחנו נדבר עליה בהמשך, זה הסיפור אצלי, אני ממסגרת את זה כסיפור של לשחק קצת את החיים האלה, קצת לעשות גימיפיקציה, זאת אומרת, אנחנו לוקחים את עצמנו נורא נורא ברצינות, כאילו לא ידענו לי לאימייל הזה, אז לא ידענו לי לאימייל הזה, אבל למה לא לשלוח אותו, כאילו מה זה אומר, כל בסדר.

אינה ווינר: בדיוק, ואתה לא כבר יש לנו. נכון, בדיוק, אז נכנסתי לעבוד בגוגל, איזה כיף. כן, ואז הדברים קרו, התחלתי כמפתחת, ראש צוות, מנהלת יותר בחירה, עברתי לארצות הברית עם המשפחה.

טוני ערד פליק: שזה גם ממש לא טריוויאלי.

אינה ווינר: שזה ממש לא טריוויאלי, לקח הרבה זמן להתכונן למהלך הזה, ואז בשנת 2022 עשינו את המעשה שגם בכלל לא טריוויאלי וחזרנו.

טוני ערד פליק: ב-2022? של היה קורונה.

אינה ווינר: כן, של היה קורונה, שהכל פה היה נראה up and to the right. חזרתי עם שלושה ילדים, בעל וכלב, וזה פחות או יותר מתי שנפגשנו, אני ואת. הצטרפתי לקבוצת מנהלות בחירות ואת היית חלק ממנה, ומאז אנחנו מכירות.

טוני ערד פליק: נכון, איזה כיף לנו, שבכלל שיש לנו גם את הקבוצה המאממת הזאת. שום דבר ממה שסיפרת עד עכשיו הוא לא טריוויאלי בעיניי. לא להתקדם כמו שהתקדמת בגוגל, ולקחת עוד תפקיד, ולהעלות עוד דרגה, ולחשף לעוד אנשים, בתוך סביבה שהיא מאוד גברית, מאוד תחרותית, מאוד אגרסיבית. לאו דווקא אגרסיבית ביעדים שלה, אני מתכוונת. לקחת את כל המשפחה לעבור לחול, זה להסתגל, זאת הסתגלות משפחתית, זאת לא רק ההסתגלות הפרטית שלי כבן אדם, זה ממש מורכב. ואז להעביר אותם בחזרה לישראל, אני חושבת שזה אפילו יותר מורכב מלעבור לשם.

איך מתמודדים עם מעברים גדולים בחיים ובקריירה?

אינה ווינר: כן, כי א', כבר עשינו את זה פעם אחת, כשאתה עושה את הבלתי נודע, אז אתה לא יודע, מה האתגרים שמחכים לך. כשאתה עושה את זה פעם שנייה, ואחרי שש שנים שגרנו בארץ את הברית, זה לגמרי רילוקיישן למקום חדש ולא נודע. אז אתה כבר יודע שמה שמצפה לך, מה שאני ידעתי זה להכין את עצמי, ואני ידעתי ששנה ראשונה אחרי שחזרנו לארץ, אמרתי לכולם, נעה לא לשאול אותי מה שלומי. אני יודעת שהשנה הראשונה תהיה לא פשוטה, אז זה הזמן שאני צריכה, וכך היה.

טוני ערד פליק: וואו, זה ממש כלי עבודה, את יודעת, הסיפור הזה של… לי הייתה תקופה בחיים שהחלמתי משלוש פריצות דיסק בגודל האוקיינוס, זה סיפור אחר, וברגע שהחלטתי שאני מחלימה, עכשיו לא יכולתי ללכת, כן? כאילו זחלתי פה לשירותים על הרצפה, ואמרתי לכל מי שסביבי, אל תשאלו אותי, כמה כואב לי ומה שלומי ומה זה, אל תשאלו אותי, אני מתמודדת, אני אנצח את זה, הכול יהיה בסדר, תעזבו אותי. כאילו תנו לי רגע להיות בתוך זה לבד. זה ממש כלי עבודה. זאת אומרת, לא לשמוע את הרחמים, את הפחדים, את החששות, את החרדות של כל מי שמסביבנו, גם את העצות, בסדר? זה כאילו להיעזר במי שאנחנו יודעות שבאמת יכול לעזור לנו כרגע, אבל ממש במסורה, לסנן מלא מלא מלא רעשים ולהיות בפוקוס על מה שאנחנו צריכות, כדי לעבור את המסוכה שאנחנו נמצאות בתוכה. זה ממש ממש כלי משמעותי.

מה המשמעות של פוקוס בניהול קריירה?

אינה ווינר: כן, אני מאוד מאוד מסכימה. אני חושבת שפוקוס הוא כלי אחד החזקים בכל סיטואציה בחיים, גם בסיטואציות של שינוי. של לדעת מה חשוב לי, ולהחליט מראש שכל שאר הדברים אני בוחרת שלא יהיו לי חשובים. זה דורש מאיתנו המון הבחנה בניכר לטפל, וזה דורש מאיתנו המון המון פוקוס במה שחשוב לנו. רק הדבר הזה הוא מסנן המון המון המון המון רעש, וזה לא משנה עכשיו אם אני בתוך משבר שאני צריכה לפתור, או שנכנסתי עכשיו לעבודה ויש לי בייק טו בייק טו בייק טו בייק, מה חשוב לי בתוך הסיטואציה הזאת? זו שאלה שאני חושבת שכשמתחילים לשאול אותה, מרגע שמתחילים להתנהל ככה, אי אפשר לחזור ולהישתף על ידי השוטף, ולהיות הפרופרה הזאת באימילים ובוואטסאפים ובסלקים של כולם. זה כאילו אנחנו מנהלות את החיים אחרת.

