טוני ערד פליק: היי, אתם מאזינים לפודקאסט From Manager to Leader, הפודקאסט למנהלים שרוצים לעשות את קפיצת המדרגה, אל הובלת החיים, הקריירה והאנשים שלהם להצלחה והגשמה בעזרת כלים מעולמות הפיתוח, הפסיכולוגיה והתודעה. אני טוני ערד פליק, מנחת הפודקאסט הזה, מנטורית ומלווה מנהלים, מנהלת פיתוח בכירה עם ניסיון של למעלה משני עשורים בהייטק, מרצה ומנחת קבוצות של מכון אדלר, ובעיקר סקרינית ולמדנית נצחית. אם אתם מנהלים שרוצים להתקדם, להשפיע ולייצר הצלחות, וגם לחיות את החיים האלה בטוב, למצוא את האיזון וליהנות מהדרך, הגעתם למקום הנכון.

טוני ערד פליק: היי מנהלים ומנהלות יקרות, אנחנו בפרק חדש של From Manager to Leader, והיום אנחנו זוכות להקליט בגוגל פור סטארטאפס, אז איזה כיף להתפנק פה באולפן המהמם הזה. והיום אני מקליטה את הפרק הזה עם מיה קורן, שהיא VPHR, ואנחנו נדבר על איך להצליח בתפקיד הזה של להיות מנהלות, גם אם לא נולדנו כישרון טבעי לדבר הזה, או גם אם אמרתם לעצמכם מה זה לעזאזל התפקיד הזה, ואיך אני קשור אליו. אז רגע ננסה להתאיר פה את הפלונטר הזה, ולהבין אם זה די.אן.איי, אם זה נרכש, ומה אפשר לעשות עם הדבר הזה כדי להשתפר. היי מיה, איזה כיף שאת פה.

מיה: היי טוני, חוויה חוץ גופית להיות בפודקאסט שאני בדרך כלל בצד השומע שלו, ולא בצד המדבר. אבל איזה כיף, כן, וואי, וממש ממש תודה שאת מארחת אותי.

טוני ערד פליק: איזה כיף, איזה כיף שאת פה. למה בעצם רצינו לדבר על הנושא הזה?

הרתיעה מתפקידי ניהול

מיה: וואי, ממלא סיבות. קודם כל ברמה האישית, אני חושבת שזה משהו שמאוד מתחבר לי לקריירה שלי, לסיפור האישי שלי, לדרך שאני עשיתי. אבל אני גם חושבת שיוצא לי הרבה מאוד פעמים בעבודה שלי עם מנהלות ועם מנהלים, לראות הרבה אנשים שמתלבטים. מתלבטים אם זה כיוון קריירה שבכלל מתאים להם, מתלבטים אם להגיד כן כשמציעים להם תפקיד כזה, ואני חושבת שגם כל מה שקורה בשנים האחרונות, אבל כשמתחילים לדבר על מנהלים כמנהיגים וכמנטורים, ושזה תפקיד הרבה הרבה יותר רחב והרבה יותר מהותי, ממה שאולי היה נתפס לפני 20 שנה, אז מצד אחד אוקיי, כן, אני מסכימה.

מיה: אבל אני חושבת שבאיזשהו מובן לאנשים שמסתכלים על זה מבחוץ, ושואלים את עצמם אם הם בכלל יכולים לעשות תפקיד כזה, זה רק מעלה את סימני השאלה, את חוסר הביטחון, איזושהי תסמונת מתחזה אולי, או מתחזה, מה לי בכלל ולדבר העצום הזה שמדברים עליו, אני חושבת שזה רק מגדיל את הרתיעה של אנשים מלקחת תפקידי ניהול.

טוני ערד פליק: יש משהו משמח בעיניי במה שאת אומרת, אני שמחה שזה מגדיל את הרתיעה, כי בעיניי להיות מנהל זה מקצוע ולא מעמד, ואני חוזרת על הפרדיגמה הזאת הרבה, ולי יש ציפיות מאוד מאוד מאוד גבוהות ממנהלים ומנהלות, כי זה בעצם לא מבחוץ לדליברי, על אף שאנחנו קמים בבוקר בשביל לדלבר בסוף, אבל הדליברי נעשה דרך בני אדם, ואני חושבת שכאן, כאן זה באמת כבר, איך האישיות שלנו עומדת בתוך התפקיד הזה.

טוני ערד פליק: זאת אומרת, אם אני בן אדם שנמנע מקונפליקטים, אז אני נמנעת מקונפליקטים גם כשאני מנהלת, רק שלזה יש מחירים אחרים ממחירים שאני משלמת בחיים הפרטיים שלי, וההשפעה של זה על המרחב ועל אנשים, מה שאני רוצה להגיד זה שאני באמת באה עם ציפיות מאוד מאוד גבוהות ממנהלים, והדבר הראשון שאני מדברת עם ראשי צוותים נגיד, כשאני עושה להם מאכשרת מנהלים, זה על ההשפעה שלהם, על התודעה, על הבריאות, על ה-Well-Being, על המסוגלות של העובדים שלהם. אז בעיניי, כאילו, אם יש מישהו שהוא ככה לא יודע אם בא לו או לא בא לו, אז שישן על זה.

מיה: בסוף כן ולא. זאת אומרת, כן, אני חושבת שזה הצודקת של התפקיד, שיש לו השפעה שהיא יוצאת דופן. וכן, צריך להחזיק ציפיות גבוהות, זאת אומרת שאנחנו בכלל צריכים להחזיק מעצמנו ציפיות גבוהות כאנשים, ובטח ובטח שהמעשים שלנו כבר משפיעים גם על אנשים אחרים, וזה נכון, ואני לא חושבת שכולם צריכים להיות מנהלים, ואני גם לא חושבת שכולם מתאימים להיות מנהלים, וזה בסדר.

מיה: אבל אני חושבת שיש הרבה מאוד אנשים שלא יודעים אם יש להם את זה או אין להם את זה, או שיש לנו כל מיני קונספציות של מה זה מנהל טוב, ומה זה לעמוד בציפיות הגבוהות האלה. כל מיני תפיסות שאנחנו מסתכלים עליהם, ובסוף כאילו אולי זאת לא אני. ואני חושבת שבסוף מנהלים טובים באים עם הרבה הרבה קונספציות שונות.

