אימוץ AI בארגונים: בין הציפיות למציאות

טוני ערד פליק: היי, אתם מאזינים לפודקאסט From Manager to Leader. הפודקאסט למנהלים שרוצים לעשות את תפיסת המדרגה, ללובת החיים, הקריירה והאנשים שלהם להצלחה והגשמה בעזרת כלים מעולמות הפיתוח, הפסיכולוגיה והתודעה. אני טוני ערד פליק, מנחת הפודקאסט הזה, מנטורית ומלווה מנהלים, מנהלת פיתוח בכירה עם ניסיון של למעלה משני עשורים בהייטק, מרצה ומנחת קבוצות של מכון אדלר ובעיקר סקרנית ולמדנית נצחית. אם אתם מנהלים שרוצים להתקדם, להשפיע ולייצר הצלחות, וגם לחיות את החיים האלה בטוב, למצוא את האיזון וליהנות מהדרך, הגעתם למקום הנכון. היי מנהלים ומנהלות יקרות, אנחנו בפרק חדש של From Manager to Leader, והיום, שיט, היום נתחיל מההתחלה כי לא היה לי את הכותרת של הפרק. אוקיי. היי מנהלים ומנהלות יקרות, אנחנו בפרק חדש של From Manager to Leader, והיום נדבר על למה אימוץ AI זה בעצם שני הקליקים שמדברים איתנו. זאת לא האמת כולה, זאת לא האמת בכלל, זה גם קצת שקר. בואו נבין באמת איך אנחנו מאמצים AI ואיך אנחנו עושים את זה נכון ופרקטי בעיקר. כדי לדבר על הנושא המרתק הזה, הזמנתי את המומחית ל-AI, גלית גלפרין. היי גלית.

גלית גלפרין: היי טוני, תודה רבה על ההזמנה. איזה כיף שאת פה.

טוני ערד פליק: מאוד כיף לבוא. תקשיבי, זה נושא שממש חיפשתי עם מי לדבר עליו, ואת מביאה פרספקטיבה מאוד מאוד מאוד מעניינת, גם מהניסיון שלך וגם בגלל שאת בן אדם מאוד ורסטילי, אז זה הולך להיות מאוד מאוד מעניין למנהלים, ואני בטוחה שניתן להם מלא מלא ערך. אז רגע, בואי נתחיל בזה שתציגי את עצמך, תספרי קצת מה את עושה, איפה את עושה.

גלית גלפרין: אז אני באמת גלית גלפרין, אני באה מתחום המוצר, כן חשוב לומר, אחרי המון המון שנים בארגונים, ובעצם AI מיינסט, שזו החברה שלי, עושה ייעוץ אסטרטגי לארגונים ומנהלים שרוצים להבין רגע איך AI, או התמאת ה-AI, קשורה לביזנס שלהם או מזיזה המטריקות עסקיות. אז זה באמת מתחיל מאיזושהי תוכנית אסטרטגית, אבל בסופו של דבר זה כן נוגע המון פעמים, גם בתהליכים עם אנשים, בתהליכי שינוי, במורכבויות שמנהלים ומנהלות מחזיקים, ובטריינינג ולפעמים בגיוס. יש שוב המון המון דברים בדרך, אבל זה כן, מה שנקרא, אני כן עושה את זה כבר שלוש, ארבע שנים, וראיתי הרבה מאוד סוגים של ארגונים, החל מסטארט-אפים קטנים ועד גדולים, ובתעשיות שהן באמת מאוד מאוד שונות, לא רק הייטק ולאו-טק, אלא גם סקטורים אחרים שיש להם תלויות, אני חושבת שזה גם משנה, אולי גם ניגע בזה, ואני חושבת שבסוף, מה שאמרת שני קליקים, בסדר? ניהול זה לא שני קליקים.