אינה ווינר: כן, וכל הזמן צריך להחזיר את זה. כי היום יום שואב אותנו, במיוחד בעולם העבודה שככה, ככל שאנחנו עולים בדרגות ובכמות השיחות שאנחנו משתתפות בהם, אז כמות האינפוטים, כמות האינפורמציה הולכת והגדלה, ואני חושבת שזה מאוד מאוד עוזר מדי פעם לעצור רגע, לנקות שולחן ולהחליט מחדש. זה שלושת הדברים החשובים לי, וכל השאר מקבל עדיפות יותר למוחה.

טוני ערד פליק: ממש תיארת עכשיו את מה אני עושה כל תחילת יום, כל תחילת שבוע, כל תחילת חודש. יש כל כך הרבה הזדמנויות וכל כך הרבה פרויקטים, כל כך הרבה דברים שמרתקים אותי ושבא לי עליהם, ואם אני לא בפוקוס על מה שבאמת יעשה אימפקט, אז הזמן עובר, הזמן עובר, ואני לא אצליח להגשים את המטרות שלי בסופו של דבר. ואני חושבת שזה לא פשוט בתוך ארגון לשמור על הפוקוס הזה, כי אנחנו תלויים בהרבה ממשקים והרבה אנשים, וביחסות וכל מיני, ואנחנו צריכות באמת להתפקס ולהבין רגע מה חשוב לנו, אז אנחנו עוד מעט נדבר על כלים פרקטיים, ועל איך אנחנו עושות את כל הדבר הזה, אבל גם אחרי 17 שנים בגוגל החלטת לעזוב, שזה גם חתיך הדבר.

איך מחליטים לעזוב חברה מצליחה כמו גוגל?

אינה ווינר: כן, האמת שהחלטתי לעזוב כבר לפני זה. כבר שרצינו לחזור לארץ, והחלטנו בעצם לחזור לארץ, אז אמרתי לעצמי יאללה, סטארט-אפ ניישן, וזה היה ככה סוף 21, תחילת 22, אני לא יודעת אם אתם זוכרים מה היה אז, זה היה עולם הללה לנד, של לחפש תפקיד, זה היה מאוד מאוד פשוט, ולא רציתי בכלל לראות מה יש בגוגל, כי ככה הרגשתי שכבר אני שם כמאה שנה, וממש ברגע האחרון ככה פגשתי מישהו, שבעצם גם אז החלטתי מה שלושת הדברים החשובים לי בתפקיד החדש, ובעצם מה שהוא הציע לי, התפקיד שהוא הציע לי ענה על כל שלושת הדברים, ואמרתי לעצמי, וואלה, טוב, תפקיד אחד אחרון, אני אלמד את מה שאני רוצה ללמוד, אני אפוך את המעבר הזה לקצת יותר רח, לי ולמשפחה שלי, וככה נשארתי לעוד תפקיד אחד אחרון, החלטתי מראש שזה יהיה בערך שנתיים, שנתיים וחצי, וכשהתקופה הזאת עברה, באמת הרגשתי ככה שקיבלתי את מה שבאתי בשבילו, וזה היה הזמן עבורי לשינוי.

טוני ערד פליק: אבל הצלחת לעשות שינוי במיינדסט שלך, עליו שבאת מאוד החלטית, זאת אומרת את ההחלטה לעזוב כבר הייתה לך ביד, כבר אמרת אוקיי, נקסט, כאילו בא לי כבר משהו אחר, ואז הוא הגיע עם הדבר הזה, והצלחת לעשות שם פיוות, איך זה קרה?

אינה ווינר: אני חושבת שבזה שמראש הגדרתי איך אני אקבל את ההחלטה, מה הם שלושת הדברים החשובים לי, ולכל אחד מהתפקידים שהציעו לי מדדתי על פי שלושת הדברים האלה, שלושת הקריטריונים ושום דבר אחר. זאת אומרת אני החלטתי מראש שכל הדברים האחרים, אני לא הולכת לבחון על פי הם. וברגע שזה ענה על כל שלושת הקריטריונים, וגם נתן לי נחיתה קצת יותר רכה, אז אמרתי וואלה, למה לא?

טוני ערד פליק: מדהים. זה מדהים שהצלחת לעשות את הפיוות הזה, כי אחר כך אנחנו מחליטים, אז אתה יודע, זה קצת לזרוק את התרמיל מעבר לגדר, זה לא פשוט להחזיר אותו אחורה ולהגיד לא בעצם בא לי להישאר, כאילו ביני לבין עצמי, זה לא קשור לאף אחד אחר, זה קשור אליי. להאה אולי פשוט בי שלי וכאילו לסיפור שאני מספרת לעצמי. והתפקיד האחרון הזה אני חושבת שגם מאוד תרם להמשך שלך.

אינה ווינר: נכון, נכון. כמובן לא יכולתי לדעת מה יקרה אחר כך, אבל זה היה בחירה מדהימה, והיה לי את המזל, אני חושבת שכן, המזל עם הטובים, ואני חושבת שכל החיים שלנו זה ההכנה לרגעי מזל האלה, של להיות בזמן הנכון, במקום הנכון עם הג'נרטיב AI, ששילבנו במוצר ממש ממש ב-20-23, רוב האנשים עוד לא, עוד רק חשבו איך להתחיל. אז בסוף זה היה בחירה מעולה.