טוני ערד פליק: אני ממש מסכימה, ואת אפילו מזכירה לי שכשהייתי באחד התפקידים הראשונים שלי כמהנדסת, הייתה לי מנהלת, לא היו לי הרבה מנהלות בקריירה, אבל הנה היא הייתה הלם, כן. וכל הזמן ראיתי אותה רצה בפרוזדורים, מורטת לעצמה השיערות מלחץ, וכל הזמן בסטרס הזה, ואמרתי לעצמי, בחיים, בחיים אני לא אעשה את זה לעצמי. כאילו זה ממש לא מתאים. כעבור כמה שנים כבר מאוד רציתי לעשות את זה, הייתי במקום אחר, וראיתי את התפקיד הזה בצורה אחרת. אז אני חושבת שאת צודקת, יש גם כל מיני אנשים במרחב שלנו שנמצאים בתפקידים כאלה, שאנחנו מסתכלים עליהם ואומרים, רגע, זה מתאים לי, זה לא מתאים לי. אבל בואי נתחיל רגע מהסיפור שלך ומי, כי יש לך סיפור כזה שאני חושבת שמלא אנשים נורא נורא יתחברו אליו, והוא נותן המון תקווה למי שכן רוצה להצליח בזה.

הדרך לניהול שלא תוכננה

מיה: אני אגיד קודם כל בכמה מילים רק בשביל הפריימינג, אז אני אגיד, אז אני מיה, אני עיצר, לא נעים לומר יותר שנים ממה שאני רוצה להגיד, ובכל מיני תעשיות, תמיד גם מן הסתם כחלק מהתפקידים שלי, עבדתי עם מנהלות ועם מנהלים וליוויתי אותם, וזה אפילו היה החלק שאני הכי אוהבת בעבודה שלי עד היום. כשבעשר שנים האחרונות, נכנסתי לתוך העולם של הטק וליווי של מנהלים ומנהלות בעולמות של טכנולוגיה, אני ה-VPHR של אינטנגו, ואני גם מנהלת צוות בעצמי, שהוא צוות שמורכב מ-HR ו-Office Operations.

מיה: ובאמת הרבה מאוד שנים לא רציתי לנהל בשום צורה שהיא, מהרבה מאוד סיבות, לא היו לי חוויות של ניהול טוב כעובדת, אבל אני חושבת שגם בלי קשר לזה, זה פשוט לא עניין אותי, אני באופי שלי אישה שמעדיפה תפקידי IC, ותמיד מאוד רציתי את העצמאות ואת ההובלה ואת ההשפעה ואת האימפקט, אבל רציתי אותם במקום של הובלה של דומיין מקצועי ולא במקום של אנשים.

מיה: אני חושבת שאין לי גם אופי של מה שאנשים היו מגדירים, היא צריכה לנהל והיא בן אדם של לנהל, אני בן אדם מאוד סוליסט, אני מאוד אוהבת את העצמאות שלי, את החופש שלי, ובאמת ראיתי את עצמי מאוד גם בשאיפות קריירה, מתפתחת בעולמות כאלה של ה-IC ולא בעולמות של איך אני הולכת לנהל. והתפקיד הניהולי שאני עושה היום, בעצם הוא נפל עליי.

מיה: ברמה שגם כשהתראיינתי שם, אז שאלו אותי ככה ברעיונות, מעניין אותי לנהל אנשים, אמרתי תשמעו לא, כאילו יצא לי לנהל אנשים בתפקידים קודמים, לא. ואני חושבת שזה היה ממש ביום הראשון שלי בעבודה, הופתעתי מאוד לגלות שאני הולכת לנהל צוות, כי ידעתי שאני באה כפונקציה יחידה כאילו להקים את ה-HR, והופתעתי מאוד לגלות שאני הולכת לנהל צוות, צוות אופרטיבי-אדמיניסטרטיבי.

מיה: איך אני אגיד לא אהבתי את ההפתעה הזאת, והרגשתי שאני גם קצת בדד, לא, כי אוקיי, כאילו שאלתם אותי קודם, אמרתי בפירוש שזה לא משהו שאני רוצה. יום ראשון בעבודה חדשה, כנראה לא טיימינג מצוין לבוא ולהגיד מה חשבתם שאתם עושים. תוך שבוע שבועיים גם פחות או יותר הבנתי את הקונסטלציה הארגונית, שבגללה באמת הדבר הנכון לעשות בה ברמה המבנית, היה שזה יעבור לדיווח שלי.

טוני ערד פליק: כן, אז אני רוצה רגע להגיד, זה סיפור מאוד מאוד קומונלי, כי אנחנו בתעשייה כזאת שזזה נורא מהר.

מיה: לגמרי.

טוני ערד פליק: והחלטות מתקבלות און דה פליי. אני מכירה הרבה סיטואציות שבהן בא לי להגיד, אין ברירה, בסדר? פשוט לפעמים אין ברירה, כי הקצב הוא נורא גדול, ופתאום יש איזה פרויקט, ואז אנשים נקראים אל הדגל. ולפעמים אנשים נקראים אל הדגל וזה מאוד מאוד לא מתאים להם, והם יודעים את זה. ולפעמים הם נקראים אל הדגל וזה סבבה להם ואומרים, סבבה אני אנסה. אבל תגידי, כשנכנסת כבר לתפקיד, היית מנהלת טובה, היית מנהלת גרועה? כאילו, מה את מרגישה?

מיה: גרועה פלוס פלוס.

טוני ערד פליק: וואו.

מיה: אמרת רגע.

טוני ערד פליק: תראי, האמת צריכה להיאמר, אוקיי?

מיה: מעולה, אני בעד, תמיד בעד האמת.

טעויות הניהול הראשונות

מיה: אני בן אדם עם בוחן מציאות חזק. אני לא נכנסתי ב… אני אשבור את הכלים ואני לא אסכים לקחת את זה ואני לא אעשה. אבל גם לא נכנסתי לזה ב… אוקיי, סבבה, אז לא רציתי, אבל בואו ננסה. ואולי זאת הזדמנות חדשה ומגניבה ואני אלמד ממנה ואצמח ממנה. ובגלל שגם הייתי מאוד מאוד חדשה בארגון כשזה קרה, אז גם לא נכנסתי באיזשהו מקום כבר שיש לי איזושהי מחויבות לארגון עצמו, ואני אומרת אקח אחד פור דה טים ונעשה מה שצריך.

מיה: ובגלל שזה המצב ואני אישה מאוד משימתית, אמרתי טוב, זה הסט אילוצים. עדיין יש פה 3,000 מסיבות אחרות שבגללם רציתי להגיע לחברה ולתפקיד ולהיות כאן. כאילו נבלע את זה.