עידן של חרדה ואי-ודאות

טוני ערד פליק: כן, אז אני חושבת ששנינו פוגשות בחיים עצמם עם המנהלים והנהלות שאנחנו עובדות איתם את הקושי, והעוצמה של הקושי היא מאוד מאוד גדולה, כי אנחנו בפעם הראשונה בעידן, שאנחנו לא יודעים לאן הדבר הזה הולך, אפשר לנחש, אפשר לנבא, אפשר, הנבואה ניתנה לשוטים כמובן, אבל באמת אף אחד מאיתנו לא יודע, והקצב הוא מאוד מאוד מהיר, וקצב ה… זאת אומרת, ההשלכות, אנחנו ממש רואות אותן ברמה היומיומית, אז אני חושבת שאנחנו בעיקר בעידן של חרדה.

גלית גלפרין: נכון, אבל אני חושבת שחרדה לפעמים היא גם לא, אני אגיד, היא גם לא משהו שאת רואה. זאת אומרת, לפעמים החרדה היא בפנים, בסדר? אצל המנהל או המנהלת, בגלל שהם לא רוצים שירו, אוקיי? אז זה קצת, אני אגיד, זה קצת משתנה של מי החרדה. החרדה היא של המנהל שרוצים ממנו שיעשה דברים והוא לא ממש יודע איך, המנהל שמבין שצריך לפטר את הצוות, או שהחרדה היא של העובדים שמרגישים שהם באיזשהו סוג של, אני אגיד, רולטה או שינוי. אני חושבת שאגב, ניחוש זה לא תוכנית עבודה, בסדר? זה פשוט לא דבר שיעזור. אני לא יכולה לדעת אם הניחוש שלי הוא נכון, ובתור מנהלת אני צריכה תוכנית עבודה.

טוני ערד פליק: ואי-וודאות זה משהו ששוב, צריך להבין עד כמה אני משחררת אותו בתוך התוכנית העבודה שלי. אז אי-וודאות גם, זאת גם מציאות שהולכת ומתגברת. זאת אומרת, כבר שבע שנים שאנחנו בתוך הסרט הזה שרק הולך ומקסין, ואני חושבת שמנהלים פוגשים את זה בהמון, בהמון היבטים. היום אנחנו נדבר על ההיבט של ה-AI, ומנהלים לגמרי נמצאים בארגונים בין הפטיש לסדן, בין העובדים שכבר מביאים מהבית שלהם את ה-AI המגניב שלהם, ונורא רוצים להתקדם ולעשות הרבה יותר מהר, לבין הארגון שדורש מהם הרבה מאוד התקדמות, אבל דורש מהם גם לעמוד בפוליסיז ובקומפליינס ובסקיוריטי, ושהדברים יגדלו יפה, והפיצ'רים שאנחנו עושים יעשו אימפקט אמיתי בעולם, זה דורש לעמוד בסטנדרטים.

גלית גלפרין: כן, יש את העובד שרוצה לעשות את מה שהוא עושה בבית. הבעיה בדרך כלל בארגונים זה שהאירוע תפס את רוב הארגונים לא במוכנות, להפעיל AI עוד לפני שאני רגע אומרת שהטכנולוגיה מסוכנת ויש לה כל מיני פרקוויזיטס, אלא פשוט לא מוכן, לא מוכן. סקיוריטי ווייז, ליגל ווייז, אייטי ווייז, הרשאות, מי עושה מה, למי נותנים מה, האם כולם שווים בצוות שלי או בארגון שלי, איך אני מסבירה בכלל את החוקים החדשים, זה עולם חדש. זה קצת כמו שאם תקחי עכשיו קוביות לגו, שכולנו ידענו לשבת ולבנות מגדל, אז זה כאילו לגו, אבל זה לגו שהוא נראה אחרת, ולא בטוח שאנחנו מבינים איך לחבר את הקוביות, ועד שהארגון מבין העובד שרוצה כבר להתקדם, הוא נכנס גם לאיזשהו מתח כזה. המנהל שלו בוודאי נכנס למתח, כי בסוף אנחנו כולנו עובדים בשביל איזשהו KPI וחוצים להגיע למטרה. אז אני כאילו רגע אומרת שאי הבדאות לפעמים היא גם בתוך הארגון עצמו, של איך בכלל אני פורסת את כל ה-enablement הזה.

