איך ללכת אחרי החלומות ולעשות שינוי קריירה כשממש מפחדים

טוני ערד פליק: מי שרוצה לעשות שינוי יודע שהפחד מגיע מכל הכיוונים. הייתי בדיוק במקום שכל מנהלת דוויידק חולמת עליו, בכירה, משפיעה, מרוויחה מעולה, ובאותה נשימה, שבורה. לא יודעת מי אני, לא יודעת איפה אני, יודעת מה לא, ולא יודעת מה כן. והולכת עם קול פנימי שהולך ומתחזק ואומר לי אי אפשר ככה יותר. וכל הפחדים שלי עלו מבחוץ, אנשים שבאמת אכפת להם ממני אמרו לי ואת יודעת, זה נורא קשה להיות בעל עסק בישראל. ומבפנים אמרתי את עצמי, מי אני בכלל? בפרק הזה המנטורית שלי, ליאת שפר בן יעקב, מראית אותי לפודקאסט שלה. על איך מתמודדים עם הפחדים הגדולים האלה ועושים את הטרנספורמציה מהייטק לבניית עסק מצליח, שאני באמת קמה אליו כל בוקר בהתרגשות. זה לא סיפור סינדרלה, זה פרק על פחד אמיתי, ספקות אמיתיים, וכלים ממש פרקטים שעבדו בשבילי ועזרו לי לעשות את השינוי הגדול הזה, ואני חושבת שהם יעזרו גם לכם, שתהיה הזנה נהדרת.

הצגת האורחת והרקע למפגש

ליאת שפר בן יעקב: אני שמחה שהצטרפתם אליי לעוד פרק של מאסטר, זה פודקאסט של האקדמיה ליצירת מציאות. אני ליאת שפר בן יעקב, והיום יש לי התרגשות מיוחדת, נראה לי שאפשר לשמוע בכל ולראות את מי שרואה אותי כרגע. להרח איתי את טוני ערד פליק. היי טוני.

טוני ערד פליק: שלום.

ליאת שפר בן יעקב: טוני היא מנטורית ומלווה מנהלים בהייטק. היא עובדת על פיתוח מנהלים בחברות אייטק, מביאה את האיחודיות שלה שאתם כולכם היום תפגשו. היא מדריכה במכון אדלר והרבה מאוד שנים, מילאה תפקידים בכירים בהייטק, ויצאה לעצמאות לפני פחות משנתיים, והיום באמת שם תביעת האצבע שלה במקומות האלה שכל כך זקוקים לה. היא המפיקה ובעלת הפודקאסט From Manager to Leader, אחד הפודקאסטים שאת הכי מושמעים היום בעולם, העסקים וההתפתחות האישית והחיבור ביניהם, וגם זה קרה מאוד מאוד מהר, וטוני ככה קצת תשתף על המסע שלה. ואני אגיד שיש לי את הזכות להיות חלק מהמסע הזה, ובאמת פגשתי את טוני בתוך המקום שלה כשהיא עוד הייתה בתוך האייטק, שכירה ומנהלת בחירה באמת בתפקיד בכיר, וככה בתוך המסע שלה היה לי הזכות להיות חלק, לראות, ללוות, להגיד מילה טובה לפעמים. אז טוני, שלום.

טוני ערד פליק: להגיד מילה טובה לפעמים, וואו, זה אין-אין-אדר סטייטמנט יותר מזה. כן, עוד פעם אני אספר על התהליך ועל המקום שלך בתודעה שלי, בתהליך שלי, בחיים שלי, וקודם כל איזה כיף להיות פה, ותודה על הזכות ועל האירוח. הפודקאסט הזה שינה את מסלול חיי. התחלתי להזין לו כשהייתי במשבר נורא נורא גדול, ואז פגשתי אותך וביקשתי ממך ללוות אותי באופן אישי בתהליך שלי, שהיום אני יודעת שהוא משנה חיים, באמת משנה חיים. והיום אני באמת זוכה לקום כל בוקר בהתרגשות להגשמה שלי, לעשות את מה שאני הכי הכי הכי אוהבת לעשות, וללוות מנהלים והנהלות בארץ, ובריטריטים בחול, ואוף סייטים. באמת דברים מדהימים שלא חשבתי שיקרו כל כך כל כך מהר. זה כל כך בזכות העבודה המשותפת שלנו, ולראייה זה לא קרה קודם. אז זה קרה כשזה היה צריך לקרות, אימי שזה היה צריך לקרות. אבל זה באמת פנומנלי כמו שזה מדהים.

הקשר התקופתי – לעסוק בחלומות בזמן משבר לאומי

ליאת שפר בן יעקב: אז אני אגיד שככה, לפני הפרק שוחחנו קצת, וחשבנו מה בעצם אנחנו רוצות ליצור פה במאחר המשותף הזה שלנו היום. ויש כל כך הרבה דברים שאנחנו יכולות להביא ולדבר, ואנחנו יכולות שתינו באמת לדבר לדעתי ימים ושבועות, ולא להפסיק. אבל אני אגיד שככה, שיתפתי אותך שבאמת הכוונה שלי או המטרה שלי, או הסיבה שאני מאוד שמחה שאנחנו מקליטות את הפרק הזה במיוחד עכשיו בתקופה הזאת, עם כל מה שקורה מסביב. ויש לזה כמה היבטים, שאני מקווה שבאמת נוכל לתת לאנשים גם תקווה וגם אמונה, ואולי גם קצת כלים. קודם כל אנחנו באמת נמצאים בתקופה של המון המון שינויים, בין אם זה כל מה שקורה בארץ בשנתיים האחרונות, שבאמת שמעת את הקרקע מתחת לרגליים של כולנו, ואם מדברים על אמונה ותקווה כמה קשה לנו בכלל להחזיק את התמונה הזאת בתקופה הזאת, אפילו לפעמים אני שומעת שאלות של אנשים, שאלת כמה בכלל אני יכולה להרשות לעצמי לעסוק בחלומות שלי, כשחיילים נהרגים, כשיש אנשים חטופים במנהרות, כשכל מה שקורה קורה מסביב, ולכן אני חושבת שזה כל כך משמעותי בתקופה הזאת, באמת גם להביא את הלבטים האלה ואת הדואליות הזו, וגם באמת לדבר על זה ולהביא עוד תקווה, כי בסוף זה מה שאנחנו כן יכולים לעשות וליצור ולהביא לפה, ולא להביא עוד ייאוש כי מזה יש לנו די ועותר, אז זה צד אחד באמת בשיחה בינינו שניגע בה, והדבר הנוסף שבאמת רציתי שאת יכולה להביא יותר טוב אולי מכל אחד אחר, בגלל כל השינויים שקורים מסביבנו, שוב שינויים גלובליים וה-AI וההתפתחות שלנו, שאנחנו מדברים עליה בטח בפודקאסט הזה, הרבה על ההתפתחות של התודעה, והרצון שלנו באמת אם בדור של ההורים שלנו זה היה להתקיים ולהתפרנס, ושיהיה חיים נוחים, אנחנו בעידן שאנחנו מדברים על הגשמה ועל עושר, ועל איך אמרת לקום בבוקר באהבה ובשמחה לחיים שאני נהנית מהם, וזה לא מותרות, זה הופך להיות איזה בייסליין שאנחנו, כמו שפעם הבייסליין היה שיהיה כסף לאכול ואולי דירה, אז הבייסליין הוא שאני אקום בבוקר לחיים שאני נהנית מהם, ולרובנו יש עוד מסע לעבור שם, והרבה אנשים בין אם זה מואזבים ממקומות עבודה, אם זה ה-AI ואם זה שינויים ארגוניים, ואם זה כל מיני סיבות, ומחפשים את עצמם ומחפשים את היהוד, מחפשים את הדבר הבא, ואם זה אנשים שבאמת מרגישים את הדחף הזה, ולצידו גם הפחד שמי כמוך יודעת שנמצא שם, שאתה אומר אני יודע כבר שאני לא במקום, אני מרגיש שזה לא בשבילי, אבל מלכוד את הדבש הזאת של מזכורת ושל תנאים, ושל איזשהו סוג של יציבות לא כל כך קל לעזוב בצורה רצונית ומודעת, מקום כזה, ולהתחיל לחפש את עצמנו, ואת באמת דיברנו על זה קצת לפני באמת סיפור השראה, סיפור השראה, יוניקורן, אני יודעת שזה קשה לך לקבל את ההגדרה הזאת, אבל מבחינתי יוניקורן, אבל אני כן אגיד שיוניקורנים זה דברים מדומיינים שיש אולי כמה מעטים שם בשמי היום הסטארט-אפים, אבל מבחינתי היוניקורן שאת הוא יוניקורן של השראה, של מה אפשרי ושל מה אנחנו יכולים ליצור כשאנחנו, כשאנחנו מבינים את העלמה, כשאנחנו מוכנים לעשות את הדרך, וכשאנחנו מוכנים גם להתמודד עם מה שזה יביא וזה מביא, ואנחנו ככה נדבר על זה היום. אז אם בא לך ככה טיפה או לא טיפה לשתף את המסע, ככה את הנקודה שהגעת בעצם אליי, מה קרה שם בתוך זה, על הרגעים של הפחד לחשוב מעלה?

