איך החלום של אנה ללמוד פסיכולוגיה התמודד מול מציאות חייה העמוסים

טוני ערד פליק: היי, אתם מאזינים לפודקאסט From Manager to Leader, הפודקאסט למנהלים שרוצים לעשות את קפיצת המדרגה, אל הובלת החיים, הקריירה והאנשים שלהם להצלחה והגשמה בעזרת כלים מעולמות הפיתוח, הפסיכולוגיה והתודעה. אני טוני ערד פליק, מנחת הפודקאסט הזה, מנטורית ומלווה מנהלים, מנהלת פיתוח בכירה עם ניסיון של למעלה משני עשורים בהייטק, מרצה ומנחת קבוצות של מכון אדלר ובעיקר סקרנית ולמדנית נצחית. אם אתם מנהלים שרוצים להתקדם, להשפיע ולייצר הצלחות, וגם לחיות את החיים האלה בטוב, למצוא את האיזון וליהנות מהדרך, הגעתם למקום הנכון.

טוני ערד פליק: היי מנהלים ומנהלות יקרות, אנחנו בפרק חדש של From Manager to Leader, והיום איתי באולפן המהמם של גוגל, אנה בלום, מנהלת חוויית משתמש ב-AT&T, ועוד מעט היא תדבר על כל שאר הקובעים המאוד דומיננטיים וגדולים שיש לה בחיים. והשאלה היא באמת, איך אפשר לשאת כל כך הרבה קובעים, ולממש את עצמנו כמו שאנחנו רוצות ורוצים, וגם להגיע לעשות את הדברים שאנחנו רוצות ורוצים, ולא רק את מה שחייבים. אז אני חושבת שהבאתי את האישה לדבר איתה על הדבר הזה. היי אנה, איזה כיף שאת פה.

אנה בלום: היי טוני, כיף מאוד להיות פה. איזה כיף. אז אני אספר קצת על עצמי, אני אנה בלום, אני מנהלת חוויית משתמש ב-AT&T. אני בעצם אחראית על פרויקטים של אחת החטיבות של AT&T, על המוצרים, סליחה, של אחת החטיבות ב-AT&T. אנחנו מחולקים בעצם לארבע חטיבות, ובכל חטיבה יש מוצרים שאנחנו אחראים עליהם, ל-Line of Business, זה מה שנקרא. יש אחתיי חמישה עובדים. ובנוסף, אני מנהלת קהילת הנשים של AT&T, זה אומר שיש 150 נשים ב-AT&T נכון להיום. ואני בעצם חושבת מה אנחנו רוצות לעשות עבור הקבוצה הזאת בתוך AT&T, וגם להשפיע החוצה. בעצם במסגרת הנושא הזה של ניהול קהילה, יש הרבה מאוד עבודה שהיא גם עם שותפים ושותפות מחוץ ל-AT&T, כי אחת המטרות שלנו בקהילה זה בעצם להשפיע על נערות צעירות, ועל מנהלות בתחילת דרכן ועוד ועוד. אז זה בהקשר של הקהילת הנשים. אני אימא לשני בנים יחסית קטנים, נעום וחן בני 10 ו-7. ואני בת זוג של איליה. אז יש לי הרבה מאוד קובעים, ואני מאוד מעדבת את כל אחת מהם.

טוני ערד פליק: כן, ואני אגיד גם שהעבודה שלך היא גלובלית, אז יש…

אנה בלום: נכון. אז יש את הסיפור של טיימזונים, וכל הסיפור של לעבוד עם אמריקאים בשעות מאוחרות בלילה, ופגישות ווורקשופס וכל הדברים האלה. ובתוך כל מה שאת עושה, את מאוד אוהבת את מה שאת עושה. וגם עושה הרבה מעבר לתפקיד שלך.

אנה בלום: נכון, אני רגע אוסיף עוד כמה קובעים שלא הזכרתי. אז אני גם… יש לנו להקה ב-AT&T, אז אני גם זמרת של הלהקה. ואני מאוד אוהבת הרבה מאוד דברים. אני אוהבת לעזור לאחרים, זה אחד הדברים שאני עושה בזמני החופשי, מעבר לכל הקובעים האלה, זה מנטורינג, דרך Woman to Woman, למנהלות צעירות, בתוכנית מדהימה שלהם שנקראת Rise Hair. ויש גם דברים שאני אוהבת שנקרא להם תחביבים, אז אני אוהבת לצייר ולשיר, ואני אוהבת לעשות יוגה, מה עוד בי, יש לי כלבה, שגם בה צריך, גם איתה צריך להתמודד. ואני אגיד, כל הדבר הזה קורה כשלכולנו יש 24 שעות ביממה.