טוני ערד פליק: ואז מה?

מיה: ואז היו, אני חושבת משהו כמו שלוש שנים שהייתי מנהלת לא טובה. עכשיו מה זה מנהלת לא טובה? איך אני אגיד, אם ניקח את ספר השגיאות שמנהלים יכולים לעשות ונעבור עליו, אני כנראה, יהיה לנו, אנחנו נראה את כל הסימונים.

טוני ערד פליק: בואו נגיד שההתחלה טובה שיהיה ספר, כי רוב המנהלים בכלל לא קוראים את הספר.

מיה: אני אומרת אם היה כזה או אם היה לנו 700 שעות להקליט עכשיו כאילו את הפרק הזה, אבל אני אגיד שקודם כל הייתה בצוות מישהי שהיא כאילו לא הייתה מוגדרת רשמית כאיזושהי תת עמדה ניהולית, אבל שהיא הובילה חלק מהדברים עד שאני הגעתי, ופשוט היו דברים שממש הפקדתי אצלה, עשיתי אקספורט כולל אנשים.

טוני ערד פליק: רציתי להגיע לחברה, אני מגבה אותך, תראו זה מנהלת טובה, אני נותנת גב, נכון. מה רע בזה?

מיה: במידה מסוימת זה לא היה רע. אם נלך לטופ של רשימות הטעויות שאני עשיתי, אז אני חושבת ש… אני חושבת שכאילו מי אנחנו כאנשים זה גם הרבה פעמים מי אנחנו כמנהלים.

טוני ערד פליק: תמיד. זה צריך להיות ככה.

מיה: תמיד, אנחנו… יש אנשים שחושבים שהם יוצאים מהבית ומשאירים את האישיות שלהם בבית והולכים לעבודה, ואז כשזה זולג להם הם לא מבינים כאילו, מה קרה פה. אז מה שקרה פה זה שאנחנו אותו בן אדם בכל המחוזות של החיים שלנו, אנחנו יכולים להיות אולי קצת יותר מזופקים, או קצת יותר רציניים, או כזה בעבודה, אבל הטריגרים שלנו הם אותם טריגרים כי אנחנו בני אדם.

מיה: לגמרי. אני בן אדם שהטעויות שאני נוטה כאילו ליפול בהן, זה מקומות של מיקרו-מנג'מנט, זה מקומות של אובר קשיחות בגבולות, בסטנדרט, זה מקומות של מיי-ווי או שזה לא עובר. וכשזה משפיע על אחרים… זה משפיע על אחרים, איך אני אגיד, זה לא תמיד נעים לי או להם.

מיה: והצוות שאני ניהלתי בהתחלה הוא גם צוות שירשתי, לא צוות שאני הייתי בוחרת. הייתי רוצה לספר שכאילו איך הבנתי שאני בטח צריכה לתת צ'אנס לאנשים ולהבין אם זה מתאים ולתת להם את ההזדמנות, אבל זה לא מה שזה היה. מה שזה היה זה שהבנתי שזה יהיה מאוד מאוד מאוד לא חכם מצידי, כבן אדם חדש ובפונקציה חדשה שלא הייתה קודם, להיכנס ושהדבר הראשון שאני אעשה זה לפטר את האנשים שאני אמורה לנהל ולגייס במקום כראות עיניי. ועם זה אני יוצאת לדרך.

מיה: ואני חושבת שאם אני צריכה לסכם את השלוש שנים האלה באיזושהי כותרת כללית, הייתה שהתייחסתי לזה כמו תיק שהפילו עליי, ובגלל שאני אישה מקצועית, אז אני לא בועטת בזה ואני דואגת שדברים יתבצעו. ואני נותנת למי שיכולתי לעשות אליה את האקספורט, ואני בכוונה קוראת לזה אקספורט ולא דלגציה, כי זה היה אקספורט.

טוני ערד פליק: לדלגציה יש כללים, כן.

מיה: בדיוק, כי זה היה אקספורט. גם בשלוש שנים האלה, מן הסתם הרבה פריקשן, באמת עשיתי הרבה מאוד טעויות.

טוני ערד פליק: מיה, תני אחת.

מיה: שוב, להיכנס חזק מדי, עמוק מדי, פנימה מדי.

טוני ערד פליק: כאילו בקטע של לחנוק?

מיה: לפעמים. לפעמים הפליפ סייד של גם ללכת אחורה מדי ולא להתערב בדברים מסוימים, איפה שזה היה לי נוח. לא לטפל בדברים שהם קטנים. אני מנהלת גם אז וגם היום צוות שהוא כולו נשים. שגם פה הייתה איזושהי מורכבות, כי אני בן אדם לא אמוציונלי. התנהלות שלי היום השתפרתי, אוקיי? התבגרתי וזה, אבל התנהלות שלי בעבודה היא מאוד…

טוני ערד פליק: עניינית.

מיה: היא מאוד עניינית, ואני מבינה שאנשים הם אנשים, ואני מבינה שיש להם רגשות ומביאים את הרגשות האלה לעבודה. אם מה שאת צריכה ממני כמנהלת זה הרבה חום והתעניינות בכל הסיפורים הקטנים האלה, של אין הלכנו בסוף שבוע ומה עשינו שם, בשביל להרגיש טוב, אני לא הבן אדם שזה הסגנון שלה לתת את זה.

טוני ערד פליק: אז אני מאוד מתחברת לזה ואני חושבת שכאילו לא כל שני בני אדם יכולים להצליח בעולם הזה, לא כל עובד ומנהלת מתחברים למגנט וזורחים ביחד.

מיה: נכון, ואני חושבת שבסוף הייתה אקסטה וילידג'. אני מסתכלת על דברים של התפתחות אישית.

טוני ערד פליק: אם יש מישהו שצריך את הצרכים האלה של מה עשיתי בסוף שבוע, ולשתף את כל הדברים האלה. לפעמים הכתובת היא לא שם, היא לא המנהל. אבל תגידי, בתוך הקונסטלציה נשמעת חוויה מאוד קשה ומבאסת, כאילו, מצד אחד בטח יש תוצאות, כי יש תוצאות, כי את בן אדם מאוד משימתי, ומצד שני נשמע לי שהיחסים לא משהו בתוך הקונסטלציה הזאת לאורך זמן.