טוני ערד פליק: מדהים, מדהים. ומזל זה אחלה, אבל בסוף זאת הזדמנות שפוגשת כישרון, שפוגשת מודעות, ואת היכולת שלנו לראות את הדבר הזה, ואני חושבת שניהול קריירה זאת ממש אמנות לזהות את ההזדמנויות, ואת הסיגנלים, ואת הסימנים האלה שנמצאים שם תמיד. שאלה איפה התודעה שלנו נמצאת בזמן שהם נמצאים מסביבנו כל הסימנים האלה. ואיזה כיף, ואני גם מכירה אותך באופן אישי וחברה, אז אני יודעת שהכול, ככה הם הדברים באמת, זה לא איזה סיפור גבורה של כאילו שלא פוגש מציאות, זאת המציאות, וזה נורא נורא כיף לשמוע את זה ככה פרסט האנד.

איך מתכננים קריירה בצורה אסטרטגית?

טוני ערד פליק: בואי נדבר על האיך, בואי נדבר על איך מנהלים ככה את הקריירה. אני חושבת שבאמת, למעלה מ-90 אחוז מאוכלוסייה, קמים בבוקר, הולכים לעבודה, עושים את מה שנדרש מהם, בין אם טוב להם או לא טוב להם, בין אם הם מקטרים או אחרים מקטרים, או זאת הסיטואציה, הם חוזרים הביתה לילדים שלהם, או בלעדיהם, נטפליקס, קמים לבוקר של המחורות, שזה הבוקר של אתמול, ואת ואני, אנחנו בוחרות לחיות את החיים אחרת. וזה לא סתם, זה ממש לקחת את המושכות של החיים אלינו, ולנהל את הדברים אחרת. בואי ננסה לחלץ משם את הכלים, כדי שאנשים ששומעים את הפרק הזה, לא יחשבו שזה סיפור סינדרלה של מתנות נורא גדולות שנתנו לנו, זאת המציאות שאנחנו מייצרות.

איך מדמיינים את העתיד המקצועי שלנו?

אינה ווינר: כן, אז מה שאני עושה אחרת, זה משהו שלמדתי מחברה טובה לפני כמה שנים, זה בתחילת כל שנה לעצור רגע, ולשאול את עצמי, איפה אני רואה את עצמי בעוד ככה כמה שנים, וזה גם דרך אגב משהו תרגיל שאני נותנת לכל מי שאני מנהלת, ולמנהלים שאני מנהלת, לעשות עם העובדים שלהם. ככה, השלב הראשון זה לצייר איפה אני רוצה להיות, עוד שנתיים, שלוש, חמש, ולצייר את זה כמה כמה שיותר ציורי. אני קמה בבוקר, לאן אני הולכת, מה אני עושה, ומה מלא היום שלי, מה מרגש אותי, מה מלהיב אותי שם. ואז אחרי שככה ציירתי לעצמי, ועוד יותר טוב, בכתב את הציור הזה, אז השלב הראשון אחרי זה, זה לזהות איפה אני כבר שם.

איך מזהים את החוזקות הקיימות שלנו?

אינה ווינר: איזה תכונות, כנראה, זה לא איזשהו משהו שאין לו בסיס במציאות. כנראה יש לזה בסיס במציאות, ויש כבר הרבה מאוד תכונות ויכולות שכבר יש לי. לדוגמה, אני יודעת להביא צוות לקונצנזוס, או לדוגמה, אני יודעת להכניס פוקוס. או זה יכול להיות גם דברים ממש, חד-מנהלות. אני מומחית בתחום הסיכורטי, או אני מומחית עולמית בשפה מסוימת. אז כל הדברים האלה כבר יש לי.

איך מזהים פערי מיומנויות ויוצרים תוכנית פעולה?

אינה ווינר: עכשיו מה שבטוח, אם אני עוד לא שם בתפקיד החלומות שלי של עוד שלוש עד חמש שנים, כנראה יש איזשהו פער. משהו שחסר כדי להשלים את התמונה הזאת, כי אם הדבר הזה היה קיים, אז כנראה הייתי יותר קרובה לתפקיד החלומות. אז אני יושבת איתי, עם עצמי, או עם עוד חבר או חברה טובים, ומנסה לברר מה הפערים האלה שחסרים. עכשיו לא מאה דברים, בסדר? למצוא איזושהי רשימה יחסית קצרה, של דברים של כמה שיותר ספציפיים. ואז אני לוקחת אחד מהדברים האלה, ואני בוחרת אותו כמטרה שלי לשנה הבאה. זה מה שאני רוצה ללמוד. בעוד שנה אני רוצה להיות אינה, שיש לה כבר את כל מה שיש לה, כן? לא לאבד, לא להפסיק להתעסק בדברים שאני טובה בהם, פלוס הדבר הנוסף הזה. ושוב, זה יכול להיות מעולם ה-hard skills, זה יכול להיות עכשיו אני רוצה ללמוד, לאמן מודל AI, או שזה יכול להיות מעולם מה שנקרא ה-soft skills, שהם לא פחות חשובים ככל שאנחנו עולים בקריירה. כמו לדוגמה, לדעת להגדיר אסטרטגיה של קבוצה של לא פחות מ-10 אנשים, להביא את זה לידי ביצוע, ולממש את המיילסטון הראשון, כל זה תוך שנה. זה לדוגמה משהו שהוא משלב ככה soft skills וה-hard skills, וממש כולל יעד ספציפי ומדיד.