טוני ערד פליק: נכון. אוקיי, אז בואי ככה נבין, איך הגעת לסטייט אוף מיינד הזה, שבו את מסוגלת ויכולה להיות בכל כך הרבה מעגלים ויוזמות ותרומה ונתינה בנדיבות מאוד מאוד גדולה, וגם במקצועיות מאוד מאוד גדולה בתוך הקריירה והעבודה שלך, איך הדבר הזה קורה? אז בואי נתחיל מההתחלה, היה איזה רגע בחיים או איזה משהו שככה הניע אותך לכיוון הזה, שיצר את המציאות הזאת, את המיינדסט הזה?

מה קרה באפריל 2017 שהפך את אנה למי שהיא היום

אנה בלום: אז אני אגיד כמה דברים. קודם כל, באופי שלי אני בנאדם מאוד מאוד סקרן. אז נתחיל מזה שהיה שם איזשהו בסיס, ואני תמיד הייתי בנאדם של גם וגם וגם. תמיד היה לי מאוד חשוב להיות חברה וללמוד ולעבוד ולהיפגש עם אנשים, אז יש איזשהו בסיס שתמיד היה שם. ואני חושבת שזה אפילו, את יודעת, בא מהילדות, מכמות החוגים שהיו לי כשהייתי קטנה, הייתי גם במדריכה בתנועות נוער, וגם הלכתי למעלה מלא חוגים, וגם עשיתי עם אלף יחידות, אז תמיד הייתי בנאדם של גם וגם וגם. אבל היה איזשהו רגע בחיים שלי, שבעצם הפך את זה למקום שהוא הרבה יותר קיצוני נקרא לזה בחיים שלי.

אז הסיפור שלי מתחיל אי שם באפריל 2017. התחלתי לעבוד בעבודה חדשה ב-HP. ואני יושבת בפגישה ומנסה להבין בעצם מה קורה בפגישה, מנסה להבין את המושגים שנזרקים לעברי. ואני רואה שהטלפון שלי מצלצל, מצלצל, מצלצל, מצלצל. ואני אומרת, בסדר, אני בפגישה, אני מנסה להבין, מתעלמת. ואז אני מקבלת הודעה, מספר שאני לא מכירה, אנה צריכה לענות על השיחה הזאת. אוקיי, מוזר, עונה. ואומרים לי, היי, קוראים לי אבי אם אני לא טועה, אני המנהל של אמא שלך ב-Plied Materials. יש בשיחה שלנו רופא מארצות הברית, הוא צריך לדבר איתך. עכשיו, כל הסיטואציה, אני לא מבינה מה קורה. והרופא מארצות הברית מתחיל לספר לי בעצם שאמא שלי הייתה על הטיסה, היא בעצם בבוקר של אותו היום, שמתי אותה לטיסת עבודה לארצות הברית דרך העבודה. והוא מתחיל לספר לי שניסינו הכל וככה וככה, ועשינו להחיה ועוד החיה, ובאמת בצורה מאוד מאוד אמריקאית, הוא מנסה להגיד לי משהו, ואני מנסה להבין מה הוא מנסה להגיד לי, ואז אני אומרת לו, תגידי, יכול להיות שאתה מנסה להגיד לי שאימא שלי נפטרה? הוא אומר לי, כן. עכשיו זה שוק.

טוני ערד פליק: וואו.

אנה בלום: לידי עומדת מנהלת מוצר ענת מדהימה, אנחנו בקשר עד היום, והיא מסתכלת עליי ואומרת לי, מה קרה? אמרתי, הנה, אני חושבת שאימא שלי נפטרה. ואמרת לי, לא, נו, בטח לא הבנת את מה שאומר לך באנגלית. אמרתי, לא, לא, האנגלית שלי בסדר, כמור, אני מבינה את מה שאומר לי. עכשיו, רגע, אימא שלי הייתה אישה צעירה, בת 51, עובדת באייטק, פעילה, בריאה לחלוטין, לא יודעת, לא משנה, תעשה ספורט כבר, זה לא שהיו איזה שהם סימנים.

טוני ערד פליק: איזה שוק, וואו.

אנה בלום: מזהירים. לא, לא ציפינו לדבר הזה שיקרה, זה ה… מה נקרא לילד בשמו, זה הייתה טראומה מאוד מאוד גדולה לנו. זה ממש אסון, ממש.

טוני ערד פליק: כן.

אנה בלום: קשה מאוד. זה בעצם פעם ראשונה בחיים שלי שהבנתי את משמעות החיים. זה אולי משפט מאוד מאוד גדול, אבל בעצם הסיפור הזה של חיים ומוות, וכמה הדבר הזה רגעי, וכמה זה יכול לקרות באמת בכל רגע, ובאמת לכל אחד, פתאום נופל האסימון. וזה משהו שגרם לי להבין שכל החלומות שלי, וכל הדבר הזה שאני רוצה, רוצה, רוצה, צריך לקרות עכשיו. הוא לא יכול לחכות לא למתי שוב, ולא כשיהיה יותר זמן, כי לא יהיה יותר זמן. אני מנהלת, אני אימא, אני בת, אמרנו את כל הקווים שלי, אין זמן, באמת שאין זמן. אנחנו נורא נורא עמוסים, תמיד יש משהו, ואם אנחנו רגע לא נפנה מקום אקטיבית לדברים שהם חשובים לנו, הם לא יקרו, הם פשוט לא יקרו.