מיה: אז אני אגיד, היו והיו, ואני גם עשיתי שינויים בצוות עם הזמן. אני היום כשאני מסתכלת על זה, או גם אז, אני לא חוויתי את זה כמשהו נורא קשה ונורא מבאס, זה עדיין, זה מה שזה. אבל אני חושבת שכשאני מסתכלת על זה, ובאמת עשיתי כל מיני ניסיונות, כי נכון, זה לא הגו-טו שלי, אבל למשל הייתה לי עובדת שכן הערכתי אותה מאוד, והיא הייתה צריכה המון חום, והמון כאילו את ההתעניינות הזאת, וניסיתי לעשות את זה.

מיה: ומצד אחד אותי זה מאוד עייש, ומצד שני זה גם לא באמת עבד, כי אני חושבת שזה גם רמת הצורך שלה הייתה מאוד מאוד גבוהה, ומה שאני יכולתי לתת שם גם כשאני מאוד מאוד מתאמצת בזה, לא הספיקה, אבל גם אני מעריכה שבאיזשהו מקום זה אפילו עובר קצת לא אותנטי, כי אני עושה משהו שהוא מאוד לא אני, ואני חושבת שאני הרבה זמן ביליתי בריקוד הזה, של לנסות למצוא את האיזון בין מי שאני כבן אדם, ובין מי שאני כמנהלת, ובין מה הצוות רוצה או צריך ממני, ולא הצלחתי למצוא אותו, ובגלל זה גם הלכתי כאילו…

טוני ערד פליק: לקצוות.

מיה: לקצוות.

טוני ערד פליק: ולכל מיני ניסיונות.

מיה: או לכל מיני ניסיונות, שהם לא היו מוצלחים.

טוני ערד פליק: כן, אני ממש מבינה. כי זה יום יומי, וזה כזה תסכול מצטבר כזה.

מיה: כן.

נקודת המפנה

טוני ערד פליק: הייתה איזה נקודה או איזה אירוע, או איזה משהו כזה, בזמן שפתאום ככה… אולי זה לא פתאום. מתי הבנת?

מיה: שאני מנהלת גרועה, שאני צריכה להשתפר, זה מה שאני הבנתי, כאילו.

טוני ערד פליק: אולי, כן. אפשר להסתכל על זה ככה, ומצד שני גם יכולת להגיע למסקנה אחרת. יכולת להגיע למסקנה שלא באה לי להיות יותר מנהלת, ויש הרבה אנשים שמגיעים למסקנה הזאת, והם חוזרים להיות איי-סיס, וזהו, וזה סבבה לגמרי. אבל מתי הגעת למסקנה הזאת?

מיה: אז קודם כול, כל יום שעבר בשנים האלה עדיין לא רציתי להיות מנהלת. גיששתי כזה בהדרגתיות, כן, I bailed myself out מהדבר הזה, והבנתי שלא ממש. לא חברה ענקית, אין 3,000 אפשרויות. הייתה נקודה שפיטרתי עובדת בצוות, שהעובדת היה לה סקופ עבודה מסוים שהתנהל ישירות מולי, וסקופ עבודה מסוים שהתנהל מול מי שאליה עשיתי את האקספורט.

מיה: ואני בסקופ עבודה הייתי דווקא הייתי מרוצה, ומי שעשיתי לה את האקספורט בסקופ עבודה מולה הייתה מאוד לא מרוצה. ניסינו בכל מיני דרכים לגשר את זה, ולפתור את זה, ולא הייתה אפשרות שהיא תעבור לדווח אליי, אבל הגענו לנקודה שבה באמת כאילו זה לא עובד, ופיטרנו, וכשישבתי בשיחת שימוע, המפוטרת אמרה לי, אבל מה היית מרוצה ממני? אולי יש אפשרות שאני אעבור לדווח רק אלייך, ואולי פה, ואולי שם.

מיה: היה שיחה, ישבתי אני חושבת באלפי שיחות שימוע בחיים שלי, אבל זו הייתה שיחה לא פשוטה. בסופו של דבר קיבלנו את ההחלטה לפטר אותה. ואחרי שזה קרה, הבנתי שאני בעצם, היה לי מאוד מאוד מאוד נוח, למרות שאני בדרך כלל לא בן אדם שאוהב כאילו לא לשבת בדרייברסיט, אבל שבמקום הספציפי הזה, היה לי מאוד מאוד מאוד נוח לתת את הדרייברסיט למישהו אחר, ושיכולתי גם לעשות אולי אני בדיעבד עבודה יותר טובה, לאו דווקא עם אותה בחורה, אלא עם מי שאליה עשיתי את הדלגציה.

מיה: ושגם אם בסוף יש לי איזשהו באפר ביני ובין האנשים, האחריות היא שלי. ובקצה של הקומפטביליטי והאונרשיפ הזה, כן, יש אנשים. המציאות היא שאני מנהלת, המציאות היא שזה נשאר אצלי, המציאות היא שאני בוחרת לא לעשות עוד אסקלציות של קחו את זה ממני, ואם זה אצלי וזה שלי, אז אני לא יכולה פשוט לעצמי, ביני לבין עצמי כבן אדם, לנהל כמו שניהלתי עד עכשיו, ושאני בוחרת להשתפר, ממש בבחירה המודעת.

טוני ערד פליק: מדהים. אנחנו בני אדם, יש עלינו כל כך הרבה, מעבר ל-70 אלף מחשבות ב-24 שעות, וכל האוטומטים וכל ה… באמת יש עלינו המון, ושינוי אנחנו לא עושים בהתנדבות. אף פעם. זה מה שאני מאמינה בכל אופן, השינויים שאני עשיתי בחיים היו מאוד מאוד גדולים, והם אף פעם לא היו בהתנדבות, הם תמיד היו תולדה של משבר ומחירים ששילמתי, וזה מה שאני רואה גם עם הרבה אנשים שאני מלווה, ובמיוחד בסיטואציות שיש בהן את ה-wake-up call הזה, שגם קשור לאנשים אחרים, והמחיר הוא קצת יותר ציבורי, והוא לא רק פרטי שלי, ועדיין גם בסיטואציה הזאת יכולת לבוא ולהגיד, בסדר, כאילו אני זורמת על הדברים, אבל כנראה שהיה שם איזה כאב, שבאמת השיחה הזאת הייתה כל כך קשה, והסיטואציה הייתה כל כך קשה, שבחרת רגע להתבונן על הדברים ולעשות כאן שינוי, וזה רגע פיווטלי.