טוני ערד פליק: מדהים, נתחיל מההתחלה. אמרת, אני מדמיינת, אני שואלת את עצמי, נותנת את הרגיל גם לעצמי, וגם למנהלים שאני מנהלת, ונותנת להם לעשות את זה גם עם האנשים שלהם, שזה הכי חשוב בעולם, כי זה מודלינג. לשאול את עצמם איפה הם רואים את עצמם בעוד שנתיים, שלוש, חמש. אני חושבת שבקצב השינוי של העולם היום, מאוד קשה לשאר, לחשוב, לדמיין, איפה העולם יהיה בעוד שנתיים, שלוש, חמש. אז אני רוצה להקל על מי שזה קשה לו, ולהגיד בואו נחשוב במושגים של חצי שנה או שנה קדימה, זה גם לא מעט, כי באמת הכול קורה כאן נורא נורא נורא מהר. תחשבו כמה מקצועות נולדו בשנה האחרונה, וכמה נכחדו, זה סיפור אחר, אבל אותו דבר. אז בקצב השינוי הזה אני חושבת שזה חשוב, אבל את מדברת כאן על סקיל שלא לכולם יש. ואני יכולה לספר על עצמי, שעד לא מזמן אני לא ידעתי לדמיין. אני ממש לא ידעתי לדמיין, זאת אומרת, לא ידעתי להסתכל קדימה ולשאול את עצמי, מה אני רוצה שיהיה שם. באמת שיש אפילו פרק בפודקאסט שאני מספרת, שהמנטורית שלי שאלה אותי והסתכלתי עליה בעיני עגל, ואמרתי לה, כאילו, על מה נדבר, כאילו, מאיפה אני אמורה להתחיל לענות על השאלה הזאת אפילו, אז כאילו, איך…

איך מתחילים לדמיין כשזה קשה?

אינה ווינר: כן, אז אני מאוד מאוד מתחברת. בעלי הוא יזם, והוא יודע לחלום חלומות ענקיים, בלייצר מציאות במקום שאינה קיימת, ואני שם בשבילו, כשיש לו את החלומות האלה. עבורי, הרבה פעמים, זה באמת משהו שהוא יכול מאוד להלחיץ, ואז אני עושה שני דברים. קודם כל, להתחיל ממש בקטן, אפילו לא מחלום, אלא לחשוב מה כיף לי, מה מלהיב אותי, מתי אני בפלואו, בוואו. ואחרי שאני ככה נזכרת בכמה הזדמנויות כאלה, זה מאפשר לי גם לחשוב קדימה, גם אם אני נמצאת כרגע במצב שלא כל כך כיף לי אולי בעבודה שלי, ואני לא מרגישה שאני לומדת, ואני לא מרגישה, אפילו אולי מוערכת, שזו סיטואציה שמאוד מאוד קשה, בא פתאום להתחיל לחלום על איזה עתיד ורוד שיקרה לנו. ודבר שני לגמרי, מי שזה מלחיץ אותו לחשוב שלוש שנים קדימה, אני תמיד אומרת, תבחרו את טווח הזמן שהוא לא מלחיץ. זה לא צריך להיות מלחיץ, צריך להיות כיף.

טוני ערד פליק: מעולה, אז הנה עוד, חותמת על כל מילה, וזה באמת כלי מעולה, כלים שנתת. ודרך נוספת, ככה להתחיל להתבונן עליי, היא רגע להסתכל על ההצלחות שהיו לי בשנים האחרונות. מה היה שם בהצלחה הזאת? איזה אנשים היו שם? איזה תחום עניין היה שם? מי אני הייתי שם? מה עזר לי להצליח? בתפקיד האחרון שלי, כשהייתי R&D דירקטור, היה לי ממש כמעט אפס זמן לעשות מנטורינג. וזה היה לי נורא נורא חסר, זה היה לי נורא נורא חסר. אבל עבדתי 16 שעות ביום, ובאמת לא היה זמן, כאילו, עשיתי את זה מעט מאוד. וכשזהיתי את הדבר הזה, כשזהיתי שזה מה שחסר לי, וזה מקום ששם אני בפלואו, ושם אני הכי נהנית, ושם זה לא משנה כמה שעות עוברות, זה מרגיש לי כמו דקה וחצי. ואני יוצאת מהסיטואציות האלה מלאה באנרגיה עוד הרבה יותר ממה שנכנסתי. אז אלה קריטריונים לשאול את עצמנו, רגע, מה באמת ממלא אותנו ומרגש אותנו? זה כמו הברד קראמס, כאילו, זה של עמי ותמי, זה קצת לצאת למסע כזה של אחרי סימנים, וזה נשמע אמורפי, אני יודעת, לאנשים אנליטיים ואנשים מאוד מסימתיים, בתוך המיליון דברים שאנחנו עושים, והבקטו בקטו בקט וכל זה, זה נשמע מאוד אמורפי. אבל אני אומרת, קחו לעצמכם רגע של קפה בשקט עם עצמכם, אתם תראו שזה יעלה, אתם תראו שיש לכם את התשובות לשאלות האלה, וכששואלים את השאלות האלה ונותנים לעצמנו את הזמן להשיב עליהן בלי לחץ, אז המוח שלנו מתחיל לשתף פעולה, וזה שריר להתאמן בו, זה לא קורה מיד. אני יכולה לספר על עצמי שאני באמת לא ידעתי לדמיין, והיו שואלים אותי כאילו כל מיני שאלות של, על מה את חולמת ומה את רוצה ואיך את רוצה שזה י… ואמרתי, אני לא יודעת, כאילו, מה האפשרויות? תגידו לי איזה אפשרויות יש אני. והיו צריכים לשאול אותי את זה כמה פעמים כדי שאני אוכל לעשות איזה קיקוף אמיתי. אז תנו לעצמכם את הזמן, אם אתם מתקשים בזה כמוני, זה עדיין יכול לקרות.

איך משתמשים בפידבק לזיהוי כישורים נסתרים?