למה לא כדאי לחכות לאיזושהי "קפה" כדי להתחיל לחיות

טוני ערד פליק: כן, אז קודם כול אני ממש מצטערת לשמוע, וזה באמת שוק, וזה כל כך קשה להיות בסיטואציה הזאת. והחיים מביאים עלינו כל מיני סיטואציות לא פשוטות, ולא מה שביקשנו ולא מה שהרשמנו אליו. ואז אנחנו נותרים עם הפרשנות שלנו לאירוע. חשוב לי להגיד שזה לא שהקלטנו את הפרק הזה כדי להגיד זה משהו מורבידי כזה, בכלל לא, אלא דווקא ממקום מאוד מעצים של אין מה לחכות לפנסיה, ואין מה לחכות לשום דבר לצורך העניין. החיים שלנו קורים כל יום כרגע פה עכשיו. ובואו נבין מה אנחנו יכולים לעשות בין האומסים המאוד מאוד גדולים שלכולנו יש בדרך כזאת או אחרת, כדי לחיות את החיים שלנו כחיים מלאים. כי המסע הזה הוא באמת, יש לנו פה זמן מוגבל, את זה כולנו יודעים, נכון? זה ברור. אז בתוך הזמן הזה אנחנו יכולים לקום בבוקר ולקטר על הבקטו-בקטו-בק, והאימילים והוואטסאפים והתרללת, ואנחנו יכולים גם רגע לשאול את עצמי, אוקיי, ולאן אני רוצה להוביל את הדבר הזה, וזו חתיכת וייק-אפ קול.

אני רוצה להגיד על זה עוד משהו, יש הרבה אנשים שחווים הרבה וייק-אפ קול, וזה עדיין לא מאיר אותם.

אנה בלום: נכון.

טוני ערד פליק: זאת אומרת, גם הדבר הזה הוא מיינדסט. אז כל אחד, שוב, כמו בכל פרק, שיקח את מה שמתאים לו מתוך מה שאנחנו רוצות לתת לכם, לכן ולכם. יש את הזמן הזה שכדאי לנו לנצל, ה-24 שעות האלה שאמרנו, שלאנה יש המון דברים שהיא עושה ב-24 שעות, לכולנו יש בדיוק את אותם 24 שעות, והשאלה היא, מה אנחנו בוחרים ובוחרות לעשות בזמן הזה. ואני מאוד מתחברת לסיפור הזה, כי גם אני בגיל 44, שזה כבר לא גיל צעיר, שאלתי את עצמי, אוקיי, ומה, זה מה שיהיה? כאילו, זאת הקריירה שלי, אלה החיים שלי, ככה זה עומד להיות. אבל לא בא לי על זה יותר, אז כאילו, אז מה כן? מה, איך כן אני, ועשיתי טרנספורמציה מאוד מאוד גדולה ושינוי, שהוא באמת שינה לי לגמרי לגמרי את כל החיים, והיום אני חי החיים אחרים, אז אני נורא מבינה את המקום הזה של, לא בקטע מורבידי, אלא בקטע פרקטי.

אנה בלום: לגמרי. יש לנו את הזכות לממש את הרצונות שלנו, ולחיות את החיים שאנחנו רוצות היום עכשיו.

טוני ערד פליק: בדיוק.

איך מממשים חלומות כשאין זמן: מה הצעד הקטן הראשון

איך לקחת אחריות על החיים שלנו מעבר לאחריות המקצועית

אנה בלום: אז איך עושים את הדבר הזה בטוב? אז למעשה זה איפשהו לקחת אחריות על החיים שלנו, להבין שאנחנו בעלי הבית כאן, ואנחנו אלה שצריכים להיות גם אחריים על הזמן, על מה אנחנו עושים ובמה אנחנו באמת משקיעים ומשקיעות את הזמן שלנו. וגם שאף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילנו. זה לדעת שאנחנו אלה שאין שום צורך לחפש אחרי מי השם, או למה זה לא אפשרי ולמה הוא עשה ככה, אלא פשוט להבין שזה שלנו. אני חושבת שמנהלים ומנהלות בהייטק, ובטח אנשים מאוד מאוד עמוסים, הם נורא רגילים לקחת אחריות. המושג הזה של לקחת אחריות, אז ברור שאני אונרית של הפרויקטים שאני עושה, של העובדים שלי, של כל התוצאות שאני צריכה להגיע אליהם בעבודה, שאני נמדדת עליהם. אני חושבת שאנחנו שוכחים לקחת אחריות על הדבר הזה שנקרא החיים שלנו.