טוני ערד פליק: רובנו פשוט זורמים על החיים שלנו, נשחפים על ידי השוטף, ולא שמים לב לאירועים האלה, שאם כן נשים לב אליהם, אנחנו נוכל לצמוח מהם בטירוף. עכשיו גם לשבת פה ולספר על כל הפריקשן, ועל הדילמות, ועל הקושי, ועל זה שזה לא טבעי, וכל הדבר הזה, זה גם דבר ענק, וממש תודה שאת משתפת אותנו בחוויה הזאת, כי הרבה יותר קל לשבת פה ולהגיד, אני מנהיגה טבעית, כאילו מה ברור, אתם לא רואים שאני מושלמת? שזה מאוד מצער, כן.

מיה: תראי, אני חושבת שאני מאוד מאמינה במה שאת אומרת ברגעים הפיווטליים, ואני מאוד מאוד מאמינה בתפיסה שאנחנו לא עושים שינויים כשכיף לנו וקל לנו, אני לא יודעת אם את מכירה את התפיסה של ה-AA וה-NA, של ה-Hit Bottom. אני חושבת שבשבילי אבל בנקודה הזאת, בגלל שלא היה מחיר אישי, זאת אומרת ברמה שמישהו בא ואמר לי, מה, את חייבת להשתפר בזה?

מיה: אני חושבת שבשבילי אם מישהו היה אומר לי את זה, הייתי אומרת לו, נשמה, אתם הפלתם עליי את הת'ינג הזה. אני אמרתי לכם מההתחלה שאני לא רוצה, אוקיי? אבל אני חושבת שלי זה היה מאוד מאוד חשוב, שזה בא מבחירה שלי. זאת אומרת אני חושבת שאם היו מנסים לי לחוץ עליי להשתפר, זה רק היה מייצר את ההפך, והעובדה שאני הגעתי לזה עם עצמי ועם החלטה שלי ובחירה שלי, היא מוטיב שהוא מאוד רלוונטי לחיים שלי בהרבה מאוד דברים.

טוני ערד פליק: נכון, בגלל שאת אישה אוטונומית, ובגלל שאת צריכה את חופש הפעולה שלך ואת המרחב שלך, ובאופן כללי אני חושבת שזה אולי פה כבור הכלב, כי מנהלים חושבים שהם יכולים להגיד לאנשים לעשות דברים, ואנשים ילכו ויעשו דברים, בעוד שהעבודה שלנו היא לגרום לאנשים לרצות לעשות את הדברים מהבטן.

מיה: או לכל הפחות מהשכל.

טוני ערד פליק: סבבה, עדיף מהבטן לדעתי. כאילו, אני מעדיפה איזה תשוקה ובעירה ורצון, באמת רצון. אבל בסדר, מקבלת גם את מה שאת אמרת, ואני חושבת שלקבל פידבק כזה מבחוץ לעומת להרגיש אותו מהבטן מבפנים, מייצר תוצאה פעולה אחרת, ואז תוצאה אחרת.

כיצד להתפתח כמנהלת

טוני ערד פליק: אז הגענו לנקודה שבה הבנת שיש פה איזה שינוי שאת רוצה לעשות. אשרייך, באמת, אני חושבת שאין הרבה אנשים שמגיעים לנקודה הזאת מתוך איזה התבוננות פנימית ורפלקשן על עצמם, רוב האנשים באמת מקבלים את הפידבק הזה מבחוץ, ואז הם גם מרגישים מושפלים ומרגישים שזה חרא. אבל מה עושים בסיטואציה כזאת, כאילו, איך מתקדמים מפה?

מיה: תראי, אני יכולה להגיד מה אני עשיתי, אוקיי? כי יש המון, יש כמו כל בעיה, יש הרבה דרכים לגשת לזה, ואיך אנחנו ניגשים לבעיות או לפתור אותם, זה דבר מאוד אינדיבידואלי. אני מתייעצת, ובגלל זה הלכתי, התחלתי לקרוא ולשמוע דברים, התחלתי לאסוף. לא ידעתי ממש מה אני אעשה עם זה, או כאילו, לא היה לי תוכנית.

טוני ערד פליק: זאת אומרת, את התחלת לחקור, התחלת כאילו לחפש תשובות כזה?

מיה: בחלק תשובות, אני חושבת בחלק אפילו השראה, טיפה להבין.

טוני ערד פליק: איפה התחלת לחקור את זה?

מיה: וואו, אני באמת לא זוכרת כאילו סורסים ספציפיים. אני גם, אני אישה סקרנית בסך הכל, אז כאילו, אני רואה דברים, הם מעניינים אותי, אני אכנס, אני אבוא, אני אבדוק את זה. ואם אנחנו מחפשות איזשהו נוסחה, אני אומרת, לא היה לי נוסחה ולא היה לי שיטה.

מיה: כשגם במקביל, בכל הזמן הזה, גם לפני השינוי הזה וגם אחריו, אני ממשיכה לעבוד עם מנהלים ולהיעץ להם, ולהגיד להם מה הם צריכים לעשות, ואני כאילו מאוד טובה בחלק הזה.

טוני ערד פליק: שזה כאילו מרגיש לך שסנדלר הולך יחף?

מיה: כן, זה כאילו האירוניה מטאב. צד שני, לפחות, באמת ראיתי הרבה מאוד כאילו, את המקומות שמנהלים מתמודדים עם זה, ומה אני אומרת להם מאוד, אוקיי, אולי כאילו כדאי שנגיד אני אנסה לעשות בעצמי כל מיני דברים שאני אומרת לאנשים אחרים לעשות. זה היה מאוד מאוד כאילו סטפ באי סטפ כזה, ועם קדימה ואחורה, וגם כאילו אם מישהו מחפש איזה סיפור קסם כזה, של הלכתי והקדשתי לא משנה חצי שנה לעשות איקס וואי זד, ואז נהייתי מנהלת מושלמת, והפילי אבר אפטר ולא עשיתי טעויות, אז סורי, לא.

טוני ערד פליק: אני ממש מבינה, ואני חושבת שזה באמת, אני חושבת שכן יש אנשים שיש להם איזשהו כישרון טבעי לדבר הזה, ויש אנשים שזה בא להם מאוד בקלות, או יותר בקלות מלאנשים אחרים.

מיה: נכון.

טוני ערד פליק: ואני חושבת שזה מאוד קשור בעיניי, בעיניים שלי, בסדר? זה מאוד מאוד קשור לאהבת אדם, זה מאוד מאוד קשור לסקרנות הטבעית הזאת, של כאילו, איך אני גורמת לאנשים לעבוד טוב ביחד, מעבר לאיך אני מגיעה לתוצאות, כי התוצאות הן בייפרודקט של העבודה ביחד.