משבר הזהות – הסיפור האישי של טוני

טוני ערד פליק: כן, אז נורא בא לי להוריד את כל מה שאמרת לפרקטיקה ולחיים אמיתיים, ואיך באמת עושים את השינוי הזה, או איך אני עשיתי את השינוי הזה ביחד איתך. הגעתי אלייך מתוך משבר זהות מאוד מאוד מאוד גדול. זה לא היה רק, הייתי מנהלת פיתוח, אני מהנדסת תוכנה, למדתי ניהול מדעי מחשב באוניברסיטה הפתוחה, למדתי במכון אדלר קבוצות הורים, כי רציתי ללמוד איך להיות אימא, ונשארתי שם כמה שנים, והפכתי להיות אימא טובה, וגם מנחת קבוצות הורים. ואז התחלתי להנחות מנהלים, כל זה תוך כדי שאני מנהלת פיתוח, ובתפקיד האחרון שלי בעייתק הייתי R&D דירקטור, וכבר הובלתי ארבע קבוצות פיתוח בארץ, ובלונדון, ואוקראינה, ונספחים בארצות הברית, והייתי אחראית על פרויקט אסטרטגי מאוד מאוד מאוד גדול, ואני בן אדם מאוד נחוש ורציני, גדלתי בעייתק במקום מאוד משימתי, מאוד אנליטי, מאוד שואף גבוה, והפנמתי את הערכים, ואני גם חושבת שבאתי עם הערכים האלה, היה לי מאוד מאוד חשוב להצליח, וחייתי לכאורה את החלום שלי, זאת אומרת הרבה אנשים נמצאים היום בעייתק, וזה באמת המימוש העצמי שלהם, ואני הייתי בטוחה שאני שם, בסדר? אני הייתי בטוחה שזה לא רק הטייטל, ורק המשכורת, ורק לעבוד עם אנשים מבריקים, ורק זאת תחושת ערך, זאת ממש ממש תחושת ערך, זה לעסוק בדברים שהם מרתקים, בארכיטקטורה, ולהקים מערכות, ולעשות דברים מדהימים. ותוך כדי המסע שלי, באמת למדתי במכון אדר, והתחלתי להנחות מנהלים, ולאט לאט המוח שלי תפס איזה עזימות, גם למקומות של תודעה ופסיכולוגיה, והתפתחות אישית, וכל המקומות האלה, והייתי מנהלת, אז זה תפס הרבה מהזמן שלי, מהטנשן שלי, ובתוך זה המקצוע שלי, עדיין היה הנדסת תוכנה, ועדיין היה להניע את הפרויקטים הענקיים האלה, וכשהגעתי אלייך, כבר ראיתי במצב שהבנתי, שאני לא במקום הנכון, לא ידעתי מה כן, ידעתי מה לא, אולי כן ידעתי מה כן, ולא אפשרתי לעצמי לחלום את הדבר הזה, אני חושבת שזה התחיל מגיל, מאוד מאוד צעיר, איזה 20 שנים קודם, כשנכנסתי להייטק, ואני הראשונה להייטק מהבית שלי, וזה בכלל לא היה בכוכבים, ובכלל לא היה כאילו, אף אחד לא חשב שאני אחי מוד ניהול מדעי מחשב, זה ממש לא היה בעניינים, וכשנכנסתי ללמוד, והתפתחתי בתוך העולם הזה, זאת הייתה תעודה שלי כלפי עצמי, שאני חכמה, שאני טובה, שיש לי ערך לתת לעולם, ובתפקיד האחרון שלי, עבדתי 16 שעות ביום, תפקיד מאוד מאוד מורכב, אף אחד לא אמר לי לעבוד כל כך הרבה שעות, זה אני, זה האינטגריטי שלי, והאונרשיפ שאני לוקחת, והקאונטביליטי, והצורך שלי לייצר הצלחה, והגעתי שם לאיזה מוצב כזה, של דיסוננס נורא נורא גדול, בין ההבנה שלי, של איך חיים צריכים להיראות, ואיך אני רוצה לחיות את החיים שלי, לבין היום יום, שאני קמה לחיות כל יום, בנוסף לזה גם הייתי חלק מהנהלה, ובתוך תרבות ארגונית, שפחות התחברתי לערכים, והצרימה הזאת, בין מי שאני, לבין המקום שהייתי בו, הדבר הזה הלך וגדל, זה נורא נורא מתחבר לאינטרו, שעשית לה שיחה הזאת, ואני חושבת שהרבה אנשים מרגישים היום, שהסטרס הזה, לרדוף אחרי הזנב של עצמנו כל היום, אני הייתי מתעוררת כל יום, עם הטאסקליסט מול העיניים, הייתי הולכת ללשון עם הטאסקליסט הזה, כל היום בייק טו בייק טו בייק טו בייק, רודפת אחרי עצמי, ולא מבינה אחרי מה אני רודפת, אבל כל הזמן בסטרס נורא נורא גדול, ונורא רוצה להצליח, ותכלס מה זאת בכלל הצלחה? מה זאת בכלל הצלחה? כאילו אם הצלחתי להעביר את ההחלטה, שרציתי בפגישת מנהלים, הזאת הצלחה, לא הרגשתי ככה, לא הרגשתי שזה באמת הדבר שאני רוצה לעשות, כן כשצריכתי לגעת באנשים, והמנהלים שאני הובלתי, ולעשות שם את הדרך, והעובדים שהיו בקבוצות הפיתוח שלי, שעשו קפיצות מטורפות, זה היה מדהים בעיניי, זה היה הסיפוק שלי, וזה גם מה שהוביל אותי להבין, שאני לא במקום הנכון, אז ידעתי מה לא, ולא ידעתי מה כן, וכבר הייתי, אני באמת אוטו דידקטית, ולמדתי מלא מלא מלא דברים, ומלא פסיכולוגיה חיובית, ומלא אימון מנטלי, והמון המון המון דברים, וגם מכון אדלר מלא שנים, והראיתי את עצמי, אבל אם את לומדת כל כך הרבה, ואת יודעת כל כך הרבה, אז איך את לא יודעת לעזור לעצמך, כאילו מה העניינים עם הדבר הזה, איך, והגעתי ללכת במקום שבו הבנתי, שאני לא בכיוון, אני צריכה עזרה, אני צריכה שמישהו ייתן לי יד, ויוביל אותי בדרך הזאת, ולא דמיינתי שהיא תהיה מה שהיא הייתה, בסופו של דבר, ואני אגיד, גם הגעתי אלייך, לא רוחנית בהגדרה, כאילו אפס אפס אפס רוחניות, תחשבו עליה איתקיסטית, אנליטית, משימתית, שלא מאמינה בשום דבר שהיא לא נוגעת, זה זה, זה ממש היה זה, אני כאילו אמרתי על עצמי, שאני איתאיסטית כל השנים, שאני לא מאמינה בשום דבר, לא ידעתי להסביר במה אני כן, במה אני לא, לא התעסקתי בזה גם, כאילו הייתי מאוד מאוד קונקרטית, והייתה בי גם מתנגדות, לשפה הזאת, כי לא הבנתי מה זה נשימה, מה זה אנרגיה, מה זה תדר, מה זה המילים האלה, מה זה אומר, מה אני אמורה לעשות עם הדבר הזה, אני בן אדם נורא פרקטי. היום אני, אני במקום קצת אחר, ואני יודעת לשלב את העולמות, אני עדיין בן אדם פרקטי ואנליטי מאוד, אני יודעת גם לשלב את העולמות האלה, ובגלל שאת יודעת לאשלב את העולמות האלה, ובגלל שאת מאוד מתודולוגית, ומאוד פרקטית, ידעת להכניס אותי לתוך העולם הזה. וזה היה מסע, מסע מופלא, אני חושבת שבפעם הראשונה, בגיל בוגר, בגיל ארבעים וארבע, פגשתי דמות מדהימה, אותך, שיכולה להסתכל עליי, בעיניים טובות, ולשקף לי את החוזקות שלי, ואת הכוחות שלי, ואת האמונות המקבילות שלי, ואת הפחדים שלי, ולהיות שאמיתי, וללמד אותי איך להתמודד עם הפחדים האלה, זה נורא קשה, זה נורא נורא קשה, לעשות את השיפט הזה, זה כאילו זה לא, זה נשמע כאילו זה נהיה נורא מהר, נורא מוצלח, וזה נכון, זה נורא מוצלח, ואני חיה את החלום שלי היום. זה נכון, זה באמת נכון. אבל זה לא בלי פחד, וזה לא בלי מאמץ, וזה לא בלי דרך, זה עם המון המון דרך, ופחדים יש לי גם היום, כשאני מתמודדת איתם. אבל זה עם הרבה כלים, והרבה תמיכה, ואתפת אותי, אין כמוך, ואנחנו עוד נגיע לזה.

הפחד להסתכל פנימה ומשבר אמצע החיים

ליאת שפר בן יעקב: אני רוצה רגע לעצור שנייה, ותכף תמשיכי, ואני רוצה להגיד כמה דברים ש… עלו לי בזמן שדיברת, זה באמת עניין שאני לא יודע מה אני רוצה, אני אולי יודע מה לא, אני לא יודע מה כן, אני לא יודע ממה אני נהנה. ואני רוצה להגיד שזה משהו שהוא מאפיין הרבה מאיתנו, במיוחד המשימתיים, הילדים הטובים, המהרצים, אלה שעשו הכל לפי הספר, אלה שיש להם את כל התארים הנכונים, בעבודה הנכונה, בבית הנכון, בזוגיות הנכונה, והכול במרחאות? כי אולי זה נכון, אולי זה לא, אבל אני אפילו לא יודעת כי לא בהכרח ידעתי איך לבדוק את זה מול המערכות הפנימיות שלי, האם זה נכון לי או לא נכון לי, ואז באמת אנחנו מוצאים את עצמנו, מה שאנחנו קוראים לו בשפת הזה משבר אמצע החיים, שאני בגיל 40 פלוס, כשלכאורה או לא לכאורה הכל בסדר, אני מרגישה בתוכי שזה החיים שלי, זה החיים שרציתי, זה החיים שלא רציתי, ומה שקורה בתוך המקום הזה, באמת להרשות לעצמנו, לשאול מה אני לא רוצה, מה לא מתאים לי, מה לא עובד לי, להסתכל על זה בעיניים אמיצות, כי זה לא פשוט, זה לפעמים באמת מגעת.

טוני ערד פליק: זה נורא מפחיד, זה נורא מפחיד, אני יודעת בדיוק למה לא הסתכלתי על הדברים האלה, ולמה לא אפשרתי לעצמי לשאול את השאלות האלה. אני תמיד הייתי המפרנסת העיקרית פה בבית, הכול עליי, כל השנים האלה, אנחנו חיים באיכות חיים מעולה, אז כאילו זה נורא מפחיד. מה אלטרנטיבה? כאילו לא יכולתי לדמיין את האלטרנטיבה, וגם לא יכולתי לדמיין את הגשר, ולא יכולתי לראות את הגשר בין החיים שיש לי היום בהייטק וכמה שאני מרוויחה, ותחושת הערך שלי, שאני בנתינה ובאהבה ונותנת וחכמה ותורמת למרחב וכזה, לבין כאילו מה אני אעשה אחרת? מי אני אם אני לא מנהלת בחירה בהייטק? מה כאילו, מה יש לי לעשות?