טוני ערד פליק: בדיוק. החלומות שלי, המקומות שאני רוצה. השותף הוא באמת כל כך עמוס, והוא כל כך שותף אותנו, שקשה רגע לעצור ולחשוב על זה, שמה אני רוצה, מה אני רוצה בתוך הדבר הזה. אז השיח הזה הוא קצת פחות טריוויאלי.

אנה בלום: נכון.

הסיפור של החלום שלא שחרר: ללמוד פסיכולוגיה

אנה בלום: אז אני רוצה לשתף אותך בחלום שהיה לי. חלום ישן מאוד מאוד. היה שם בשנת 2008. התחלתי את התואר שלי בהנדסת מעורכות מידע בבר-7. השנה הראשונה של תואר בהנדסה היא שנה מאתגרת. בואו נשים את זה על השולחן. אני תמיד הייתי תלמידה בסדר, כזה תלמידה של 80 נגיד. לא מהמצטיינות ולא מהנכשלות. 80 זה הציון שהתחלתי איתו נהדר. ופעם ראשונה בתואר, לא משנה כמה עבדתי, לא משנה כמה השקעתי, לא משנה כמה שעות עשיתי את הדבר שעשיתי, הייתי מקבלת ציונים שלא ידעתי שקיימים. 12, 34, עכשיו אמרתי, לא הבנתי, לא הבנתי מה קורה פה. בקיצור הייתה לי שנה מאוד מאוד קשה, שהיה מעורב בה הרבה מאוד בכי ותסכול, וזה באמת שם אותי במקום מאוד מאתגר. ואמרתי, אני לא עושה את זה, אין שום סיכוי שאני עושה את זה. קבעתי פגישה עם אימא שלי, זימנתי אותה לפגישה ואמרתי לה, את שומעת, אין סיכוי שאני מסיימת את הדבר הזה, זה לא הגיע לי, אני משקיעה את הכסף שלי, את הזמן שלי, במשהו שגורם לי סבל. מה ההיגיון, אני לא מצליחה להבין, אני עוזבת. היא אמרת, אוקיי, בסדר, אני איתך, בישוב המים, אז תלמדי משהו אחר. אמרתי לה, בטח, אני אלמדת פסיכולוגיה. היא אמרת, אוקיי, ומה אתה עושה עם זה בחיים? אמרתי, אני לא יודעת, אבל זה מה שמעניין אותי, וזה מה שאני רוצה לעשות, וזה החלום שלי. היא אמרה, בסדר, אני איתך.

טוני ערד פליק: תגובה מדהימה, אגב.

אנה בלום: נכון. תגובה מדהימה. אני חושבת שרוב ההורים לא מגיבים ככה.

טוני ערד פליק: נכון. אולי היום זה קצת יותר ברור, עם האיי-איי והתרללת והזה. זה קצת יותר ברור שאנחנו לא יודעים מה זה, אבל בדור שלנו, תגובה מדהימה.

אנה בלום: רגע, באמת, באמת, באמת, הייתה לי עם מאוד מאוד ממחדת. היינו באמת החברות הכי טובות. ובסוף לא עזבתי את התואר, וסיימתי אותו, וסיימתי את הארבע שנים, והכול היה בסדר, והאמת היא שאני שמחה שעשיתי את זה, כי בעצם אישם בשנה השלישית הכרתי את התחום הזה של חוויית משתמש, ואני התאהבתי בו, ואני בו עד היום, ואני אוהבת בו עד היום. אבל החלום כמו זה של לעשות, ללמוד פסיכולוגיה, לא שחרר, פשוט לא שחרר. עכשיו, כל פעם הייתי אומרת, בסדר, אז אני אעשה איזה קורס אונליין, עשיתי את כל הקורסים שאתם יכולים לדמיין לעצמכם, בכל הפלטפורמות יהודים יהיה יהודה, עשיתי קורסי רק, אין, לינקטין לרנינג, לינדה שהייתה פעם, באמת, אין פלטפורמה שלא עושה. אמרתי איתו, בסדר, זה נחמד, אבל זה לא בדיוק זה. ובאותו רגע שאימא שלי נפטרה, אחד הדברים שאמרתי לעצמי, את החלום הזה, זהו, זה מה שאני רוצה לעשות, אני מגשימה את החלום.