מיה: נכון.

טוני ערד פליק: ואני חושבת שמי שיותר קל לו להסתדר חברתית בכישורים החברתיים, בלרתום אנשים, בלהיות בתוך הדבר הזה, אז כנראה שזה לא כל מה שצריך כדי להיות מנהל טוב, אבל זה איזשהו בסיס שהוא יותר נוח.

מיה: נכון.

טוני ערד פליק: אם אין לנו את הדבר הזה ואנחנו עדיין רוצים לנהל, אז השאלה הראשונה שאני שואלת היא, למה? מה יהיה שם עבורך? מה יהיה שם עבור מי שנמצא בתוך הדבר הזה, ומרגיש שזה קוטע לו את הראש, או לא נוח לו, או לא כיף לו, או שוחק אותו, או שהוא מרגיש שהוא בגן ילדים, או אני שומעת הרבה מאוד ביטויים, אני לא גננת, וכל הדבר הזה.

טוני ערד פליק: אז יש לנו בחירה בעולם הזה, ועם כל הסטטוס כסף כבוד וכל הדבר הזה, אפשר לבחור גם בפאת' אחר, שהוא יותר יוטים לי, אבל אם אני בוחרת להיות מנהלת, אז השאלה הראשונה היא באמת, למה? מה יהיה שם בשבילי?

הקשר בין תפקידי IC לניהול

מיה: אני אפילו הולכת איתך, אבל צעד אחד, לפני הבחירה עוד. א', נכון, לא כולם צריכים לנהל, ולא כולם צריכים לבחור להיות מנהלים, וזה ממש ממש בסדר, ובמקרים מסוימים אפילו עדיף. אבל אני לא אגיע להיות מנהלת, ואני לא אגיע לבחור להיות מנהלת, אם כשיציעו לי אני אגיד לא. או אם אני לא אדאג שהסביבה שלי תדע שזה משהו שאני אולי לא בטוחה בו, והוא לא שיא חיי, אבל הוא אולי קצת מעניין אותי.

טוני ערד פליק: אני כולי בעד מה שאמרת עכשיו לגמרי, ואני חושבת שאנחנו צריכים לנסות כל מיני דברים, כי רק כשננסה אנחנו נבין אם זה באמת מתאים לנו. וכשאנחנו באים לנסות את הדבר הזה, אנחנו צריכים להיות מאוד מחוברים ללמה שלנו.

מיה: נכון.

טוני ערד פליק: ויש הבדל נורא גדול בין לנסות תפקיד שהוא אייסי, של ללכת לחקור את הכלי הכי מגניב של האיי, עכשיו שהולך להפוך אותנו לטן איקס פרודוקטיביים, אחלה מגניב, לבין להיות בתפקיד שיש לו השפעה על אנשים אחרים ברמת המסוגלות שלהם, ברמת התוצאות שאנחנו מגיעים אליהם כצוות, והשפעה ברמה העסקית.

טוני ערד פליק: אז כשאני חושבת על לנסות את זה, אז אני אומרת סבבה, תנסו הכל, מגניב, אבל תבינו למה, מה הלמה שלכם, שבזכותו אתם בכלל רוצים לנסות את זה, ואם אין לכם את הלמה הזה, אז שווה לדבר עם מישהו.

מיה: נכון, ואת עושה פה איזושהי הפרדה עם התפקידים, עם תפקידי איי-סיז, ואני מסכימה לה בצורה חלקית, אוקיי? כי גם בתפקידי איי-סיז יש הובלה מטריציונית שמשפיעה מאוד, נכון? סתם אפילו בצד את המילה מטריציונית, אוקיי? מטריציוני זה כבר מבנה. יש בעיניי הרבה מאוד סקילס חופפים בין תפקידי איי-סיז ותפקידי ניהול.

מיה: איי-סיז בעיניי הוא תפקיד, גם סיניורים הם תפקידים שנמדדים ביכולת שלהם להשפיע מעבר לגבולות הדליברי האישי של המשימות שלהם. אם את ההשפעה הזאת אני עושה, בזה שאני יודעת לבנות איזושהי תשתית רוחבית, שמשרתת את כל האזור של המוצר ולאו דווקא את הפיצ'רים שלי, או אני יודעת להציע ולבנות איזשהו תהליך עבודה שמשפר את איך אנחנו עובדים, או אני יודעת לחנוך אנשים חדשים, או להעביר ידע.

מיה: יש המון המון המון סקילס שבסופו של דבר, בין אם אני רוצה לעשות את האימפקט ואת ההשפעה שלי כמנהלת, ובין אם אני רוצה לעשות את האימפקט ואת ההשפעה שלי כאיי-סי, ההתנסות כמנהלת היא תחזק אותי ותעשיר אותי שם, זה כאילו לא בזבוז זמן. גם אם אני אלך ואני אנהל שנתיים ואני אבין שלא נועדתי לזה, או שאני מתגעגעת לקוד, אני אחזור למסלול של האיי-סי חזקה יותר, באזורים מסוימים שהם מאוד מאוד רלוונטיים, והם יהיו בוסט מאוד משמעותי ליכולת שלי להשפיע גם כאיי-סי.

טוני ערד פליק: אלף אחוז.

מיה: אני לא רוצה להיות מנהלת, אין לי למה. אם תשאלי אותי היום, למה אני ממשיכה לנהל, אז אני אגיד שלא השתנתה לי השאיפה. זאת אומרת, זה לא שפתאום עברתי 180 מעלות, וואי, עכשיו חלום חיי זה לנהל, ורק תביאו לי כמה שיותר בסקייל, אבל ראיתי, ואני חווה, ואני חווה את זה כל יום. אחד, כמה זה מפתח אותי, ואיך, נכון, יש לי את הגו-טו שלי, ויש לי את מי אני כבן אדם, יש לי סקילסט שציפתי, אבל כמה אנריצ'מנט זה עושה ליכולות שלי ולמיומנויות שלי ולדרך שלי כאילו להתנהל בתוך העולם הזה.