ליאת שפר בן יעקב: וזה בדיוק הנקודה שהמקום ששומר עלינו בסופו של דבר, כמו שאת אומרת, אני הייתי מפרנסת עקרית, אני צריכה לדאוג להביא את האוכל הביתה, לדאוג לאור החיים שלנו, לשמור באמת על הילדים, על הרמת חיים, כי אם יש לי כל כך הרבה אחריות, אסור לי ממש ברמה הזאת, ברמה הלא מודעת אפילו, וחלקה גם קצת מודעת, אם אני אסתכל ואני אגלה שאני לא רוצה ואני לא נהנית, אני, מה כן? כאילו, אני חסרת אחריות, אני אעשה מה שבא לי, אני אלך לטייל בים כל יום, לטייל מסביב לעולם, וזה מפחיד, וזה מפחיד להסתכל על מה אני לא נהנית ממנו, ואז מתוך המקום הזה גם החלק שיודע, כי הרי בתוך התהליך שלנו, המקום הזה של באמת לגלות ממה את כן נהנית ואיפה כן הסיפוק, ומה כן ממלא אותך היה שם, התשובות כולן אצלך, לא היו אצלי ולא היו בשום תהליך, אבל המערחב הזה שמאפשר לשאול את השאלות, שמאפשר להסתכל על המקומות שאני כן נהנית בהם, ואומץ, כי גם זה דורש אומץ, כי אם אני אגיד, אוקיי, אני נהנית מזה וזה וזה, אבל אני עוד לא רואה את, נקרא לזה את המודל העסקי, או אני לא יודעת איך אני יכולה, בסדר, זה אני עושה על הדרך, אבל זה לא מזה מביאים כסף הביתה, אז היכולת לחבר את כל הדברים האלה, ביחד כמו שאמרתי, להבין מה העוצמות שלי ומה היכולות שלי, ולהסתכל על עצמי בעיניים טובות שאנחנו כל כך לא רגילים לעשות, כי אנחנו מגיל כל כך צעיר רגילים לביקורת ולשיפוטיות, ומה לא בסדר ואיפה להשתפר, וכמו שאני תמיד מדברת, זה היה בבית ספר וזה היה בעולמות הקונבנציונליים, אבל זה גם נמצא בעולמות האלטרנטיביים, של שפר את עצמך ואתה צריך לעשות תרגילים כאלה ואחרים, וכל מיני דברים שאנחנו, אפילו במקומות האלה, שאנחנו באים לעשות שינוי ולעזור לעצמנו, אז אנחנו הפעם מוצאים את השיפוט לעצמנו כן, אבל היא עושה מדיטציה כל יום וזה קם בחמש בבוקר, ולי זה לא עובד, אז המקום זה שלהיות מוכן להתבונן במה לא עובד לי, להיות מוכן להסכים לראות מה כן, ורגע להניח לשאלה אוקיי, אז מה אני עושה עם זה, אבל שנייה בכלל להרשות לעצמי לחלום, להרשות לעצמי, לשאול את עצמי את השאלה, מה זה אומר לקום בבוקר לחיים שאני נהנית מהם, ולהסתכל על עצמי בעיניים טובות, אני חושבת שזה העוגנים האלה בדרך, שבאמת המרחב שאפשר לך לגעת בכל אחד מהם ולהחזיק אותם, וכמו שאמרת להחזיק איתך בהמשך גם את הגשר הזה שהוא אפשרי, ולהאמין שהוא אפשרי, ולעשות כל פעם עוד צעד ועוד צעד, הרבה פעמים ואת סופר אוטודידקטית, סופר חכמה, אני חושבת שבטח מי שמכיר אותך או גם מי ששומע, הכל עשית בעשר אצבעות והרבה מזה את עושה לבד, אוניברסיטה פתוחה לא יודעת מכמה שאנשים יודעים, אבל באמת זה דורש כזאת משמעת, ולמרות שמדעי המחשב באמת כמו שאמרת, כשאני מחליטה משהו אני הולכת עד הסוף, אני יודעת להתחייב, אני יודעת להיות עקשנית, אני יודעת לא לוותר, אבל לפעמים דווקא המקומות האלה, הם אלה שמונעים מאיתנו באמת להסתכל בלבן של העיניים, ולהגיד זה אני רוצה, זה אני לא רוצה, ושיש שם משהו שמחזיק או מישהו שמחזיק את החלק שהתחלנו, וניגע בעוד בהמשך של האמונה והתקווה שזה יכול להיות אחרת וזה אפשרי, כי רובנו בסביבה שלנו אין לנו מודלים לזה.

כלים פרקטיים – לדמיין יום מושלם ולהיות במקום שמעורר השראה

טוני ערד פליק: בדיוק, והנה יש לי שני כלים פרקטיים כבר כאילו, אנחנו מתחילים פה עם פרקטיקה שזה נורא חשוב, שאנשים באמת יוכלו לעשות עם זה משהו, אז השאלה הזאת, כששאלת אותי איך את רוצה שהחיים שלך ייראו, אני הסתכלתי עליך בני יגד ואמרתי, מה? מאיפה אני אמורה להתחיל לענות על השאלה הזאת? ואז הורדת את זה לפרקטיקה ושאלת אותי, תדמיני יום, יום בשבוע, שהמאכל שלך מתמלא, שאת מתרגשת, שכיף לך, שאת נהנית, איך היום הזה נראה? ואז היה יום אחד, ואז היה עוד יום, ואז עברנו לדמיין שבוע, ולאט לאט, גם אני זוכרת את עצמי אומרת לך, אני לא יודעת לדמיין, אני לא יודעת לדמיין, זה לא שריר שכאילו, שיש לי, אף אחד לא שאל אותי מה אני רוצה, על מה אני חולמת, אז כאילו, אז קודם כל, הנה קלי פרקטי, תשאלו את עצמכם, רגע, באמת, מה אתם רוצים? איך ייראה יום אחד בשבוע שיעשה לכם? וואו. זה כבר מגרה את המנגנון הזה של דמיון והמחשבה. כדי לחשוב האם זה ריאלי או אפשרי, אלא פשוט רגע אחד לעצור ולישון. פשוט לשים את זה, פשוט לתת לעצמנו לחלום. ושתיים, שזה ממש אחת התמות המרכזיות בחיים שלי, שאני כל הזמן עושה את זה היום, אני נורא מאמינה ש- You can't be what you can't see. אנחנו צריכים להיות במקום שמעורר בנו השראה, מוקפים באנשים שמעוררים בנו השראה. את סיפרת לי שדברים הם אפשריים, כשאני לא האמנתי שהם אפשריים, אבל כשדיברתי איתך, הראית לי איך הם יכולים להיות אפשריים, כי הרי המנגנון שלי הוא שאני חולמת על משהו, חושבת על משהו, ואז ישר ביחד עם זה מגיע פחד, ואומר לי, למה אני מדברת שטויות ולמה זה בחיים לא יקרה? ואת אפשרת לי ללמוד איך לייצר את הפער, את הגאפ בין שני הדברים האלה. רגע, היא מלאה לי רצון, היא מלאה לי חלום, היא מלאה לי דמיונים, היא מלאה לי משהו שאני רוצה, אז לשאול את עצמי איך כן, לא למה לא, וככל שהאמקתי בתוך התהליך הזה, היום ככה אני חושבת, היום אלה הארגילים החדשים, ותבניות המחשבה החדשות שיש לי, שכשעולה לי משהו שאני רוצה לעשות, אז אני שואלת את עצמי, כמה זה מרגש אותי, וכמה באה לי לעשות את זה? ואם באה לי לעשות את זה, אז אני המצאתה דרך לעשות את זה. והנה, אני עובדת ארבעה ימים בשבוע, שלא דמיינתי בחיים שיקרה לי. בחיים לא דמיינתי שאני אעבוד ארבעה ימים בשבוע, וכשאני שומעת, הרבה בעלי עסקים באים ואומרים לי, אבל אם תעבדי עוד יום, אז תרוויח לי 20 אחוז יותר, ואני אומרת להם, לא, זה ממש לא בטח, אז זה היום שלי להשראה, זה היום שלי לעצמי, זה יום שלי לאינטגרציה, ומאז שעברתי לארבעה ימים בשבוע, דווקא ההכנסות שלי, הכפילו את עצמם שזה מטורף. אז כאילו זה ממש ללמוד לעבוד עם המנגנונים שלנו וגם לעשות המון אין-לאוינינג, כאילו, מהכך הזה שכולם אומרים, שככה זה, ולשלם מיסים זה חרא, ולהיות עצמאי זה חרא, ולרדוף אחרי לקוחות וכל הדבר הזה. אני לא רודפת אחרי לקוחות, אני עם קושי משווקת את עצמי, אני לא… כאילו, והכול קורה, זו השאלה איך ללמוד לעשות את הדברים בדרך שהיא נכונה לנו, ולכן אני נורא אוהבת את הפרקטיקה שלך, ותוך כדי התהליך, אני זוכרת שאנחנו ממש מפינו את מודל ההצלחה האישי שלי, את איך אני מצליחה בתוך הדבר הזה, ומה גורם לי להצליח, ואיזה סביבת אנשים מרימה אותי ועושה לי טוב ונותנת לי השראה, ושם אני יצירתית וחדשנית ובאמת מייצרת את הטוב שלי, וגם מה מחבא אותי? וכשאני יודעת לענות על השאלות האלה, והנה עוד קצת פרקטיקה בשביל מי שבעניין באמת לקחת את זה למקום תהליכי, כשאנחנו יודעים לענות על השאלות האלה, אנחנו ממפים את המנגנונים שלנו, שהם מאוד מאוד שונים, הם מאוד שונים מאדם לאדם, ורק על עצמי ידעתי לספר, אבל דברים שעובדים לאחרים לא עובדים בשבילי. אני כל הזמן מעמיקה וממפה את המערכת הזאת מחדש, וכל פעם שאני עושה את זה, אני מייצרת עוד קפיצה, ועוד קפיצה ועוד קפיצה, וכאילו, זה לא יאמן איך שזה עובד.

ליאת שפר בן יעקב: ואני רק אגיד, למי שככה מקשיב ואומר כן, אבל, כי זה האוטומט שלנו, זה שריר שמאמנים אותו, לא את ולא אני, באוטומט שלנו, מסוג האנשים של לא אכפת לי מאף אחד, אני חולם בגדול, אני אעשה מה שאני רוצה, אני אהיה אחר, זה אולי נמצא, היה נמצא שם איפשהו מתחת לכל השכבות של הילדות הטובות שאנחנו, אבל אנחנו כל כך הרגלנו את עצמנו להסללה הזאת, לעשות את מה שצריך, ללכת בטלם, שגם עבורי וגם עבורך, וזה חלק מהחיבורים האלה בינינו, שזה לא מובן מאליו עבורנו, כמו שאת אומרת, לדמיין, לחלום, להרשות לעצמי, לתרגל את השריר הזה ששואל מה בא לי, ולתרגל את האוטומט שמיד אומר כן, אבל, זה לא אפשרי, ואני שומעת את האוטומטים של חלק מהמאזינים שכבר האוטומט הזה אומר כן, אבל, אצלי זה אחרת, כי כן, אבל, אני לא יכול, וכן, אבל, אני לא מהנדס, וכל אחד וכן האבל שלו, זה שריר לתרגל אותו שלא אצלי ולא אצלך הוא לא היה האוטומט. אז אני… סליחה.

טוני ערד פליק: כמו שאמרת, ככל… רק סיימת המשפט, וככל שאנחנו מתרגלים אותו יותר, הוא הופך להיות האוטומט החדש, אבל זה לא מובן מאליו וזה לא היה הדפולט לא אצלי ולא אצלך. אז בסדנאות שלי, למנהלים, יש סלייד, זה תמיד הסלייד השני בכל ההרצאות שלי, למידה שווה שינוי בהתנהגות. כי למידה זה לא להזין לפודקאסט וזה לא… יש, אנחנו מוקפים באינסוף ידע, יש אינסוף קורסים, יש אינסוף מהכול. למידה זה השינוי הזה בהתנהגות שאנחנו עושים. וזה דרש הרבה הרבה הרבה אומץ לעשות את הצעד הזה ובאמת לצאת מחיים מאוד נוחים ורקים ונעימים, לא רקים, נעימים ועטופים בשפע הכלכלי, וככה לצאת לדרך חדשה מהמקום הזה.