למה חשוב לשים לב לחלומות שמציקים לנו ולא משחררים

עכשיו, צד אחד, מה שטוב בחלומות שלנו, שהם מציקים והם נשארים והם לא משחררים, שזה יפה, אנחנו יודעים לנפנף אותם, ואנחנו יודעים להגיד להם, לא עכשיו, לא עכשיו, אין לי זמן, אין לי זמן, לא מתאים, ילדים קטנים, הייטק וזה. צד שני, הם שם, הם מציקים, ואולי הטייקווי הראשון שאני רוצה שתיקחו מפה זה באמת, תשימו לב לדבר הזה שמציק לכם, שלא משחרר, יש אנשים שזה לנסות לצאת לעצמאות, זה משהו שנורא נורא מפחיד, ואתה אומר, אבל בא לי, בא לי לנסות את הדבר הזה, כל אחד והחלום שלו, אבל תנסו רגע, אפילו רק לזהות את הדבר הזה, של מה זה החלום הזה.

טוני ערד פליק: אני מאוד מתחברת למה שאת אומרת, והמנטורית המדהימה שלי כל הזמן אומרת שהחלומות שלנו אף פעם לא מבוטרים עלינו.

אנה בלום: נכון. וזאת הסיבה שהם מציקים. עכשיו, באמת תנסו לעצור שנייה, ולחשוב מה זה הדבר הזה שכבר נראה לכם בלתי אפשרי. כי אני יכולה לספר לכם באופן חד משמעי, שמה שאני עושה היום והחיים שאני חיה היום, נראו לי לגמרי, לגמרי בלתי אפשריים, בעליל, וכולם אמרו לי, יש מיליון יועצים, מי יעבוד איתם, מה יקרה, מה… שמעתי הכול, שמעתי הכול, ועסק שלי באמת צמח מאוד מאוד מהר, ואני מאוד מאוד נהנית ממנו.

איך להתמודד עם הפחד והקולות הפנימיים והחיצוניים שמונעים אותנו

אנה בלום: אני רגע אתחבר לנקודה הזאת, ואני חושבת שאחד האתגרים בחלומות האלה, קודם כל שהם מפחידים, כי אם זה לא היה מפחיד לא היה פה אישיו בכלל. ודבר שני, שיש גם קולות מבחוץ וגם קולות מבפנים. הקולות מבחוץ שאומרים, מה עכשיו, תואר ראשון? למה? מה חסר לך, מה זה ייתן לך בחיים? כמה מעמד זה דורש, כמה הפקעה זה דורש, גם מבחינת זמן, גם מבחינת כסף.

טוני ערד פליק: בדיוק. עכשיו אני אכנס למבחנים, כל השיט האקדמי הזה, כאילו, מה יצא לי מזה? כל ה… זה בדיוק הדבר הראשון שקורה. כי כשעולה לנו חלום, כשעולה לנו איזשהו צורך מה… בדרך כלל זה מהבטן, איפשהו עמוק שם בפנים, הדבר הראשון שבא ביחד איתו זה הפחד. וכל הסיבות לא לעשות את זה. הרי אם זה לא היה ככה, כבר היינו מגשימים את החלום הזה, נכון?

אנה בלום: בדיוק, בדיוק.

איך לחלק חלום גדול לצעדים קטנים ואפשריים

אנה בלום: אבל אז בסוף, אוקיי, הוא מציק, הוא שם, ואני הגעתי למסקנה שאני רוצה לעשות את זה, אז איך עושים את זה? אז אני החלטתי שאני עושה קורס אחד בסמסטר. זה משהו… עכשיו, למה החלטתי את זה? מתוך הסתכלות על הימן שלי. הסתכלתי וראיתי שבעצם אין לי שום דרך לעשות משהו מעבר לזה. גם אין לי רצון לעשות משהו מעבר לזה. לא רציתי שזה בעצם יהפוך למין מטלה, למשהו שאני סובלת ממנו. לא רציתי שזה יהיה מיס עליי וגם על המשפחה שלי, שגם עליה תכף נדבר. כי לחלומות האלה יש מחירים, מעבר לפחד יש גם מחירים אובייקטיביים. אז אמרתי, אוקיי, בסדר, זה משהו שאני יכולה לעשות. דבר שני שהחלטתי שאני אעשה את זה באוניברסיטה פתוחה, כי בעצם מאפשרת את הגמישות, שזה מאוד יפה. ואמרתי שלא אכפת לי כמה זמן זה ייקח. אין לי איזשהו דללה, אני אקח קורס, קורס, קורס. אם אני אקח עכשיו לא יודעת, שלושת שנים, אני אקח, לא משנה, זה לא, בסוף זה עתיד, זה כמות הסופית של קורסים. וככה זה התחיל.