מיה: ואי, את הדברים האלה אני לוקחת איתי, לא רק כאילו בעבודה, אלא בכלל. תני דוגמה. למדתי לדבר עם אנשים בצורה שונה. למדתי לעשות דלגציה בצורה יותר טובה. למדתי, אמרתי קודם שניסיתי למצוא את האיזון של איפה אני בתוך הדבר הזה, מצאתי את האיזון של איפה אני בתוך הדבר הזה, לא זה אומר שאני לא טועה, אוקיי. אבל למדתי לאזן, למצוא איזושהי פרסונה, של הדבר הזה, שהיא לא מנותקת, היא לא הפרסונה שאני לובשת על עצמי, אלא שהיא מאזנת בין מי אני כבן אדם ומי אני כמנהלת, ואיך הדברים מתנהלים.

הסיפוק שבניהול

מיה: למדתי גם כמה זה כיף לי כשזה מצליח. כי אני חושבת שניהול זה הדבר הכי קשה בעולם והכי ריוורדינג בעולם, אוקיי? וזה גם חי בקצוות האלה. כי כן, כשזה קשה זה ממש ממש ממש ממש קשה ומתסכל וגרוע, וכשזה פתאום מצליח… וואי, זה סיפוק מטורף.

טוני ערד פליק: אז בדיוק, אין יותר מזה.

מיה: זה סיפוק מטורף, לראות אנשים גדלים ולהצליח להביא את הדליברי, ולהיות שם עבורם, ולהיות הgo-to שהם באים להתייעץ איתה, ולבנות את האמון הזה. ולבנות את האחד ועוד אחד ועוד אחד, שלושה אנשים בצוות שווה 9,000 ולא שלוש.

טוני ערד פליק: לגמרי, לגמרי.

מיה: ואני גם ברמה האישית, הדרייבינג פורס הכי חזק שלי זה אימפקט. והסיבה שאני אמשיך לנהל, זה שמכפילים של אימפקט. זאת אומרת, ובסופו של דבר, היכולת שלי כמנהלת לעשות השפעה ואימפקט, היא הרבה הרבה יותר גדולה בסדרי גודל. וזה סיפוק נורא גדול.

טוני ערד פליק: נכון. אז אמרנו שאם אני בוחרת להיות מנהלת, זה לא אומר שאני לא אחזור להיות אייסי מתישהו, וזה גם לא אומר שאני מבזבזת את הזמן, כי מה שאני לומדת מלהיות מנהלת בתוך הזמן הזה, זה סקילסט שאני לוקחת איתי להמשך של מערכות יחסים, ובניית האמון, ובניית התקשורת, והעברת המסרים, וקבלת החלטות, ואיך עושים דלגציה, ועוד מלא מלא מלא מלא, כי להיות מנהל, שוב, זה מקצוע לא מעמד.

מיה: לגמרי.

איך להתפתח כמנהלים

טוני ערד פליק: אז יש פה אוסף מאוד מאוד גדול של סקילסט. וכשאני אומרת את זה, אז אני נזכרת שלא סגרנו את הלופ של איך אני משתפרת, לאן אני הולכת ללמוד.

מיה: אז אם אנחנו כבר רוצים להתפתח ורוצים לעשות שם דרך, אז אני חושבת שהדבר הכי חשוב הוא באמת להתחיל עם איזו סקרנות, ולשאול את עצמנו, מי מעורר בי השראה, ומי מנהל טוב בעיניי, ולמה דווקא הוא, ואם לא פגשתי ולא היו לי מנהלים טובים, אז יש כמה אנשים בלינקדאין, ויש כמה מנכ״לים טובים בעולם, ויש כמה פודקאסטים שאפשר להאזין להם, ולשמוע על מנהלים טובים, ולשאול רגע איך אני יכולה לקחת מהם השראה, ומה יש לי ללמוד מהם.

טוני ערד פליק: יש כמה ספרי ניהול שהם באמת, באמת, בסט אוף דה בסט, כאילו, באמת. אז אני אשים כמה מהם בדיסקריפשן של הפרק, שככה תוכלו ככה לצטוד לפחות לסובייקטיביות שלי. מיה, אם יש לך, אז תגידי לנו גם, ונוסיף את ההמלצות שלך גם.

מיה: רשימה.

טוני ערד פליק: מצוין, נוסיף גם את הרשימה של מיה.

מיה: והדבר הכי חשוב בעיניי, הוא לא ללכת לאיבוד באינסוף חומרים, ולא להיות בפומו הזה, של עוד פודקאסט ועוד חומר, ועוד זה ועוד זה. כי שינוי בהתנהגות, שזה מה שאנחנו רוצות להשיג, אנחנו רוצות להשיג שינוי בהתנהגות, נכון, אם הכל בסדר ואין מה לשנות, אז גם אין משבר ואז הכל סבבה. אבל אם אנחנו רוצות להשתנות ולהשתפר, ולהיות יותר טובות בזה, אז זה דורש עבודה קצת יותר עמוקה.

מיה: וזה דורש רגע להבין את הדברים שהם באזורי העיוורון שלי. זה דורש להבין איזשהו פידבק של דברים שאנשים אחרים יודעים עליי, ואני לא יודעת על עצמי, ותתפלאו, יש הרבה מאוד דברים כאלה. ולכל אחד יש את הסגנון הניהולי שלו, ואני חושבת שאחת הדרכים הכי טובות למצוא את הסגנון הניהולי שלי, זה לדבר עם מישהו. לדבר עם מישהו שישאל אותי את השאלות הנכונות. הפתרונות נמצאים אצלכם. יכול להיות שתדברו עם מישהו שינחה אתכם מול הפתרונות שלכם, וזה כל מה שצריך. אבל צריך את המישהו החיצוני הזה שישאל אותנו את השאלות האלה, ויעורר בנו את המחשבות.

ההתפתחות כמסע ארוך

טוני ערד פליק: אני חושבת שבסוף הייתה אקסטרה ואלידג׳.

מיה: אני מסתכלת על דברים של התפתחות אישית. צריכה להבין שאני נכנסת למשהו שהוא ג׳רני ארוך. ויהיו לו צעדים קדימה וצעדים אחורה, ורגעים כאילו יותר כיפים ורגעים פחות כיפים, ויהיו בו מקומות שיהיה לי עם מי לדבר, ויהיו מקומות שאין לי עם מי לדבר, ואני אצטרך למצוא כאילו את הפתרונות האלה לבד.

מיה: אני מאוד מאמינה גם בעשייה. כי אני חושבת שבסופו של דבר אני יכולה לשמוע מיליון דברים, אבל אם אני לא אבחר מזה את הדבר הקטן, אחד, שניים, שאני מתחילה ממש לנסות אותם, זה כנראה יישאר תחביב ולא הרגל.