אינה ווינר: כן, אני אתן עוד אולי דרך אחת שבה אנחנו יכולות לזהות את האזורים האלה שבהם אנחנו באמת שיין, זוהרות. זה להקשיב למה אומרים לנו. אני זוכרת שלפני כמה שנים, כבר שהייתי בארץ, הייתי באיזשהו מפגש בגוגל, שעוד עבדתי בגוגל, ואחד העובדים אמר לי, וואו, אני לא מאמין שאני איתך באותו חדר. אמרתי לו, למה? אני לא מאמין שאת, שהגדרת וניהלת את ה-Analytics Data Warehouse של Search, זה ה-Data Warehouse הכי גדול בעולם, אני לא מאמין שאני ככה איתך באותו חדר. ואני חושבת שזה ממש ככה שיקף לי משהו שלי, אולי נראה עבודה, זה עבודה, אני עשיתי את העבודה שלי בדיעבד, יכולתי רגע לשבת עם עצמי ולראות מה זה הדבר הזה שהיה לי גם מאוד כיף, גם הצליח בצורה בלתי רגילה, וגם משהו שאני יכולה לקחת איתי הלאה, בתפקיד אחר, במקום אחר, בחברה אחרת אולי.

טוני ערד פליק: אז הנה עוד כלי עבודה מדהים מדהים מדהים, מה אתם עושים, במה אתם מוצלחים, שאתם לוקחים את זה כבר כמובן מאליו. כן. מה זה הדבר הזה שאנשים מסתכלים עליכם ואומרים, וואו, איך הצלחתם לעשות דבר כזה, זה פשוט השראה מטורפת, ואתם אומרים, כן, זאת הייתה העבודה שלי, זה מה שעשיתי. זה בדיוק זה, כי לא מחנכים אותנו ולא מלמדים אותנו לראות את ההצלחות שלנו, ההצלחות שלנו, אנחנו גם שוכחים אותן מאוד מהר, כי אנחנו כל הזמן בפוקוס על העבר הסתבה, והעבר הסתבה הוא תמיד מול העיניים שלנו, תמיד יש להן להתפתח ולגדול, ואנחנו שוכחים את כל השוכחות, את כל ההרים המטורפים שכבר טיפסנו עליהם, ואת כל הדברים שכבר עשינו, אבל עשינו מלא, באמת עשינו המון. אז כאילו כשאני מסוגלת רגע לעצור ולהיזכר במישהו שממש עזרתי לו, בפרויקט מאוד גדול שעשיתי, עלה לי עכשיו סיפור שבאחד האפרואלים שלי, מאחד ממקומות העבודה, ה-VPRND אמר שהדבר הכי גדול שעשיתי זה שסגרתי שם מלא פרויקטים. עכשיו אני בכלל לא הכנסתי לזה חשיבות, כי זה בדיוק היה, אבל זה מה שהביא את החברה לנקס לבל, כי היה לנו סוק בזכות הדבר הזה. אז הדברים האלה שאנחנו באמת לא חושבות שיש שם משהו מיוחד, אבל יש הרבה דברים מיוחדים, וקשה לנו לראות את זה, ולפעמים אנחנו צריכות באמת את מישהו הזה מבחוץ, את החבר טוב מהעבודה, או חברה טובה מבחוץ, או וואטאבר, שישקפו לנו את ההצלחות האלה.

אינה ווינר: ושיטה ממש ממש קלה לקבל את זה, זה פרפורמנס ריוויז, ברוב החברות יש משהו כזה, כל שנה או כל חצי שנה עכשיו בדרך כלל, לרוב האנשים בערך 90-95% ממה שאומרים להם, זה דברים שהם טובים בהם. אנחנו כאנשים נוטים לשכוח את זה בזה הרגע, ולהתרכז ב-5-10% של הפער, אז הרבה פעמים הפידבק הזה הוא ניתן גם בכתב, תלכו רגע, תקראו את כל הדברים שהצלחתם, שכבר עשיתם טוב, שאולי עשיתם מעבר לציפיות, ולחפש אולי זה המקומות שאתם נהנים בהם, שעושים לכם כיף, שאתם יכולים לקחת איתכם מתפקיד לתפקיד.

טוני ערד פליק: אז אני רוצה שוב לשים את הדגש על נהנים בהם ועושים לכם כיף, כי לא סתם כיף לנו, יש מקומות שכיף לנו, ושם גם יהיה לנו הרבה יותר קל. אז ללכת עם ראש בקיר ולהגיד, אני צריכה להשתפר באיזשהו סקיל שממש לא בא לי עליו, ובא לי להתלוש את השערות, כשאני חושבת עליו זה דבר אחד, וזה דבר אחר לגמרי, להשקיע את הזמן שלנו, וזה גם ROI פי 3, להשקיע את הזמן בחוזקות שלנו, ובמקומות שבאמת זאת נטיית ליבנו.

איך מתמודדים עם פחדים וספקות בשינוי קריירה?

טוני ערד פליק: אז השלב הבא הוא החלק של להתמודד עם הפחד, נכון? כי החלומות שלנו עולים, ואז הדבר הראשון שקורה זה שכל הפחדים צפים, וכל ה… אבל מה זה השטויות האלה? ואיך תגיד לזה? ומי אמר שתיכולה? ואנחנו עושים אל כל האנשים המוצלחים מסביבנו, ואני לא כזאת, אז כאילו, מה עושים עם זה?

איך משנים "אני לא" ל"אני עוד לא"?

אינה ווינר: כן, אני חושבת שזה משהו שהוא שם, וקורה לכולם, קרה גם לי, כשמציעים לך איזו הזדמנות של מישהו אחר, של מישהו שהוא באמת טוב בזה. יש כמה דברים שאני עושה כשזה קורה לי. אז השיטה הראשונה זה להגיד לעצמי, אני עוד לא. להחליף את הלא בעוד לא.

טוני ערד פליק: מדהים.