טוני ערד פליק: אז רגע, אני רוצה לעצור ולהגיד שזה מאוד מאוד משמעותי. כי בדרך כלל כשיש לנו חלום, אנחנו אפשר רואות את העברף, את הענק הזה של את הפס, כמה קורסים צריך לקחת בשביל להשלים את התואר, כמה זה. אז שני כלים, אחד, מה המהות של הדבר הזה? המהות היא לסיים את התואר, או המהות היא ליהנות מללמוד פסיכולוגיה? אז רוב הזמן, רוב החיים שלנו אנחנו בדרך, מדי פעם אנחנו מגיעים לאיזה פיק מגניב, שאפשר לשים בו את הדגל ולהגיד, הגענו, איזה כיף. אבל רוב הזמן אנחנו בדרך, אז איך נהנים מהדרך? זה דבר אחד, והדבר השני, הוא מה הצעד הקטן האחד שאני יכולה לעשות כדי להתקדם? כי אני יכולה להישאר בדיוק במקום המתוסכל, שאני נמצאת בו, בלי יכולת לקחת את זה קדימה ולממש את החלום שלי, וכל הזמן לחשוב ולהרער ולהגיד, זה לא הזמן, זה לא הכסף, הילדים עוד קטנים, יש, אין מיליון סיבות, מיליון סיבות, שלא לומר תירוצים, לא להגשים את החלומות שלנו.

אנה בלום: נכון. יש מיליון סיבות. השאלה היא איך כן ומה כן, וגם האם הגיע עכשיו הזמן שאני בבשלות ובמקום שלם עם עצמי לצאת לדרך ולעשות את זה? ואם כן, אז השאלה היא, מה הצד הקטן הראשון שכדאי לי לעשות? אז אם הצלחה היא בעיניי ללמוד את זה רק באוניברסיטה, בטכניון, או סליחה, באוניברסיטת תל אביב, ואני תקועה על הדבר הזה, אז כנראה שאני לא צריך לממש את זה לאור שאר ההתחייבויות של החיים שלי. וזאת גם דרך שהיא מאוד מקדמת, כי הגמישות הזאת מאוד מתחברת אל הלייפסטייל שלך ואל העומס שאת נוסעת בחיים שלך כרגע ויכולה לעמוד בו.

אנה בלום: נכון.

איזה אפשרויות יש ללמוד דברים חדשים מעבר ללימודים פורמליים

אנה בלום: אז אני חושבת שאחד הדברים באמת שאמרת שהם מאוד מאוד חשובים, שהרבה פעמים זה עניין של החלטה. זה הנקודה הזאת שאני עושה מה שעכשיו אני עושה את זה, זה הקפיצה הזאת למים, כי זה משהו שהוא מאוד מאוד חשוב, זה לא תקרה מעצמו, לא ייוולד פתאום זמן, לא יתפנה פתאום זמן, זה לא יקרה. אם אני לא אחליט שעכשיו אני אעשה את זה, הפתרון לא יבוא. והפתרון באמת כולל צעדים מאוד מאוד מאוד קטנים, כי אם באמת הייתי מסתכלת על זה כעכשיו לסיים תואר, אני לא יודעת אם… זה תמיד היה נראה לי גדול מדי.

עוד עניין, זה באמת לנסות לחשוב על מה הדרכים השונות. אז הדרך הראשונה, שבעצם קצת דילגנו עליה, אבל זה למעשה לקחת קורסים אונליין. כן, זה כן דורש ממני זמן, אבל זה לא דורש השקעה של כסף, ויכול להיות שלאנשים אחרים זה באמת היה פותר את הצורך הזה, כן, זה היה עונה על אותו החלום. עוד עניין, שאפשר לבוא לחלק מהאוניברסיטאות בתור שומעת חופשית. זה אומר שאת באה, את מקשיבה לכל ההרצאות, אבל את לא נדרשת לעשות את המטלות, ואת לא צריכה לעשות את המבחנים. זאת גם בעצם החלטה שקיבלתי. זה נשמע לי החלק הכי טוב, זה ממש ליהנות מכל העולמות.

טוני ערד פליק: בדיוק, בדיוק.

אנה בלום: אז אני החלטתי לעצמי שאם כבר אני משקיעה את הזמן הזה, אז אני רוצה כבר לקבל את התעבודה בסוף, אבל שוב, זה שלי, זה מאוד מאוד שלי.

מה המחיר האמיתי של הגשמת חלום והאם צריך תמיכה מהסביבה

ואז בעצם המחיר של הדבר הזה, כי אין מה לעשות, זה בעיה מחיר. אז קודם כל הייתי עושה את זה אחרי שעות העבודה, משש עד תשע בערב בערך, זה הקורס שהייתי עושה. לפעמים על הזמן של הלימודים יש פגישות שאני לא יכולה לפספס, אז מה זה אומר? אז מה שעשיתי זה בעצם בגלל שלמדתי באוניברסיטה פתוחה, הכל היה מוקלט, אבל עדיין צריך למצוא את השלוש שעות האלה, שכנראה הם היו נפלות, מה זה כנראה פתוח, הם נפלות על הסוף שבוע. זה אומר שאני מפנה על עצמי שלוש שעות, כדי להשלים את הדבר הזה, את הקורס. תקופת מבחנים הייתי לוקחת שלושה ימים של חופש, שלא הייתי עובדת, שהייתי רק לומדת שלושה ימים שבעלי היה צריך להתגייס, לאירוע הזה, ולדעת שהוא מייצר לי את השקט, את הסביבה של השקט עם ילדים קטנים, זה לא מובן מאליו, כלומר, זה דרש גם ממנו לעשות משהו לאורך תקופה לא קצרה. הסיפור הזה לקח לי ארבע וחצי שנים בסופו של דבר.