התמודדות עם הפחד וכלים לשינוי תודעה

טוני ערד פליק: ואני אגיד שהיה שם הרבה מאוד פחד, היה שם הרבה מאוד פחד. ואני לא הייתי עצמאית בחיים שלי ואני לא דמיינתי את עצמי עצמאית אף פעם, לא חשבתי שאני אהיה בעלת עסק, הייתי בטוחה שאני אהיה שכירה לנצח. ומה שקרה לי, מה שקרה לי, איזה קול פנימי כזה, פתאום קיבל ווליום הרבה הרבה הרבה יותר גדול של אני לא במקום שמתאים לי, זה אי אפשר להמשיך ככה יותר, זה לא מתאים יותר, חייבים למצוא משהו אחר. אבל המשהו האחר עוד לא נרקם והמשהו החדש כבר מתחיל… והמשהו הנוכחי צורם וצורם יותר ויותר, ובתוך הדבר הזה יש המון חוסר ודאות והמון המון פחד, ואני רוצה להגיד שבתוך התהליך איתך, קודם כול היו המון עיניים טובות והרגשתי שאת באמת עוטפת אותי כל הזמן, והייתה גם המון המון פרקטיקה של איך מתמודדים עם הפחד ואיך מתמודדים עם חוסר ודאות, והמון המון באמת שפע מאוד גדול של כלים שאני למדתי לבסט את עצמי, לבסט את עצמי להפחית את הדרמה, לשמוע את הקולות שלי, את הסיפורים שאני מסופרת לעצמי, ולשאול את עצמי, זה אמיתי? זה שטויות? מאיפה מגיעים הקולות האלה, זה הגיוני? זה משרת אותי? זה משרת אותי הדברים האלה, הפחדים האלה? זה שלי, זה של אימא שלי, זה של ההורים שלי מפעם, זה של… מאיפה זה מגיע, הדברים האלה? כאילו, רגע, שנייה, זה לא חייב להיות שלי, וזה לא מקדם אותי. אז איך אני שמה את הפוקוס שלי כל פעם מחדש, ואני חושבת שזאת ממש אמנות שלמדתי לעשות, לשים את הפוקוס שלי מחדש על מה שמשרת אותי, על מה שטוב לי, כדי שאני אוכל להשיג את המטרות שלי. וזה גם לפתח הרגילים חדשים, אז מתוך אוסף נורא נורא גדול של באמת המון המון המון כלים, אני בחרתי לעשות מדיטציה, אז אני עושה מדיטציה כל יום, וזה מאוד מחזיר אותי לסנטר שלי, וזה מאוד מחזיר אותי לכוונה שהייתה אני רוצה לצאת לעולם כל בוקר. ולמדתי, וכבר עשיתי כתיבה אינטואיטיבית, עוד שריפאתי את עצמי, ריפאתי את עצמי ממלא דברים במהלך החיים, זה לסיפורים אחרים, אבל למדתי ככה לעשות את הכתיבת בוקר הזאת, שהיא קטנה, היא לא לוקחת יותר משלוש דקות, אבל היא מאוד מאוד מפקפת אותי ומאוד מעבררת אותי לקראת היום החדש. ולמדתי לראות את הטוב, אבל לא בקטע של לראות את הטוב, שלמדתי בפסיכולוגיה חיובית. זה לא לראות את הטוב, זה להודות על היש ולהודות על החלק שלי ביש, ולהגיד לעצמי תודה על מה שאני יוצרת ועל מי שאני בעולם, ועל כל מה שיש לי, ששום דבר לא מובן מאליו, והרגיש, להרגיש, להרגיש את ההודעה הזאת.

תודעת לא מספיק ויומן הצלחות

טוני ערד פליק: ואני חושבת כאילו לעשות את השפיט ממקום נורא אנליטי, נורא משימתיי, ששום דבר לא מספיק ואני מומחית לתודעת לא מספיק, באמת מומחית הייתה לי פה טוניס סטאן על הכתב שלי המון, המון, המון שנים, אדומה עם קלשון שכל היום אמרה לי כמה כל מה שאני עושה זה לא מספיק, לא מספיק איכותי ולא מספיק בזמן, ואני לא מספיק חכמה כמו האנשים שאני מסתובבת איתם, ולא מספיק אמא טובה ולא מספיק ולא מספיק ולא מספיק, ותודעת לא מספיק מיצרת עוד תודעת לא מספיק. וזה רשתות חברתיות, וזה המון מון המון דברים, וזה תהליכים של עיצוב תדעה ושל הסללה תרבותית שגם אדיברת עליהן קודם להיות ילדה טובה וכל עליו שאני לא הייתי ילדה טובה, אני מרדנית מיצרים היותי אבל כן הייתי הרבה יותר מרצה ממי שאני היום. ואני חושבת שלעשות את הדרך מתודעת לא מספיק, לראות, להגדיר קודם כל מה זה מספיק, מה זה כן מספיק, מה כן טוב, אם אני כן אהיה שמחה, שזה גם שלב פרקטי מאוד בדרך שלנו, שפתאום התחלתי לשאול את עצמי, אם אני רוצה לצאת מהלוב אז בואי תצאי מהלוב, בואי תגדירי מה מספיק. זה דבר אחד, ודבר שני לראות את ההצלחות הקטנות, ולראות את הצעדים הקטנים ובאמת להגיד לעצמי תודה ולנהל יומן של הצלחות, שזה משהו שכל המנהלים שאני עובדת איתם עושים וזה, זה מכפיל ערך בצורה משוגעת, זה מחבר אותנו לביטחון העצמי שלנו, ואני שומעת את כל, שומעת בראש שלי את הציניות ואת הסרגזם של מי ששומע אותנו ואמר איזה שטויות כאילו, יומן הצלחות ומה זה הצלחה בכלל ומה אני אכתוב ביומן הזה, ואז יש על זה המון מידע והמון, יש פרקים בפודקאסט שלך ובפודקאסט שלי ועוד במלא מקומות, ואני אומרת, זה משנה חיים לראות את היש, כי כל, כי הדרך שבה המוח שלנו עובד, הוא ב-more of the same. אז אם אני רואה לא מספיק, אז יהיה לי עוד לא מספיק ועוד ביקורת ועוד שיפוטיות ועוד אחרותיות, גם כלפי עצמי, גם כלפי הילדים שלי, גם כלפי העובדים שלי, גם כלפי כולם. ואם אני רואה את מה שכן ואת מה שיש, אז אני אהיה הרבה יותר אוהבת ומפרגנת לעצמי ולילדים שלי ולעובדים שלי ולכל מי שסביבי, ואני חושבת שזאת מי שאת היית בשבילי ומי שאת היום גם בשבילי ובתודעה שלי, וזה מי שאני בתהליכים עם המנהלים, שהם עושים קפיצות מטורפות באפס זמן, שהם לא מאמינים שזה בכלל יכול לקרות, וזה מדהים, זה באמת… אז הנה, היו פה כמה כלים פרקטיים, אני מקווה שזה עבר.

אבני הדרך בפועל – מהבקשת עזרה ועד הפודקאסט

ליאת שפר בן יעקב: לגמרי, לגמרי. ואני אגיד, אני שוב שומעת את קולות המאזינים. לגמרי. ואתה אומרת, אוקיי, היית בהייטק, בסדר, הרווחת מאוד יפה, היית R&D די-רקטור, יצאת לעצמאות, הרווחת, מהר מאוד את מה שהרווחת זה, אין בנסם והגדלת וכולי, ואז המוח הרציונלי פרקטי שלנו אומר, אוקיי, טוב, אז מה עשית? כאילו, רגע, פתחת לינקטין, רגע, פתחת איזה, מה, איך תכלס? מה עשית כדי להגיע מהמקום הזה למקום הזה? ואנחנו תמיד מחפשים שם את ה… בואו נעשה את הקופי פייסט הזה. ואני אשמח לשמוע, למרות שאני יודעת חלק, אם לא הכול, אבל באמת, כשאת מסתכלת על הדרך וצריכה ככה לפרק את אבני הדרך, מה אפשר? כי אנחנו מכירים לא מעט אנשים שאת יודעת, הם עושים תהליכים דומים ועוברים מסכיר לעצמאי ומנסים ומדשדשים והעסק לא מתרומם, ולפעמים גם חוזרים להיות סכיר, לפעמים עושים במקביל, ומה עבורך, ושוב, זה לא אומר שזה, אתה יודעת, אבל מה עבורך היה שם אבני דרך שעזרו לך כן לעשות צעד ועוד צעד, ובאמת ליצור את ההצלחה המדהימה, כמו שאנחנו יודעות, של ריטריטים שמזמינים אותך ו-off-site שקוראים לך, ואת באמת רק חולמת, עוד לא מספיקה לחלום על הדברים, והם באמת מתגלגלים אלייך וקוראים באמת בצורה הכי מופלאה שאפשר לבקש.