מיה: וכן, זה מאוד מאוד מאוד עוזר, שיש בן אדם בסביבה שלך, שיכול לכוון אותך, ואני אגיד שבחלק מהארגונים יש פונקציות כאלה, וזה יכולה להיות המנהלת שלי, או לא משנה, איזושהי מנהלת מקבילה, או יכול להיות שאני עובדת בארגון שהוא ממש מטפח את הדברים האלה, ומביא סדנאות ויועצי מנהלים, ומאפשר לי איזשהו מנטורינג בתשלום. ויכול להיות שלא. וגם כשאין, אז אני חושבת שזה מאוד מאוד חשוב למצוא לעצמנו, יכול להיות שזה חבר, יש גם פרויקטים של מנטורינג שהם חינמיים.

מיה: אבל לפעמים באמת אין תחליף לבן אדם האחד הזה שאני יושבת איתו, והוא מכיר אותי, והוא יודע להגיד לי, אבל תשימי לב שככה, אבל שהוא כבר הלך באיזושהי דרך שאני עוד לא הלכתי בה.

טוני ערד פליק: אלף אחוז, אם יש משהו שאני מאוד מאוד מאמינה בו, זה אתה לא יכול להיות מה שאתה לא יכול לראות.

מיה: לגמרי.

עיניים טובות ורדיקל קנדור

טוני ערד פליק: אז נבחר את האנשים שכבר הלכו את השביל הזה, ויכולים לתת לנו את הפידבק, ואני אגיד שאחד הקריטריונים הכי חשובים בעיניי זה שהבן אדם הזה יהיה בעיניים טובות עלינו. כי ביקורת שיפוטיות ותחרותיות יש מספיק, אבל עיניים טובות אני מרגישה שאין מספיק, ואנחנו צריכים אנשים שיהיו איתנו ויגידו לנו איך כן ולא, למה לא.

מיה: נכון, ואני חושבת שלפעמים מי שאוהב אותנו, צריך להגיד לנו את האמת גם כשהיא לא נעימה.

טוני ערד פליק: ברור.

מיה: באמת לא ממקום ביקורתי ושיפוטי, אני… עיניים טובות זה לא להגיד שהכל בסדר וללטף, ללטף, עיניים טובות זה למצוא ביחד את מה שמתאים. אני אישה של רדיקל קנדור, והרדיקל קנדור בסוף הרי בבסיס שלו יש, אינספור מילים נשפכו על הדבר הזה, אבל בסוף בבסיס שלו מה הוא אומר? הוא אומר, Care Personally and Challenge Directly.

טוני ערד פליק: לגמרי.

מיה: וזה צריך להחזיק את שניהם.

טוני ערד פליק: נכון.

מיה: ואני חושבת שזה, בשבילי זה כאילו הוא הנורת׳ סטאר, גם כמנהלת, וגם כשאני מייעצת למנהלים, וגם כאילו באיך אנחנו מתנהלים בחיים האלה, כי מי שמאוד אכפת לו ממני, אבל הוא לא מאתגר אותי, הוא לא יעזור לי להתפתח. ופריקשן הוא לא תמיד דבר רע, זאת אומרת פריקשן הוא…

טוני ערד פליק: מביא אותנו לגדול.

מיה: בדיוק, הוא מביא אותנו לגדול, והוא מביא אותנו להתחדד ולהשתפר.

Good Enough Manager

מיה: יש המון המון המון סגנונות. בסוף בפסיכולוגיה, את המונח של הGood Enough Mother. ואני מסתכלת על זה ככה, כאילו, Good Enough Manager, מה זה מנהל מושלם? לא יודעת, לא מכירה. וGood Enough Manager בעיניי, זה לא אומר שאתה לא עושה טעויות, וזה לא אומר שאתה, יש לך את התשובות לכל השאלות, איך שהן עלו, וזה לא אומר שכל מי שתנהל אותו אי פעם, בהכרח, יהיה לך איתו קשר נורא עמוק ומיוחד, והוא יזכור אותך שנים אחרי שתלך.

מיה: אבל איפה שאתה כן תצליח לעשות את הדברים האלה, אז זה פרייסלס. היכולת לייצר אימפקט והתפתחות וגדילה של אנשים, והתקדמות עסקית, שעל זה משלמים לנו בסוף, ולפתח מאוד את עצמי, ולהשאיר את עצמי, זה משהו שאני חושבת שמאוד מאוד קשה למצוא תחומים שהם לא ניהול, שמאפשרים לנו כאילו את הדבר הזה ברמות האלה ובאינטנסיביות הזאת.

טוני ערד פליק: אני מסכימה, יש לנו לאן להתפתח ולאן לגדול, וזאת באמת אחת ההזדמנויות הכי הכי טובות באמת לפתח את עצמנו. כי זה מקצוע שהוא כל כך מורכב, הוא מאתגר אותנו מכל כך הרבה זוויות, וגם שוב, הסיפוק בתוכו הוא משהו שלא חווים, לדעתי, במקצועות אחרים. או לפחות עבורי, זאת באמת הייתה זכות מאוד מאוד מאוד גדולה לראות את האנשים שלי צומחים, ואותנו ביחד מגיעים אל התוצאות שהגענו אליהן, זה באמת היה מיינד בלואינג.

סיום

טוני ערד פליק: מיה, תודה רבה על השיחה המאוד כנה ופתוחה, ועל הדוגמאות. אני חושבת שזה פרק קצת שונה בפודקאסט הזה, במובן הזה שהוא באמת מראה את הפליפ סייד והקושי בבחירה הזאת, וכמה שזה לא טריוויאלי.

מיה: נכון.

טוני ערד פליק: ותודה על זה, כאילו כי תמיד כיף לנו לדבר, אז בטח שזה היה כיף גם הפעם.

מיה: איזה כיף. ואני כן אגיד שאם מישהו שומע את זה, ויש לו משהו לשאול אותי, אני נמצאת הרבה בלינקדאין, ואפשר להגיע אליי דרך שם.

טוני ערד פליק: תודה.

מיה: תודה.

טוני ערד פליק: ביי, ביי, ביי.

טוני ערד פליק: תוכלו למצוא אותי וליצור קשר בכל אחת מהמדיות בתיאור של הפודקאסט. ואם אהבתם, מוזמנים לשתף את מי שהפרק הזה יכול לעזור לה או לו, להנהיג את החיים שלהם להצלחה ולחיים טובים ומאוזנים יותר. נתראה בפרק הבא.