טוני ערד פליק: שזה מעט מאוד זמן באוניברסיטה הפתוחה.

אנה בלום: נכון, נכון, כי עשיתי גם סמסטר קיץ, ובאמת עשיתי כל פעם קורס, כלומר, לא היה סמסטר אחד שפספסתי, הייתי מאוד עקבית בסיפור הזה, שאולי גם זה כלי של עקביות.

טוני ערד פליק: עקביות בסופי… התמדה, התמדה זה…

אנה בלום: מעולה, אני מאוד אוהבת התמדה, והנחישות הזאת, ההתמדה הזאת, היא זאת בסוף שמייצרת תוצאות. אני יכולה ללכת לחדר כושר ולהרים 20 קילו.

טוני ערד פליק: בדיוק.

אנה בלום: אני יכולה להתאמן עכשיו שלוש שעות בחדר כושר, ואני ארגיש עם עצמי מעולה, אבל אם זה האימון היחיד שעשיתי, לא יצמח לי מזה כלום.

טוני ערד פליק: בדיוק. אין כלום, זה לא מייצר תוצאות. תוצאות מיוצרות רק לאורך זמן, רק בעקביות, רק מתוך הנחישות הזאת.

אנה בלום: בדיוק. אז בעצם זה דרש ממני התמדה, זה דרש מבעלי לפנות הזמן, זה דרש ממני לוותר על סופי השבוע לפעמים, כדי לעשות את המטלות. אז בעצם צריך להבין שאם כל הדבר הזה בא מחיר, וגם זה דורש התגייסות כזאת של לא רק שלנו, אלא גם של הסובבים אותנו. כי לבד זה לא אפשרי, וזה גם משהו שמאוד מאוד חשוב להבין. זה בדיוק המקום הזה של לדעת לבקש עזרה, ולדעת לעצור, ולדעת להבין מה אני צריכה.

טוני ערד פליק: ולדעת לקבל עזרה.

אנה בלום: נכון. וגם איפה שהוא צריך את האמונה הזאת שזה אפשרי. כי לפעמים יש נקודות כאלה שזה קשה, זה לא פשוט.

טוני ערד פליק: כן, לגמרי, וזה מחזיר אותנו ללמה שלנו, למה בכלל יצאנו לדרך, ולמה בכלל… מה זה החלום הזה? זאת אומרת, למה הוא מזכיר לי עם מעלה גירה כל הזמן, ומזכיר לי שהוא נמצא שם? מה יהיה שם בשבילי?

למה כדאי לדבר על החלומות שלנו עם אנשים אחרים

אני חושבת שהנטייה של רובנו היא להיות בשוטף.

אנה בלום: נכון.

טוני ערד פליק: והנטייה של השוטף היא לשתוף אותנו. אז זה משתלב יפה, הדבר הזה. ואז אנחנו פחות במודעות, ופחות במקום הזה שאנחנו באמת חושבות על החלומות שלנו. אבל אם יש איזה חלום שככה זה, אז תדברו עליו. תדברו עליו, עם חברים, עם אנשים מסביבכם, עם איזה צעדים ראשונים כאלה של מחקר, של להבין איך זה אפשרי.

אנה בלום: נכון. לפעמים אנשים אחרים מראים לנו שזה הרבה יותר קל, והרבה יותר הגיוני ממה שנדמה לנו, כי אנחנו בתוך הפרטים ובתוך האומס, ומישהו אחר יכול ככה להעלות אותנו למרפסת, להסתכל מלמעלה. ולהראות לנו שזה לגמרי אפשרי. ואפילו להציע עזרה, ואפילו לקדם אותנו. אז זה גם עוד כלי.