טוני ערד פליק: אז אני חושבת שהצעד הראשון היה לבקש עזרה, ולהבין שאני לא אולמאיטי בעולם, אני בסך הכל טוני, ויש לי תקרת זכוכית משוגעת מעל הראש שלי, שאני שמתי אותה שם, ואם אני רוצה להתחיל לפרק אותה, אז אני צריכה למצוא עם מי לעבוד, ואני צריכה למצוא את המנטורית הכי מדויקת בשבילי, ומצאתי את המנטורית הכי מדויקת בשבילי, ליד את היחידה בעולם שאני קוראת לה מלאכית, זאת אפילו לא מילה שאני משתמשת בה, ואת המלאכית שלי בעולם הזה, ולא יכולתי לעבור את התהליך הזה בלעדייך, זה קרה רק בזכות הגאונותי בחיבור בינינו, וזה באמת מה שקרה, ומה שלקח את זה קדימה. אז קודם כל בפעם הראשונה בחיים שלי לקחתי עזרה. בפעם הראשונה בחיים שלי הבנתי שאני לא יכולה לבד, אני צריכה שמישהו יעזור לי. למה? כי דג שהוא שוחה במים, הוא לא יודע שהוא שוחה במים, ועד שקפת עבורי את האמונות המקבילות שלי, את הדברים שאמרתי בסימני קריאה, וזה היה לי ברור שככה העולם. ברור שכולם יותר מבריקים ממני. ברור שצריך לעבוד נורא קשה כדי לעשות כסף. ברור שכדי להצליח אז צריך לעבוד נורא נורא קשה ותואני פור סאבן, וסופי שבוע, ואת כל התרללת הזאת. ובאמת, אלה החיים שחייתי ולא ראיתי בכלל מציאות אחרת. וידעתי לבחור אותך עם העיניים הטובות, עם האנרגיה הזאת שאת באה בהמון המון המון המון המון אהבה. המון אהבה, וכל הזמן לראות איך כן ולא למה לא, וזה מאוד מקדם, ואני גם מאוד זקוקה לפרקטיקה הזאת, ולאנליטיות הזאת, ונתת לי מלא משימות, ואני תלמידה טובה, אז עשיתי אותם, ואני מאוד נחושה, והדינמיקה בינינו היא זאת שיצרה את זה. אז הצעד הראשון הוא למצוא את הבן אדם הזה שאנחנו יכולים לנגן איתו, ולרקוד איתו, את הריקוד הזה, ולעוף איתו ביחד, וזה לא טריוויאלי, זה לא טריוויאלי, וזאת באמת זכות ענקית ענקית עצומה למצוא את הדבר הזה. שתיים, להסכים להיות בדרך, להסכים להיות בדרך עם הפחדים, עם החרדות, עם הבכי, עם הקשיים, עם ה-אני לא יודעת ותעזבו אותי כבר, עם כל מה שעולה בדרך, וכל פעם מחדש להתפקס, וכל פעם מחדש לראות את ה-לאן אני רוצה להגיע, גם אם אני לא יודעת עדיין לאן אני רוצה להגיע, לשאול את עצמי, רגע, מה עושה לי טוב, ומה ממלא אותי, ואיך כן, וללכת עם הקולות הפנימיים האלה, ולעשות את הדרך. עכשיו בואי נגיע לפרקטיקה של החיים, של הצעדים שרואים אותם מבחוץ. אז התחלנו את התהליך שלנו בנובמבר 22. אני באמת, אני הייתי שבורה לגמרי. אני באמת באמת הייתי שבורה, אני כבר לא זכרתי, אני כבר לא ידעתי מי אני. הייתי בסטרס מטורף, לא ידעתי מה העניינים איתי בכלל, וכשהגיע החבילה מהממצאת הזאת שאת שולחת את הביתה, והגיע זר פרחים בגודל שלי, כאילו אמרתי וואו, זה כאילו וואו, זה הולך להיות מדהים, זה, אני מתמסרת לדבר הזה. ואז באמת התחלנו את התהליך, וכבר סיפרתי טיפון את, בתהליך עצמו מה שבתכלס עשינו זה ממש פירקנו את מערכת ההפעלה שלי, והרכבנו אותם חדש, אבל הרכבנו אותם חדש כמו שכך שהמערכת הזאת תשרת אותי, ולא את המטריקס ואת כל מה שעברתי עד היום. לאט לאט הצרימה בין החיים שאני רוצה לחיים שחייתי כל יום הלכה וגדלה, ובאפריל התפטרתי, באפריל יש לי יום הולדת, ואמרתי אוקיי זאת המתנה שאני מעניקה לעצמי, ופשוט עזבתי את, זה לא היה פשוט, אבל עזבתי את העבודה. בעצם התפטרתי באפריל ועזבתי ביולי, והיה לכם רעיון ממש ממש ממש ממש מדהים. הייתה לנו שיחה שאמרתי את יודעת כל כך הרבה, למדת כל כך הרבה למה שלא תעצרי רגע ותעשי את האינטגרציה בין כל הדברים שאת יודעת. והסתכלתי עלייך ואמרתי אבל מה אני יודעת? אז אמרתי לכי לרשום את כל מה שאת יודעת, כאילו זה לא יכול להיות שאת לומדת למדת לומדת ולא יודעת כלום, כאילו זה פשוט זה לא קורה אני יודעת שאת יודעת המון. והורדת לי פה אסימון נורא נורא גדול ואמרתי אוקיי וואו. התחלתי לכתוב את כל הדברים שאני רוצה לדבר עליהם, את כל הכלים שאני רוצה לדעת למנהלים ומזה נולד הפודקאסט. עכשיו נורא פחדתי לעשות פודקאסט כי מי אני? מי אני שאני כאילו מי יקשיב לי? מי יקשיב לדבר הזה? מי אני? מה יש לי לחדש למישהו? מה זה השטויות האלה וזה? אבל תוך כדי התהליך שלנו אמרתי אוקיי אם יש לי איזה צורך אז אני זורמת איתו ואני אנסה את זה ומקסימום אני פה על הפרצוף ואני אמחק את זה כאילו לא חייבים אבל אני כן רוצה לתת לזה הזדמנות שזה צעד נורא נורא גדול. זה ליפ ופייס כזה וזה צעד נורא גדול. את הפודקאסט שלי התחלתי להקליט מלדבר לפלאפון שלי. זה נשמע זיה אני יודעת תקשיבו לפרקים הראשונים. פשוט דיברתי לפלאפון שלי והלצתי את זה לספוטיפיי. זה איזה עשר דקות, שתים עשרה דקות, ארבע עשרה דקות כזה כלים למנהלים וזה לא ייאמן. כמה מהר זה הגיע להמון חברות והמון עכשיו לא שמתי שקל בחיים שלי על מימון איך קוראים לזה? תשום ממומן. תשום ממומן תודה אני אפילו לא יודעת איך קוראים לזה. כתבתי פעם אחת פוסט בלינקדאין פעם אחת פוסט בפייסבוק אלה הרשתות היחידות שאני נמצאת בהן וסיפרתי שיש פודקאסט. התלהבתי אז סיפרתי גם לחברים שלי וגם למי שפגשתי וזה. אבל זה הגיע כל כך מהר לכל כך הרבה חברות הייטק. זה פודקאסט שכבר יש לו עשרות אלפי הזנות, עשרות רבות של אלפי הזנות. ומשתמשים בו גם באוניברסיטת תל אביב בהכשרת מנהלים וגם בחברות הייטק בהכשרת מנהלים. ובתוכניות אונבורדינג ואני מקבלת עליו תגובות כל יום וזה בסך הכל הגיבוויי שלי לעולם. והמקום שממנו אני רציתי כאילו לתת את הכלים ואת הפרקטיקה ואת כל מה שאני למדתי כמנהלת. כי אני יודעת כמה קשה להיות מנהלת היום בעולם. זה באמת בחיים לא היה כל כך קשה כמו היום ורציתי לתת את הכלים האלה. ואני בן אדם מאוד פרקטי אז הפרקים הם מאוד קצרים וממוקדים וזה באמת הגיע להרבה מאוד אנשים. יש אנשים שקוראים לזה שיווק. אני מקבלת את זה סבבה אני לא ידעת שזה שיווק כי רק הקמתי את העסק שלי והמילה הזאת בכלל. לא ידעתי בכלל איך עושים את הדבר הזה. ותוך כדי למדתי איך לכתוב בלינקדאין ולמדתי לכתוב בפייסבוק זה אותו פוסט אז זה אותו דבר. אבל כאילו למדתי איך לכתוב את עצמי. ובתכל'ס אני כותבת כמו שאני מדברת את הדברים, את התהליכים ואת הדברים שאני רואה שעוזרים למנהלים. וזה פשוט הגיע לעוד ולעוד ולעוד ולעוד מנהלים כי זה מדבר פרקטיקה וכאבים של אנשים שהם חווים כל יום. ורודפים אחרי הזנב שלהם ונמצאים בבייק טו בייק טו בייק כזה ואין להם איזון בחיים. והם מגיעים לילדים שלהם עם הלשון בחוץ אם הם בכלל מגיעים לילדים שלהם. אז זה התחיל ככה אז שוב אני חוזרת רגע לאבני הבניין. אחד לקחת עזרה, שתיים להתמסר לתוך התהליך. אף אחד מאבני הבניין הם לא טריוויאליות בסדר? אבל כאילו אני מספר רגע מסרטטת את המסלול. שלוש, באמת לעשות ליפו פייט ולוותר, לוותר על כולם. ואני אספר לכם סוד, לא היו לי מיליונים בצד. אומנם עשיתי שני אקזיטים בהייטק וזה סבבה, זה לא שהייתי ענייה. אבל כאילו לא היו לי מיליונים בצד, זה באמת ליפו פייט אמיתי. וכשהתפטרתי מההייטק הייתה לי תוכנית עבודה לחצי שנה קדימה. ואמרתי אם תוך חצי שנה זה לא קורה, אז אני באמת תהיה בבעיה קשה. אבל אמרתי אני חייבת לעשות את זה, פשוט הרגשתי שאני לא יכולה כבר אחרת. אז התפטרתי ואז התחיל הפודקאסט. ומהפודקאסט ומהפוסטים ומפגישות קפה ומלפגוש אנשים שמעניינים אותי. שיש לי מה ללמוד מהם, שאני שואלת את עצמי כשאני יוצאת מפגישת הקפה. מה לקחתי ואיך אני לומדת מזה ומה אני עושה הלאה. אז התחלתי לכתוב סדנאות למנהלים ואז התחלתי לעבוד עם פייבוקס. ואז התחלתי לעבוד עם עוד חברות ועוד חברות ועוד חברות. והדבר הזה קרה מאור וגדין והיום יש לי לקוחות כל… העסק שלי הוא עסק כזה שהוא כאילו פיתוח מנהלים עושים לאיזושהי תקופה. ואז מפסיקים ואז חוזרים. זה כזה וזה מדהים כאילו איך הכל מגיע מפה לאוזן. ויש לני זכות ענקית לעבוד עם חברות מדהימות, ועם אנשים שהן אני מאוד מאוד מאוד אוהבת ומאוד מעריכה. ועם אנשים שאני יודעת איך לעזור להם ואני יודעת שהם יצליחו בענק. זה גם עניין לעבוד עם אנשים שאנחנו באמת יכולים לתת להם ערך ולהביא אותם להצליח. אני לא עובדת היום יש המון חברות שאני לא יכולה לעבוד אתם ואנשים שאני לא יכולה עבוד איתם כי אין לי איך לעזור להם. אנחנו לא יושבים על אותו סט של ערכים ושל אמונות, אז זה לא יעבוד. אבל עם אנשים שזה כן עובד, זה פשוט מדהים. התוצאות שמגיעים אליהם זה באמת, זה מטורף.

לעצור לפני התהום ולפעול מתוך הלמה

ליאת שפר בן יעקב: מדהים, מדהים. ואני אגיד רגע ככה, אני אוריד עוד לבל באמת ברמה הפרקטית שככה דיברת על לקבל עזרה ולבקש עזרה ועל התהליך, ודיברת גם קודם על העניין של האמונות והעניין של הפחדים. דיברנו על זה גם קצת לפני. כי כשאנחנו יוצאים לדרך אנחנו יוצאים לדרך עם כל המאגר הזה של מי אנחנו. הערכים שלנו, האמונות שלנו, הפחדים שלנו, הרגלים שלנו, התפוסים. כל הדבר הזה יוצא איתנו, לעצמאות יוצא איתנו לדבר החדש. ומה שקורה להרבה אנשים ודיברנו שבאמת אני חושבת שאחד השינויים או אחד הדברים שמאוד עזרו לשינוי הזה להיות כל כך מהיר וכל כך עוצמתי, שכשאת עשית את ה-Lip of Faith הזה, כשאת הגעת למקום, את קודם כל ידעת לעצור לפני. זאת אומרת, אם בנובמא כבר לא היה לי כוח וזה, אבל עוד היה, תודה לא קרה אסון, לא פיתרו אותך, לא היית כבר אחרי הקפיצה, שגם שם אפשר לעשות את השינוי, אבל ידעת לזהות את זה, נקרא לזה רגע לפני התהום, וזה אפשר תהליך להיות באיזושהי מידה קצת יותר עטוף, כי הוא אפשר לך לעשות את הבחירות האלה בצורה מודעת ולא למציאות, להכריח אותך למרות שגם זה קורה ואנחנו גם יודעים להתמודד שם, אבל יש משהו בנקודה הזאת, כי הרי כולנו שומעים את הרכישות האלה הרבה לפני הטהום, ושרובנו כמו זבוב או יטוש מציק, אנחנו אומרים טוב, טוב, נו, כמו שאמרנו קודם, עכשיו לפגוש את הפחדים שלי, אני לא יודע מה אני רוצה, אני לא יודע מה אני לא רוצה, אני לא יכולה לאפשר לעצמני, כל הקולות האלה שאומרים אני לא יכול אפילו בכלל להקשיב לרעש הזה עד שאני מתנגשת עם הקיר, או נופלת בזה, ואז אין לי ברירה.