אינה ווינר: במקום להגיד, אני לא טובה בדוגמה מהתפקיד הנוכחי שהייתי צריכה להגדיר איך עושים כסף מהמוצר שאנחנו עושים, שזה משהו שלא עשיתי אף פעם, אז במקום להגיד, אני לא טובה בזה, אמרתי לעצמי, אני עוד לא יודעת איך עושים את זה. ואז זו הזדמנות עבורי להוריד את הלחץ, ולהפעיל את הגרוס מיינדסט שאני מאוד מאוד מאמינה בו, ולהגיד, רגע, זה משהו שאני יכולה ללמוד, אני יכולה לשאול, אני לא חייבת לעשות את זה לבד, ולהביא את עצמי למקום שהיום אני כבר כן יודעת איך עושים את זה.

טוני ערד פליק: ובכלל עתיסית מעבר מאוד מאוד גדול מפיתוח לפרודקט. זה באמת מקצוע אחר, וזה לא רק מקצוע אחר, התפקיד שאת מחזיקה בו הוא תפקיד מאוד בכיר עם הרבה מאוד השפעה, איך נכנסים לתפקיד כזה בכיר עם כל כך הרבה השפעה, בלי רקע במקצוע הזה?

איך עוברים לתפקיד בכיר בתחום חדש?

אינה: ג'ר וכן הלאה וכן הלאה. ובמקום להגיד לי, אוקיי, הנה הדלת, השאלה הבאה שהוא שאל, אוקיי, איך אנחנו, איך נסגור את הפער הזה ביחד? והגישה הזאת היא גישה שאני מאוד מאוד מאמינה בה, ואני יכולה להגיד שהיום, שנה אחרי, הפערים שאני הכרתי אותם, זה דווקא לא איפה שהיו האתגרים הכי גדולים שלי השנה. דווקא הפערים האלה היום עם ג'נרטיב איי, והרבה רצון טוב והרבה רעיונות שעשיתי לחברים וחברות בתפקידים דומים, פער שהכרתי היה לי מאוד מאוד קל לסגור. ואיפה שיהיה לכם קשה, זה איפה שהיה לי קשה, זה היו מקומות שלא ידעתי שלא ידעתי. וואי, אז יש לנו מלא דברים שאנחנו לא יודעות שאנחנו לא יודעות, ובעיקר אנחנו מפחדות מהפחד. זאת אומרת, יש את הדברים שמפחידים אותנו ומזה אנחנו מפחדות, אבל בתכל'ס במציאות של החיים, בדרך כלל אלה לא הדברים שאנחנו בסוף מתמודדות איתם, בסוף אנחנו מתמודדות עם מה שהמציאות מביאה, ובגלל שאנחנו לא מכירות את התפקיד ואת החברה ואת התרבות ואת הדברים, אז אנחנו לא יודעות שאם זה נצטרך להתמודד, שזה דווקא דבר טוב, אני שמחה שאנחנו לא יודעות מה יקרה.

סגירת פערים והובלת אנשים ל-Next Level

טוני: אני נורא אוהבת את הסיפור הזה על אורן, של איך לסגור את הפערים, אני גם חושבת שהתפקיד שלנו כמנהלות וכמנהלים בעולם, הוא לקחת את האנשים שלנו אל ה-Next Level ולהראות להם את ה-Pathway הזה, אל התפקידים הבאים, ואנחנו כבר לא חיים בעולם לינארי יותר של קריירה, כי פעם באמת היינו צריכים לעשות את כל השלבים כדי לטפס בסולם הדרגות וזה, ואנחנו חיים בעולם שהכל משתנה כל כך מהר, שזה גם מעניק לנו את האפשרות להיות הרבה יותר גמישים ולעבור מתפקיד לתפקיד, וזה בדיוק יושב על הדבר החכם הזה שאמרת, על ה-Building Blocks של כל הסקילס וכל האיכויות שכבר צברתי וכבר יש לי. השאלה היא, אם אני מסוגלת רגע לעשות את האנליזה הזאת, ולהסתכל פנימה ולראות את הדברים האלה, כי אלה בדיוק המקומות שבהם אנחנו בדרך כלל לוקחים אותם כמובנים מאליהם, אז אם אני לא יכולה לעשות את זה לבד, אז לבקש עזרה מ-Whatever, מי שזה יהיה שאוהב אותי ורואה אותי ומאמין בי, ונמצא שם עבורי, כי זה מאוד מאוד מאוד מאוד מקדם.

טוני: ויש כאן עוד משהו נורא יפה בסיפור הזה, וזאת היכולת שלך לקחת ברצינות את ההזדמנות הזאת. ואני חושבת שזה לא טריוויאלי, כי אנחנו רוב הזמן כלואים בתוך המוח של עצמנו, וכשאנחנו מחפשות עבודה, אז אנחנו יודעות פחות או יותר מה אנחנו מחפשות, בסדר? כאילו עשינו תפקידים כאלה, אז נחפש תפקידים דומים. כאן זה פיווט באמת למשהו אחר לגמרי. אז גם ראית את ההזדמנות הזאת, וגם ידעת לנתח אותה, ולשאול את עצמך, רגע, אני up to it? בא לי על הדבר הזה? זה מרגש אותי? וזה גם דורש הרבה ענווה, כי להגיע לתוך מקום כזה, בלי לעבור את כל סולם הדרגות, ולהיות פרודקט וטימליד, ולנהל את האנשים שכן נמצאים על אותו סולם, יש כאן המון gross mindset אמיתי. זאת אומרת, זה באמת להתמודד עם הרבה פחדים. אז אני רק רוצה לעשות רפרנס פה לפרק על תסמונת המתחזה, 70% מאוכלוסייה, תסמונת המתחזה, אני חוויתי את זה מרבית הקריירה שלי, אני מלווה הרבה מאוד אנשים מאוד מאוד בכירים, הם עמוק בתוך הסיפור הזה. זה לא אומר שאנחנו לא יכולות להתקדם, זה לא אומר שאנחנו לא יכולות לעשות עבודה ביחד עם תסמונת המתחזה.