איך מנהלים יכולים לעזור לעובדים שלהם להגשים חלומות

איך להשתמש בוואן און וואנים כדי לדבר על חלומות של עובדים

טוני ערד פליק: כן, ואני רגע אפילו לוקחת את זה לעוד רמה. קהל ליד בסוף של הפודקאסט זה מנהלים ומנהלות. אז יש פה בעצם שתי נקודות. אחת, מנהלים ומנהלות זה אנשים הכי עסוקים. אני מסתכלת על הימן שלי, זה בייק טו בייק, זה משהו שהוא באמת בלתי אפשרי. אני אומרת, אין סיכוי שאני מכניסה לפה שיח על חלומות. אז יש לי איזה טיפ קטן לאותם המנהלים ולאות העסוקים שבכל זאת רוצים רגע לאתגר את עצמם. תיקחו רבע שעה, תסגרו בימן רבע שעה. בסדר, יכול להיות 8.45 עד 9, משהו כזה בבוקר, כן? רגע לפני שנכנסים לתרללת. רק רבע שעה, ולנסות לחשוב, מה זה הדבר הזה שאתם רוצים לעצמכם? רק לעצמכם. עכשיו, זה יכול להיות משהו שהוא קטן, להתחיל לעשות ספורט, להתחיל לצייר, להתחיל לנגן על גיטרה, אני לא יודעת, כל אחד, להתחיל לעשות יוגה, לא משנה, כל אחד ועזה. והרבע שעה הראשונות תקדישו לדבר הזה של מה אני רוצה. הרבע שעה השנייה זה לנסות להבין, אוקיי, נגיד החלטתי שכרגע אני רוצה לעשות יוגה, לעשות, רגע, איפה אני יכולה לעשות את זה? אולי יש לי בעבודה יוגה שאני יכולה לעשות. הנה, כבר, זה קרוב, זה נוח, כן? כאילו השאלה, איך עושים את זה בקלות.

אנה בלום: כן, בדיוק.

טוני ערד פליק: ופעם הבאה, את הרבע שעה, שבוע אחרי זה את הרבע שעה, תעשו את השיחת הטלפון, כדי לנסות להבין, לא יודעת, אם יש מקום, אם יש זמן במערכת שעות שיכול להתאים ליומד שלכם. כלומר, אל תפנו עכשיו שעה, כי זה בלתי אפשרי, תגידי לי, תפני שעה ביומד שלך? אני מסתכלת על יומד, אני אומרת, לא, לא תודה. אבל לרבע שעה אני אומרת, אני יכולה. ואז תחלק את זה למשימות הכי הכי הכי הכי קטנות. זה ממש כמו שמנהלים פרויקטים.

אנה בלום: בדיוק.

דוגמאות מעשיות לעזרה לעובדים להגשים חלומות תוך כדי עבודה

טוני ערד פליק: ואני חושבת שההתנגדות הכי דומיננטית שיכולה להעלות אצל המאזינים שלנו בראש, זה אין לי זמן.

אנה בלום: נכון.

טוני ערד פליק: אין לי זמן, אני לא יודעת, כאילו, בכזאת הצפה שאין בכלל כאילו מאיפה להתחיל את הדבר הזה. ואני אגיד עוד דבר. אני חוזרת לקובע של המנהלים ומנהלות. אז צד אחד, זה בעצם המחויבות שלנו כלפי עצמנו. ועכשיו תשנו את הזווית. ותסתכלו על העובדים והעובדות שלכם. יש לכם את ה… אני מקווה שיש לכם את הוואן און וואן שלכם, עם כל אחד, עם העובדים והעובדות. אם אין, תעשו את זה. תדברו על החלומות של העובדים והעובדות שלכם. זה ייקרב ביניכם. זה יאפשר לכם להבין מה מעניין את העובדים והעובדות. ויכול להיות שיש משהו שאתם יכולים לעשות כדי לעזור לעובדים ולעובדות. אני עוד פעם אקח את זה לקרקע. יש לי עובדת שרוצה לכתוב ספר. זה חלום כי הוא גדול והוא מפחיד. והוא דורש הרבה אנרגיה, הרבה זמן, והשקעה.

אנה בלום: בדיוק.

טוני ערד פליק: אז בסדר, אני עשיתי לפני כמה זמן קורס מנטורינג, ופגשתי מנטורית שעוזרת לסופרים לכתוב ספרים. אז דבר ראשון, חיברתי ביניהן, אבל זה לא העניין, כן? זה סתם במקרה שהיה לי את החיבור, כן? אבל יש לנו בחברה בלוג טכנולוגי. אמרתי לה, בואי, תכתבי. כדי לגרות קצת את הדבר הזה של הכתיבה. זה עוזר לארגון, כי הנה הוא מקבל עוד בלוג לבלוג הטכנולוגי, וזה עוזר לה להתחיל לדגדג בחלום שלה. עכשיו, יכול להיות שהיא תכתב את הבלוג ובזה זה ייגמר, אבל יכול להיות שזה יראה לה שזה אפשרי, שזה יזכיר לה כמה זה חשוב לה וכמה זה עושה לה טוב. אז איך אתם בתור מנהלים ומנהלות יכולים לעזור לעובדים שלכם לדבר על החלומות, ואולי לעזור להם אפילו להגשים?

איך לשלב חלומות וחיים מלאים תוך כדי עומס יומיומי

איך להפוך את הווייק-אפ קול למוטיבציה ולא למשתק

אנה בלום: אז אין ספק שאת מנהלת מאוד מאוד מיוחדת, ובאמת, זה לא פחות נהמדים שזה השיח שלך עם… אמרת שיש מנהלים ומנהלות שלא עושים אחד על אחד עם העובדים שלהם,