טוני ערד פליק: אני רוצה להגיד על זה משהו חשוב, אנחנו לא עושים שינויים בהתנדבות. אין לנו אנרגיה לעשות שינויים, הכי דורשים מאיתנו כל כך הרבה, אנחנו לא עושים שינויים בהתנדבות, אני מאוד מאמינה שאנחנו עושים שינויים כשהמחיר עולה על הרווח. אם באמת אפשר לעצור לפני שהמחיר הוא מאוד מאוד גבוה, אז זה אחלה, אבל כל אחד עם המסע שלו.

ליאת שפר בן יעקב: לגמרי, והמחיר הוא באמת, כמו שאת אומרת, הוא יכול להיות בזה שאני קמה בבוקר, ואני אומרת, אני לא יודעת כמה אני עוד יכולה להחזיק, לקום לעוד בעוד בוקר כזה, ושהיום שלי נראה ככה, ולהגיע לסוף שבוע עם הלשון בחוץ, וזה היה באמת אותו, תמור עצור שעבורך היה, אוקיי, עכשיו אני חייבת לעצור כאן, ולחפש את העזרה הזאת, ולבקש אותה, שכמו שאמרת, זה לא היה מובן מאליו מבחינתך. ואז באמת בתוך התהליך של פירוק אמונות, ופירוק דפוסים, ובניית המודל כמו שלכון לך, וכמו שמתאים לך, כי אתה יודעת, את מדברת על להקליט פודקאסט ככה מהטלפון, ולפגוש אנשים, ולדבר על מה שזה, ואני רואה אנשים שמגיעים, אחרי שהם שילמו באמת עון טועפות על המון דברים מסביב, ועל להקים אתר, ועל מיתוק, ועל ייעוץ, ועל פרסום, ועל פייסבוק, ועל לינקטים, ועל כל כך הרבה דברים, כי זה הגיע באמת מהמון כאוס, ומהמון עצות, והמון רעיונות נורא כאילו, ברצון מאוד מאוד טוב לעזור, אבל לא בהכרח מדויק, ולא בהכרח מתאים, וזה בדיוק המקום שאנחנו מדברים עליו הרבה פעמים, העשייה המדויקת הזאת, שמגיעה ממשהו שמחובר עבורי, וכמו שאמרת, עשית את העבודה על השבת, ולחשוב מה את יודעת, אבל הנביאה הזאת מתוכך, והרצון הזה ללמד, הוא היה שלך, הרצון הזה לנסות לראות מה יקרה אם אני אדבר 10 דקות או 12 דקות לטלפון, ואני אעשה מזה איזה פודקאסט, ומקסימום הוא לא היה עבוד, הוא לא היה, כי אני אמרת לך, תקשיב, הנה, הגעת אליי מהפודקאסט, והפודקאסט שלי עובד, אז לך איתה רוצי לעשות פודקאסט, כי זה מה שעובד. יש אנשים שזה עובד להם, ויש אנשים שלא. למה הפודקאסט שלי עבד? מאותה סיבה, אני נהנית, זה מבחינתי הטרפיה שלי, לפתוח את המיקרופון, ולדבר על הדברים שהכי מעניינים אותי בעולם, הדברים שאני באמת מקדישה להם את כל זמני ומרצי, ומבחינתי הם הסיבת קיומי, כי זה מעניין אותי. ווואלה, גיליתי שיש עוד כמה אנשים שזה מעניין אותם, אבל לא עשיתי פודקאסט, כי אמרו לי שזה הדבר שדרכו מגיעים לאנשים, ואני חושבת שחלק מהעניין המוכנות הזאת, שדיברנו קודם על הרעשים האלה מסביב, של רגע לשאול אותי, מה עושה לי כיף? מה אני אעשה גם אם לא ישלמו לי על זה עכשיו כסף? או אני לא רואה בהכרח את התכלית של הדבר הזה מחר בבוקר, כי אחרת נורא קשה להתמיד. נורא קשה לקום ולעשות עוד פרק ועוד פרק, עכשיו את מדברת על עשרות אלפי הזנות, זה מהמם, אבל זה לא התחיל מעשרות אלפי הזנות, זה התחיל מכמה עשרות הזנות, של הרבה חברים, והרבה מכרים, ועוד קצת ועוד קצת ועוד קצת, והמוכנות להמשיך את הדרכי, לא כי אנחנו בעידן, שסרטי, זה לא שזה בסרטים או ברשתות החברתיות, של התפוצץ לי הפוסט, והיה לו עשרות אלפי, זה לא, ב-99% מהמקרים זה לא עובד ככה, גם אלה שהתפוצצו להם הפוסט, זה בדרך כלל אחרי כל כך הרבה שנים שהם אספו כל כך הרבה פוסטים, שלא בהכרח התפוצצו, אז זה לא העניין, זה העניין הזה של למצוא את המקצב הזה שלי, של איפה הלב שלי, ולעשות אותו כי אני צריכה, כי זה נובע ממני, ומשם מגיעות התוצאות, וזה בדיוק העניין הזה, שאני קוראת לזה תדר, אבל אפשר לקרוא לזה במילים יותר ארציות, של לחבר את זה לערכים שלנו, לחבר את זה למקצב שלנו, לחבר את זה למה שנכון עבורנו, וכשאנחנו פועלים במקום הזה, כמו שאתה אומרת, יש אנשים שזה לא יתאים להם, יש אנשים שלך לא מתאים לעבוד איתם, יש אנשים שיקשיבו ויעשו נקסט, וזה בסדר גמור, אבל יש אנשים שזה בדיוק מה שהם היו צריכים לשמוע, ויש אנשים שזה יפתח להם כל כך הרבה, ובשביל, אני אגיד בשבילם, זה לא בשבילם, זה בשבילנו אנחנו עושים את זה, ומי שזה מדויק לו, הוא ישמע את זה, הוא יהיה במקום הנכון, בזמן הנכון, כדי לפתוח את הדלת הזאת.

האוברדואינג והשחרור ממנו

טוני ערד פליק: אני חושבת שאחד הדברים הכי גדולים שלימדת אותי, זה האוברדואינג הזה, אני מומחית באוברדואינג, אני בן אדם מאוד משימתי, אני יכולה להביד את עצמי בפרח לנצח, ועשיתי את זה הרבה שנים, כאילו אף אחד לא אמר לי לעבוד 16 שעות ביום, באמת, אף אחד לא אמר לי לעשות את הדבר הזה, גם בחצי השנה הראשונה שהייתי עצמאית וכתבתי 30 סדנאות למנהלים, הבאתי את עצמי בפרח, כי אמרתי לעצמי, זה מימוש עצמי, ככה ממשימת שהבנתי שיש דרכים אחרות. אני רוצה להגיד שכל ההסללה התרבותית הזאת שעברנו, וכל ההדבעות האלה ששמו עלינו כל השנים, זה יושב עמוק בפנים, ובתהליך שלנו, הדבר הכי גדול שהבנתי זה את הלמה שלי, את הלמה שלי, למה אני קמה בבוקר בשביל מה אני, אני קמה בבוקר בשביל להרבות טוב בעולם, ובשביל לעזור למנהלים, להיות מנהלים יותר טובים, יותר מצליחים, ושיחיו את החיים שלהם בטוב, באיזון, ממקום מאוזן, ממקום שהם יכולים גם לממש את עצמם, וגם להשיג את התוצאות שהם רוצים להשיג. איך עושים את זה? יש מתודולוגיות שלמות ודרכים שלמות, אבל…

ליאת שפר בן יעקב: תזמינו את טוני לסדנה.

טוני ערד פליק: לא, מה שאני רוצה להגיד זה, זה הלמה שלי, זה מה שחשוב לי, זאת הסיבה בשבילי להקליט את הפודקאסט, זאת הסיבה בשבילי לצאת מאזור הנוחות שלי ולכתוב פוסט. כשאני כותבת פוסט, אם הייתי צריכה לכתוב על עצמי, לא הייתי כותבת כלום, כי אין לי מה לספר על עצמי. אבל כשבפוסט הזה יש פרקטיקה למנהלים, וזה יכול לעזור למישהו אחר, זו סיבה מספיק טובה בשבילי לכתוב את הפוסט. כשאני כותבת סדנה, אני כתבתי שלושים סדנאות, ועברתי אותן כבר מלא מלא מלא פעמים, ובחיים לא עברתי את אותה סדנה פעמיים. כי כל פעם אני מתאימה את זה לקהל ולמנהלים ולסניוריטי שלהם ולעולם התוכן שלהם, ולמה שמטריד אותם כרגע בארגון ומה שיושב עליהם. וזה נורא חשוב עבורי שזה יהיה נורא נורא מאוד פרקטי, ושזה יפגוש אותם בול בצרכים שלהם. וזה הצורך שלי, אז זה לא לעשות המון המון המון עבודה, זה לעשות מעט עבודה, ושהיא תהיה סופר סופר מדויקת ופרקטית. ואני גם חושבת שאנחנו חיים נורא בעולם של סיפורי סינדרלה, וכולם מחכים לאיזה אבקת נצנצים, ואיזה מג'יק וונט כזה שיבוא ויוציא אותם, גם אני, גם אני. כאילו אמרתי, אוקיי, אני הולכת לעבוד עם ליאט, תוך שלושה חודשים הכל יהיה בסדר, וזה לא לקח שלושה חודשים, זה לקח חצי שנה, ואחר כך עוד כמה חודשים עד שפתחתי את העסק, שדרך אגב פתחתי אותו בראשון לאוקטובר, שזה אינסיין לגמרי, כאילו לחשוב שזה התאריך שבו פתחתי את העסק, ראשון לאוקטובר 23', ועוד לא חלפו שנתיים, וכאילו באמת אני במקום שלא, אם מישהו היה מספר לי שזה יהיה העסק שלי אחרי פחות משנתיים, אני לא הייתי מאמינה, זה באמת מדהים. אבל יש איזו תמה כזאת שנורא חוזרת על עצמה, גם חזרה על עצמה בתהליך שלנו, וגם אני מאוד רואה את זה עם המנהלים שאני עובדת איתם, זה הסיפור הזה של לזרוע זרעים, כאילו זה לא שיש איזה משהו אחד שנעשה, שעכשיו יעשה לנו טרנספורמציה, וביפ, אנחנו בצד השני של המטרס, יש כאן דרך לעשות, ובדרך הזאת אנחנו זורעים הרבה מאוד זרעים, ויום אחד הם יגדלו, ויפרחו, ויצא ממשהו מהמם, אבל כשזורעים זרעים, אז לא פותחים כל שנייה את האדמה ואומרים, זרע גדלת? זרע גדלת, אבל מה קורה איתך? ואתה כבר מוציא את זה עליה, אתה מוציא את זה, פחות, זה פחות אפקטיבי הדבר הזה, וזה גם לא מאפשר לזרע לזרוע, לגדול. אז כאילו, זה באמת ללמוד להיות רגע בהתמסרות הזאת, ולאנשים אנליטיים מאוד קשה להיות, מה זה התמסרות? מה זה אומר בכלל? מה זה אומר הדבר הזה? אבל השיחות קפה האלה, והפודקאסט הזה שעשיתי, ולכתוב עוד פוסט, ולדייק את עצמי, ולכתוב עוד סדנה, ולדבר עם עוד אנשים, ולהבין מה עובד בשבילם, ומה אני יכולה לקחת בזה, שיעבוד עבורי, זה לאט לאט נרקם, ולאט לאט הלך וגדל, והפך לאיזה גלגל תאוצה כזה, גלגל תנופה מאוד מאוד גדול. אז זה לא שהתהליך הזה קרה כאילו, אפשר להסתכל על הסיפור הזה, ולהגיד וואי, איזו הצלחה מסחרת. זה גם יושב על הרבה שנים קודמות, בסדר? למדתי במוכון עד לרשב השנים, סיימתי, התחלתי להנחות מנהלים, כשעוד הייתי בזה, התנדבתי במלא מקומות. הכל יושב אבן על אבן, אבל אני גם חושבת שזה גם יושב על התשוקות שלנו, על הדבר, כאילו צריך אנרגיה כדי לעשות את הדברים האלה. והיום כשאני רואה כמה אני מחוברת לעשייה שלי, וכמה אני נהנית מכל מה שאני עושה, זה בגלל שזה מחובר ללמה שלי. וזה בדיוק הפער שלא היה לי בהייטקס, זה כבר לא היה מחובר ללמה שלי, ולכן לא יכולתי להמשיך לעשות את זה.