זיהוי הזדמנויות וקבלת פידבק

אינה: לגמרי, אני רוצה אולי לספר סיפור אחר, קצת דומה על הזדמנויות, וככה לדעת לתפוס הזדמנויות, אני… שני דברים. דבר ראשון, שהרבה פעמים אני שומעת אנשים שאומרים, לא נותנים לי פידבק, המנהל שלי לא נותן לי פידבק. וואי, זה מעולה, אני שומעת את זה מלא. והאמת היא שאם אני נמצאת ליד האנשים האלה, אז אני יכולה הרבה פעמים להגיד, המנהל שלך כל הזמן נותן לך פידבק, הוא פשוט לא אומר שזה פידבק. זה לא במילים. זה לא במילים, או שזה כן במילים, זה פשוט לא… בטח בחברה האמריקאית שהבנתי בה את רוב הקריירה שלי, הרבה פעמים הצעות לשיפור, וגם הדברים הטובים הם נאמרים, בדרך אגב, בשיחה, אז היכולת לשמוע גם את הדברים שאת טובה בהם ומעולה בהם, ותשימי אותם רגע בצד, ותרשמי אותם לאחר כך כ-transferable skills, אבל גם כאולי איזשהו תחום שבו אולי יש איזה פער, ואת לגמרי יכולה לסגור אותו. הנה ההצעה. אז זה דבר ראשון, ככה לזיהוי גם הפערים וגם העיתונות. אני ממש מציעה לנהל יומן, ממש מציעה לנהל יומן של הפידבקים שאנחנו מקבלות. שנייה אחת זה כואב בבטן, לפעמים זה באמת מרגיש כמו בוקס בבטן, אבל יש שם פנינים שאם אנחנו יכולות להקשיב להם ולראות אותם, אז זה באמת יכול לקחת אותנו מרחוק קדימה.

טוני: לגמרי, והפרקטיקה הזאת של לעשות את זה כל הזמן, כל הזמן לראות, איפה אני יכולה להיות גרסה של אני, פלוס עוד משהו. זה משהו שנבנה עם הזמן.

אינה: והדבר השני, אני נזכרתי בסיטואציה שהייתי בארצות הברית, עברתי לארצות הברית וניהלתי שם צוות, והייתה לי מנהלת, מישהי מאוד מאוד בחירה, באמת אחת האנשים הכי מרשימות שגם פגשתי, וגם הייתה המנהלת הישירה שלי, ובאחד הוואן און וואנס, היא פשוט ככה שיתפה אותי באיזשהו קושי שיש לה, איזשהו ראש צוות מקביל אליי, הולך לעזוב מהיום למחר, והיא לא ידעת מה לעשות, כי נשאר שם צוות בלי מנהל, וככה אונדספוט, אמרתי לה, בואי אני אקח את זה. והיא אמרה לי, את בטוחה, זה צוות נורא קשה, ויש שם מלא בעיות וזה, אמרתי לה, כן. היא אמרה לי, טוב, תחשבי על זה סוף שבוע, תחזרי בתחילת שבוע הבא, אני אשאלה, תחשוב. זה לא משהו שהיא הציעה לי, כן, זה משהו שהיא ככה שיתפה אותי, והיה שם ההזדמנות, ואמרתי, יאללה, קצת לקחת את החיים, גם את החיים בעבודה, כמשחק, בסדר, איימגיים, ואכן ככה קיבלתי עוד צוות ועוד אתגרים, ובאמת היה לא קל, אבל למדתי שם הרבה.

הקריירה כפלייגראונד והסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו

טוני: מאוד מאוד אוהבת את מה שאמרת, ואני חושבת שהגימיפיקציה הזאת ובכלל, אני לומדת בשנים האחרונות, וכל המנהלים שאני עובדת איתם כבר שמעו אותי אומרת את זה מאה אלף פעם, להסתכל על החיים ועל הקריירה שלנו כפלייגראונד. זה המקום שלנו להביא את עצמנו לידי ביטוי. אני קמה בבוקר למשחק, אני קמה בבוקר לתוך כל מיני סוגים של דינמיקות, של משימות, של פגישות, של… לא רוצה לקחת את הדבר הזה יותר מדי ברצינות, לא רוצה להיות בהטאץ'מנט רגשי של, וואי, הדבר הזה יקרוס ואני אמות וכל הקריירה שלי תיגמר, לא, הכול בסדר, כבר עברנו מלא מלא משברים ומלא דברים, וזה לוקח אותי לדבר הבא, זה לוקח אותי לתמה מאוד מאוד משמעותית של הסיפור שאנחנו מספרות לעצמנו כשאנחנו קמות בבוקר. הרבה אנשים קמים בבוקר ומספרים לעצמם את הסיפור של מקום העבודה שלהם, אני מנהלת בחירה בגוגל, החברה כרגע נמצאת במשבר, זה האתגר הכי גדול, זה הדבר שאני הכי צריכה לנצח, את כל האנרגיה שלי אני שם על הדבר הזה, אם זה נכשל אני מתה. זה היה קצת דרמטי, מה שאמרתי, אבל הרבה… אבל הרבה אנשים הם בהטאץ'מנט, הקי.אי.פי.איז של העבודה זה הקי.אי.פי.איז של הערך העצמי שלהם. ואני רוצה להגיד, כשאני הגעתי לשלב של לעשות את הנפרדות הזאת, את ההבחנה הזאת בין הסיפור שלי, של טוני, לאן אני מתקדמת, מה אני עושה עם החיים שלי, לבין אני מנהלת ב', ואני מנהלת עכשיו פרויקט אסטרטגי נורא גדול, ואם הוא לא יצליח אז זה באמת יהיה בסה, אבל זה לא אומר שאני לא טובה בשום דבר שעשיתי, וזה לא לוקח ממני את כל ההצלחות שלי שהיו ושיהיו, אז זה משהו אחר, זה לחיות את החיים אחרת לגמרי. אני מזמינה אתכם רגע לחשוב על הטמא הזאת, של מה זה הסיפור הזה שאנחנו קמים ומספרים לעצמנו בבוקר.