חוקי היקום והעשייה החרדתית

ליאת שפר בן יעקב: לגמרי, ודיברת על זה, דיברת על זה גם קודם, דיברת על זה עכשיו, העניין הזה של האובר דווינג, שמבחינתי הוא קצת ה… אתה יודע, את המקום שנותן לנו איזה מין אישור שאנחנו בסדר, ואנחנו נופלו ברמה שלא משנה אם האובר דווינג הזה מייצר או לא מייצר תוצאות, הוא איזה סוג מין כמו OCD כזה, כמו חרדה, שטוב, לפחות אני בעשייה, לפחות אני כאילו מזיז משהו, למרות שזה גם מה ששוחק אותנו בסוף, וגם מה שלוקח לנו את הכוחות, ובסופו של דבר לא מאפשר לנו להגיע לאן שאנחנו רוצים, כי זה שוחק יותר מכל דבר אחר. דיברת על זה שהיום את עובדת ארבע שעות, ואז ארבעה ימים, ואז אמרו לך, רגע, אז אם תעבדי עוד יום, יהיה לך עוד 25% יותר, ואמרת, זה לא עובד ככה, ואני חושבת שבאמת העניין הזה של להבין, אני קוראת לזה חוקי היקום, או להבין את העקרונות שהם הרי, זה אולי יכול להישמע למישהו כזה קצת מיסטי, אבל באמת הם מוטבעים בביולוגיה שלנו, בפיזיולוגיה שלנו, הם מוטבעים במערכת הרגשית והמנטלית שלנו, שכשאנחנו, אני יודעת שהתקופות שאני לוקחת הפסקה, והתקופות שאני בחופשה, שהתקופות שאני מרשה על עצמי לנוח, הן התקופות הכי פוריות בעסק שלי, כי ככה זה עובד, כי אני מאפשרת לעצמי לנוח, אני מאפשרת לאנרגיה שלי לפעול, אני מאפשרת לדברים לקרות, והעשייה הזאת שהיא באמת, ממש סוג של עשייה חרדתית שכולנו למדנו לעשות, כן, פה עניין של שיפוט, אנחנו כולנו בדבר הזה, זה אפילו בבית, את יודעת, כי אנחנו מדברים על העסקים ולעשות בעסק ולפרסמות וכולי, אפילו בבית, להגיע הביתה ולסדר ולנקוט ולבשב, כאילו להרגיש שיש איזה תכלית לקיום שלנו, כי אנחנו בעשייה אינסופית, וההבנה הזאת של איך הדברים עובדים והידיעה הזאת של הנה, נעורדתי יום, אני עובדת פחות ואני מרוויחה כפול, וזה באמת עובד וזה חלק מהעניין של להבין את החוקים ולהתמסר ולהיות מוכנה, כי זה מפחיד, זה מפחיד לעצור את ה-overdoing, זה מפחיד להסכים לעבוד ארבעה ימים ולהגיד לאנשים, אין לי יום פנוי בשבוע, למרות שאני יודעת שיש לי, זה פשוט יום לעצמי, ולקבוע משהו לעוד חודש או לא עוד חודשיים או לשים אותם באיזה רשימת המתנה, שתכלס יכולתי לפתוח עוד יום או יומיים, אבל לדעת שיש ערך כי זה מה שממלא אותי, כי זה המנוע שלי, כי זה הלמה שלי, כי זה מה שזה עושה לי טוב, וזה חלק ממה שמאפשר לי בארבעת הימים האחרים להיות אני במיטבי, וזה דורש אמונה, זה דורש התמסרות, זה דורש לפגוש את הפחדים, זה דורש לפגוש את הסיפורים הישנים, ולא לתת להם להיות אלה שמנהלים את המערכה, כי נורא נורא קל, גם אני עד היום שאני יודעת את הכל, ובאמת העסק שלי כבר בנוי אחרת, אני עדיין יכולה למצוא את עצמי לפעמים נופלת למקום הזה, שאני רוצה, רגע רגע ליאת תעצרי שנייה לקחת יותר מדי, את עובדת יותר מדי, ושוב היותר מדי שלי פעם זה היה כאילו כלום ושום דבר, אבל היום כבר עבורי זה יותר מדי, ואני יודעת שאני צריכה לקחת את הנשימה הזאת, וזה תמיד מייצר תוצאות, אבל זה דורש כל פעם לפגוש את הפחדים, לפגוש את הסיפורים, לפגוש את האמונות, ואני רוצה רגע באמת ככה לקראת סיום, כמו שאמרת שאנחנו מדברות מצד אחד, אתה יודעת, באמת על החלום, ועל ההגשמה, ובאמת סיפור מדהים מדהים שהוא לא סיפור, זה החיים שלך, באמת השראה ענקית, ואני רוצה רגע שנעצור עוד דקה, למרות שנגענו בזה לא מעט, כן על המקום הזה של ההתכרים, על המקום הזה של הפחדים, על המקום של עד היום גם אני פוגשת את זה, גם את פוגשת את המקום שהוא אומר כאילו אתה לא מדברת כאילו כמה יש עוד לעבוד שם, כמה משהו עוד לעשות שם, ואני תמיד אומרת יש קול עוד אנחנו פה יש תמיד מה לעשות, השאלה באמת מאיזה מיינסיט אנחנו עושים את זה, אז אני כן רוצה שוב נחזור לפרקטיקה, בנקודות האלה, קודם כל להגיד שהם שם, ואנחנו לא מנסות לצבוע את המציאות שהכול האפי-אפי, ורוד, נצנצים, הכול תמיד עובד, הכול תמיד מסתדר, יש רגעים של פחד, יש רגעים של דברים לא עובדים, יש רגעים של ספק, יש הכול. מה היום בתוך באמת המסע הזה עוזר לך ברגעים האלה כי הם שם?

כלים להתמודדות עם פחד היום-יומי

טוני ערד פליק: הרבה דברים, הרבה דברים, קודם כל למדתי שפה חדשה ואני לא מדברת על עצמי כמו שדיברתי על עצמי לפני שנתיים, אז הרבה ממה שרוקן אותי פעם הוא לא מרוקן אותי היום, וכשמגיעים היום פחדים, ואנחנו נמצאים באזור אולי הכי מפחיד בעולם, בתקופה הכי מפחידה בעולם, אז כשמגיעים הפחדים אני יודעת רגע להסתכל על זה ולשאול, זה אמיתי? זה לא אמיתי? זה מיידי בחיים שלי? זאת אומרת מישהו בא עכשיו לפרוץ לי את הממד ולתקוף אותי? או שאני בסדר והפחד הזה הוא הפחד ממה יהיה וזה לא באמת קורה? ואני חושבת ש… אני חושבת שנוספה לי המיספירה חדשה למוח, אני חושבת שכאילו השפה הרוחנית והאמונה והחיבור למשהו שהוא יותר גדול ממני ולהבין את התהליכים האלה ולהבין שאני חלק פיקסל אחד מסוים בתוך עולם רחב שאני מסוגלת גם לתפוס חלק מאוד קטן ממנו ויש כאן הרבה תהליכים של עיצוב תודעה של הסללה של המון דואינג שגם הוטבעו בי והם לא משרתים אותי ואז אני יכולה להסתכל על הדברים האלה ולשאול את עצמי אם זה אמיתי או לא וגם יש לי כלים אמיתיים של איך לווסת את עצמי אז הכלים שעוזרים לי זה כתיבה וזה להתפגש עם חברה וזה לעשות מקלחת וזה המדיטציה שלי שאני נורא אוהבת ואני אגיד שאני בן אדם באמת מאוד מאוד מאוד מאוד נחוש ואני יצאתי לאיזשהו מסע של רגע לשנות גם את ה… לנסות לעשות מה שאני יכולה כדי לשנות את את התמודה שלי ואני כבר שנתיים הולכת לישון עם מדיטציה בתוך האוזן אני יודעת שיש אנשים שזה ישמע להם פסיכי לגמרי אבל יש מדיטציות שאפשר ללכת לישון איתן בלילה ואני מאוד מאמינה שכשהמוח שלנו נרגע אנחנו יורדים לגלי אלפא ואז לגלים עוד יותר נמוכים אז אנחנו יכולים לתכנת מחדש את המוח שלנו ויש לי חיים אחרים לגמרי שמעידים שהמוח שלי באמת עבר שינוי מאוד מאוד מאוד מאוד גדול אז זה כלי שמאוד מאוד עוזר לי ובתוך זה בתוך האקדמיה שלך קודם כל יש את הקבוצה של המאסטרים שזאת קבוצת שווים מדהימה של אנשים שמדברים באותה שפה גם על האתגרים וגם על החלומות ולהיות בתוך אני נורא אוהבת את כאילו להשרות את המוח שלנו לשתול אותו בגינה שאנחנו רוצים שיצמחו שם הדברים שאנחנו רוצים שיצמחו אז אם אני רוצה להיות עם אנשים שאם אני אהיה עם אנשים שהם מקטרים ומרחלים אז כנראה שזה יהיה הרבה מהתודעה שלי ואם אני אהיה עם אנשים שחולמים ומגשימים ושואלים איך כן ומה כן אז לשם התודעה שלי תלך ושם היא נמצאת וזה באמת מדהים אני חושבת שזה באמת אוסף של הרבה מאוד כלים ורק דיברתי על הכלים שעוזרים לי באקדמיה שלך יש עוד מיליון מיליון המון המון המון המון דברים וראיתי זה גם מאפשר לכל אחד רגע להבין מה נכון עבורו ואין שני אנשים שיש להם את אותה מערכת הפעלה זה באמת כל אחד צריך למצוא את מה שמתאים לו בתוך המסע הזה אבל אם מישהו היה מספר לי ואני רוצה גם להגיד שהתהליך הזה הוא השפיע על כל החיים שלי גם על איך שאני מדברת לעצמי גם על מערכות היחסים בתוך הבית שלי גם פתאום עשינו הבחון לבת שלי וגילינו שהיא אותיסית שזה קרה בגיל שלוש עשרה וחצי וזה בזכות התהליך שלנו כי אני פתאום יכולתי לראות שזה מה שקורה פה אחרי הרבה הרבה שנים שזה הסתתר מאחורי הפרעת קשב והפרעת ויסוד ומלא מלא דברים אחרים אז כאילו וזה שינה ושידרג את מערכתי היחסים שלי בזוגיות שלי שם היא תמיד היה המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיים תמיד תמיד תמיד והיום אנחנו במקום הרבה הרבה יותר מדהים ואינטימי וקרוב ממה שהיינו אי פעם אז זה משנה את כל החיים כי זה משנה אותנו ואנחנו אותו בן אדם בכל זאת החיים שלנו אז אני חושבת שכן יש הרבה פחד גם היום גם עכשיו יש פחד יש דברים שמטרידים יש לי עדיין מערכת הפעלה שאומרת לי בואי תאבדי קשה ואני יודעת רגע להסתכל עליה ולבחור אחרת אני יודעת שיש לי בחירה היום ואני יודעת לשים את הפוקוס שלי על איך אני בונה לעצמי את החיים שאני רוצה לבנות לעצמי