אינה: כן, אני חושבת שהדרך שלי, ובטח שאני הרבה הרבה שנים הייתי אינו מגוגל, וככה ממש חשבתי על עצמי.

טוני: זה גם ככה בישראל, נכון? אנחנו, הדבר הראשון שאנחנו שואלים זה איפה אתה, מה אתה עושה?

אינה: לגמרי, לגמרי, לגמרי. ואני חושבת שהדרך שעזרה לי להסתכל על זה בצורה קצת יותר בריאה, זה הסתכלות על מקום עבודה כאולי קבוצה, קבוצה בספורט. כן, כי בכל זאת מקום עבודה זה לא משפחה, כן, אני חושבת ששתינו מסכימות על זה, אבל זה לגמרי הקבוצת עילית התחרותית שרצה לאולימפיאדה. כן, אני מאוד רוצה לנצח, אני רוצה שכולנו לנצח, כן, עבודה זה ספורט קבוצתי, ובספורט גם הרבה פעמים יש נכשלים וממשיכים להצלחה הבאה. אז אני חושבת שזה מאוד עוזר לי הרבה פעמים להיות אול אין וכולי בפנים, ולהסתכל גם על האנשים שסביבי וגם על עצמי כמי שרוצה מאוד מאוד לנצח. מצד שני, לא להסתכל על כל פסגה כהמשחק האחרון.

רפלקשן, פוקוס ולהגיד לא

טוני: נכון, וגם לחזור כל תחילת שנה, ואצלי זה גם כל יום הולדת וגם כל ראש השנה, אז אצלי שיהיה כל מיני כאלה תחנות במהלך השנה, של רגע לחשוב מה ה-next level שלי, מה מרגש אותי, לאן אני רוצה להגיע, איזה הזדמנויות יש סביבי שאני כרגע לא רואה, כי אני fixed minded על משהו שאני רוצה שיקרה. זאת שאלה מאוד קשה, אלה לא שאלות פשוטות, אלה שאלות שדורשות reflection, והמנהלים שאני עובדת איתם עושים הרבה reflection, כי אני חושבת שזה בסוף מה שרוקח אותנו, אלה באמת ה-next level שלנו. וזה מביא אותנו לחיות קריירה אחרת, ואיכות חיים אחרת לגמרי.

אינה: כן, אני חושבת שזה מאוד מאוד חשוב, וזה קשה. הכי יותר כיף ללכת לראות איזה סדרה בנטפליקס, או לגלול רגע עוד שעה וחצי בטיק טוק, זה יותר קל. מצד שני, הרפלקשן הזה הוא סופר חשוב, גם לחשוב מה אני רוצה להוסיף, גם רגע אולי משהו שהיה בקטגוריה של הפערים, אולי הגיע הזמן לשים אותו בצד השני, בצד של הדברים שכבר יש לי, כבר השגתי, ואולי לקחת משהו מהדברים שכן עבדתי עליהם השנה, שכבר לא מתאים. שזה משהו שאולי אני רוצה להוריד שם את הרגל מהגז, כי אם אנחנו רק נוסיף ונוסיף ונוסיף, אז איפה הפוקוס, איבדנו את הפוקוס.

טוני: לגמרי, ולהיות בפוקוס זה לגמרי, גם להבין למה אומרים לא. אני חושבת שזה בעיקר להגיד למה אומרים לא, ולהגיד כן רק לדבר אחד או שניים, שהם באמת המקום שבו אני מרכזת את האנרגיה שלי, ושם אני אוכל לנצח. מדהים, דיברנו על כל כך הרבה דברים, בעיקר אני חושבת שלחלום ולהגשים, זה לא איזה סיפורים מעשיות, זאת הדרך הכי פרקטית, לחיות את החיים שלנו ולנהל את הקריירה שלנו. ואיזו השראה, טינה, איזה כיף שבאת, תודה רבה.

סיכום ומסר לסיום

אינה: תודה לך, ואני חושבת שכל אחד יכול, זה מתחיל בלהגיד, אני יכולה, גם שאני עוד לא חושבת שאני יכולה.

טוני: ממש.

אינה: ופשוט לעשות, פשוט תעשה את זה. אני היום בבוקר קראתי בלינקטין גרצ'ן רובין, שהיא חוקרת של עושר, סיפרה על עצה שהיא קיבלה מאבא שלה, שאני חושבת שזו עצה מדהימה. שהיא רצתה לעשות ספורט, שהייתה בתיכון והיה לה מאוד מאוד קשה, אז הוא אמר לה, שמתנה לספורט, יצאת מהבית, זה נחשב שעשית ספורט. וזה ממש ממש מדהים, אז אני מאוד מאוד מאמינה בזה.

טוני: ליזה מאוד מתחבר לה, הכול קורה פעמיים, פעם ראשונה בדמיון ופעם שנייה במציאות.

אינה: כן.

טוני: רגע לתרגל את עצמנו על הדבר הזה. לתת לעצמנו את ההזדמנות, לצעוד בשבילים חדשים ולראות את עצמנו זרוחים בהם. הנה, תודה רבה רבה.

אינה: תודה שהזמנת אותי, היה ממש כיף.

טוני: איזה כיף, איזה כיף, גם אני נהנתי מכל שנייה, תודה. להניג את החיים שלהם להצלחה ולחיים טובים ומאוזנים יותר. נתראה בפרק הבא.