מסר למתלבטים בצומת קריירה

ליאת שפר בן יעקב: אז רגע לפני שככה נסיים וגם תספרי לנו איפה אפשר למצוא אותך. אני רוצה ככה לאנשים שמקשיבים והם נמצאים באיזה צומת כזאת וצריכים לקבל עכשיו החלטה מה עלה מה לעשות מה היא תאומרת ככה אם את רגע חוזרת לטוני של לפני נובמבר עשרים ושתיים ברגע הזה שאת בהתלבטות וזה תמיד החלטה לא פשוטה לצאת לאיזושהי מסע. מה היית אומרת לה מנקודת מבטי עם הידיעה של מה קרה בשנתיים

טוני ערד פליק: אני חושבת שאם יש משהו שבאמת למדתי על גופי ועל החיים שלי זה שככל שאנחנו משקיעים יותר בעצמנו כך החיים שלנו יותר טובים ומשקיעים יותר בעצמנו יש לזה הרבה היבטים ומשמעויות וכל אחד עם מה שזה אומר עבורו אבל בשבילי זה כן ללמוד לבקש עזרה מה שהיה לי מאוד קשה לעשות ובשבילי זה כן להישען ובשבילי זה כן למצוא את הדרך שמתאימה לי אני היום מבינה שיש אנשים שפעם למדתי מהם הלב ואני כבר לא יכולה ללמוד מהם יותר כי התודעה שלי התפתחה למקומות אחרים וזה כבר לא משרת אותי יותר אז גם לא להיות בפומו הזה כל הזמן ולא להיות כל הזמן בתוך מה לא עשיתי ומה לא קרה וכל הדברים האלה אלא למצוא את האדם קורס מנטור תוכנית שכן יכולה לעזור לי למפות את הדרך שלי מחדש

ליאת שפר בן יעקב: אני אגיד שאנחנו מאוד דומות במובן זה כשאני למדתי מכון אדלר, מכון אדלר הוא גם מקום מאוד מאוד אופטימי שמאוד מאמין בכוחות שלנו כבני אדם ולמדתי ובבסיס של הנחיה יש את האמונה הבלתי מתפשרת את הידיעה שכל הפתרונות שלנו נמצאים בתוכנו ויש בתוכנו את כל מה שאנחנו זקוקים לו כדי להצליח וזה נכון לכולנו זה לי ולך ולכולנו איך עושים את הדרך אנחנו צריכים למצוא את קצוות החוטים האלה ולשאול את עצמנו רגע מה הלמה שלי מה מספק אותי מה מרגש אותי ממה אני כן נהנית איפה אני יכולה למצוא את הרגוש הזה מה בא לי מה בא לי זה כאילו של ילדים בני ארבע אבל למה שלא נהנה מהחיים שלנו ואני חושבת שכשאנחנו בהקשבה קצת מפחיתים את הציניות את האנליטיות את הסרקזם כל הסגנונות התקשורת האלה שהם נורא את התחרותיות השיפוטיות כל הדברים זה חלק מהמטריקס אבל זה לא משרת אותנו וכשאנחנו רגע נותנים לזה ווליום יותר נמוך אז אנחנו יכולים להקשיב פנימה ולמצוא את הפתרונות שלנו צד אחר צד לאט לאט שוב אין אבקת נצנצים זה לא איזה כזה פיפס שמישהו יבוא וישנה לנו את החיים זאת עבודה אבל זה אפשרי וזה לא רק אפשרי זה מדהים לחיות את החיים בהגשמה זה באמת באמת באמת מדהים מדהים עד לא ייאמן טוני אהובה אנחנו יכולות להמשיך ובאמת לגלוש ואולי עוד נעשה את זה אולי נקליט עוד אבל ככה איך אפשר למצוא אותך איך אפשר לפנות אלייך נוסעים גם את הלינקים גם לפודקאסט שלך תספרי ככה קצת מה את עושה מה אפשר באמת לבקש ממך ולהגיע אלייך

איפה למצוא את טוני

טוני ערד פליק: אז לפני שאני אספר על עצמי אני רוצה להגיד לך גם כאן תודה תודה כזאת שהמילה הזאת היא מרגישה לי היא מרגישה לי קטנה אבל את מכירה את הלב שלי ואת יודעת כמה אני אוהבת אותך ומעריכה אותך וחושבת שאין כמוך יודעת שאין כמוך בעולם התהליך שלנו זה באמת תהליך שלא יכולתי לעשות עם אף אחת אחרת לא יכולתי לבנות את הגשר הזה והדרך שבה את מלווה אנשים היא כל כך הוטפת היא כל כך מאפשרת היא כל כך פורצת גבולות ופורצת הודעה שצריך להיות בתוך הדבר הזה כדי להבין כמה זה אמיתי כמה זה פרקטי כמה זה באמת באמת באמת באמת משנה חיים משנה חיים אז קודם כל מלא מלא מלא מלא תודה אין לי מילים עתידי כל הזמן וכל מי שמכיר אותי כבר יודע שאת קיימת ומגיעה אלייך וזה כזה סימביוטי ולא סתם אז אני מנטורית למנהלים ואני עושה תהליכים של פיתוחי מנהלים בהייטק זאת המומחיות שלי אחרי הרבה שנים 25 שנים בתוך המקומות האלה אני בלינקדאין אני בפייסבוק עוד מעט יעלה אתר החדש שלי שהוא מהמם הוא כל כך מהמם שאני לא מפסיקה לעבוד עליו אז יום אחד אני אפסיק לעבוד עליו והוא פשוט יעלה והוא יהיה מדהים וזהו ויש את הפודקאסט from manager to leader פרקטי קצר ממוקד גם לעשות הוצאות גם לחיות בטוב לא באנו לפה בשביל לרדוף אחרי הזנב של עצמנו ולשרת את המטריקס באנו כדי להגשים את עצמנו ויש דרכים פרקטיות לעשות את זה

סיכום ופרידה

ליאת שפר בן יעקב: טוני אהובה יקרה תודה על הזכות אמרתי לך ובשבילי באמת זכות לעשות ביחד את הדרך זה במאסטרס ובקווינט ובתהליך שעברנו באמת זכות גדולה גדולה להיות חלק מהמסע המופלא שלך חלק עצום חלק עצום במסע המופלא

טוני ערד פליק: תודה שהגשר שבנינו ביחד ליאתי זה לא זה לא אני לא עשיתי את זה לפנייך ולא יכולתי לעשות את זה בלעדייך זה זה ממש ממש ממש שלנו ביחד ממש ואני מודה כל יום ליקום לאלוהים לאורותי ורך שקוראים לזה כל הכוכבים שהסתדרו להם והפגישו בינינו שינית את מסלול חיי אפשרת לי להגשים את עצמי ולעשות טוב בעולם ולחיות חיים אחרים מה יותר מזה תודה רבה רבה רבה רבה רבה

ליאת שפר בן יעקב: תודה גדולה ותודה לכם שהייתם איתנו אני מקווה שקיבלתם השראה וגם אמונה ותקווה ובאמת לא משנה מה קורה סביבנו יש לנו תמיד בחירה זה כן משנה וזה חשוב ויש לזה ערך ואנחנו רוצים שיהיה טוב סביבנו אבל אם זאת יש לנו בחירה בכל רגע נתון מה אנחנו רוצים להביא לשולחן מי אנחנו בוחרים להיות דווקא ובגלל ולמורות ובזכות ולא משנה אנחנו יכולים לבחור את האנרגיה שלנו וכמו שטוני אמרה באנו לפה להגשים חלומות יש את המטרקס מסביב יש לה את התפקיד שלה אנחנו מדברים על זה מספיק אבל התפקיד שלנו זה לא לתת לה להכתיב עבורנו את המסע אז אני מקווה באמת שככה הפרק הזה נתן לכם השראה וכאילו אולי את הדחיפה הקטנה הזאת שאתם צריכים כדי לעשות את קפיצת האמונה והאומץ למסע הפרטי שלכם ולעשות עוד צעד בכיוון הזה טוני אהובה יקרה מופלאה תודה עלייך תודה על כל רגע משותף שלנו במסע הזה ותודה לכם אני ליעד שפרבן יעקב אתם מאזינים למאסטר זה פתק של האקדמיה ליצירת מציאות מזמינה אתכם כמו תמיד לשתף אותנו בתובנות בכלים מה לקחתם מהפרק זה יגיע גם אליי גם אל טוני אם יש לכם בקשות לפרקים הבאים אם אתם רוצים לעשות איתנו דרך לאחד התהליכים שלנו ולמצוא את הקול הזה שלכם את המודל הפרטי שלכם את המסע שלכם אתם מוזמנים לכתוב לפנות להתקשר ואולי הסיפור הבא יהיה שלכם אז תודה שהייתם איתי נתראה בפרק הבא בינתיים תודה שהגדשתם את הזמן להזין לפרק הזה אני אשמח לדעת מה חשבתם מוזמנים לכתוב לי וליצור קשר בכל אחת מהמדיות בתיאור של הפודקאסט ואם אהבתם מוזמנים לשתף את מי שהפרק הזה יכול לעזור לה או לא להניג את החיים שלהם להצלחה ולחיים טובים ומאוזנים יותר נתראה בפרק הבא