טוני ערד פליק: לגמרי, לגמרי. גם ארגונים נדרשים להגיב מאוד מאוד מהר למציאות שמשתנה מאוד מאוד מהר, אני חושבת שזה מה שמכתיב את הקצב המאוד מאוד גבוה שאנחנו נמצאים בתוכו, ואם אני משכללת את זה עם מה שאמרת, זה מה שמייצר את המורכבות.

גלית גלפרין: נכון, כי ארגונים בהגדרתם, בסדר? ארגונים שאינם אני אגיד סטארט-אפ קטן, הם במהותם מערכת שגם בשביל להזיז אותה מעט שמאלה, בסדר? זה קצת כמו להשיט עונייה ולהשיט סירה או קייק. גם אם אני רוצה לפנות וגם אם אני כבר מבינה שאני צריכה לעשות את הפניה, זה לוקח זמן עד שכולם מסתדרים בשורה הזו, וככל שהספינה יותר גדולה, כך לוקח לה יותר זמן לשנות מהלך אחת קטנה.

טוני ערד פליק: כן, אבל את יודעת משהו? אני חושבת שזו ההזדמנות בדיוק של מנהלים ומנהלות לתפוס שם וקום קטן שיש ולעזור לארגון גם בשיקוף הצרכים, שיקוף הקשיים, או מה שנקרא, מה האטום הכי קטן שאני צריכה בשביל שהצוות שלי עכשיו יצליח. ולא שאני אכנס לאיזשהו גפ שאחר כך אני לא יוכל למלא אותו, ואחר כך יגידו למה פיתרתם אותי בגלל ה-AI.

איך AI פוגש את היום-יום של המנהלים

טוני ערד פליק: כן יש פה מקום בדיוק של הנהלות ומנהלים להיכנס. מעולה, אז בואי רגע נחזור צעד אחד אחורה ובא לי רגע שממש נשיים את איך מנהלים מרגישים היום בארגונים. זאת אומרת איך הדבר הזה פוגש את ה… איך ה-AI פוגש את היום יום שלהם ברמת הציפיות של ההנהלה מהם, ברמת תוכניות עבודה, ברמת תהליכים, ברמת הקצב. מה את פוגשת?

גלית גלפרין: אז אני אגיד רגע שהיום אני כמעט לא ראיתי מנהל או מנהלת שהם להם איזשהו משהו בתוך תוכנית העבודה, בציפיות, בפרפורמנס, ביעדים, וואטאבר, שלא קשור ל-AI. לפעמים זה פשוט לא ברור מה זה, בסדר? לפעמים זה יותר טנג'בל, זה גם קשור בהכרח, בסדר? במוכנות הארגון, האם יש לי כבר פריסה וכולי, ועכשיו היעדים הם באמת אופרטיביים כמו שאנחנו מכירים, או האם אני עכשיו באיזשהו אירוע חשיפה, התמאה, התחלה, אני צריכה לגייס, זה משנה לי משהו בצוות. אז גם מאוד מאוד תלוי איפה האירוע עצמו, אבל זה גם מאוד תלוי איפה הבן אדם. כלומר, אם אני בתור מנהלת מאוד אימרסט והנדזון, וזה ברור לי, ואני שוחה, ובא לי על זה, זה לא כמו עכשיו, וזה גם אגב קשור למקצוע, בסדר? אני רגע תכף אולי ניכנס לזה, אבל זה לא כמו אם אני מנהלת עכשיו, שאני יודעת שהעובדים שלי הם לא רק לא באירוע, זה גם יהיה אירוע קשה, אני אין לי זמן להתעסק בזה, פתחתי את ה-GBT, נתנו לי עוד כלי, אני רק רודפת אחרי הזנב של עצמי כל היום, לא מספיקה בעצמי לעשות, זה דבר מאוד מאיים, מאוד מלחיץ, והמון פעמים מכניס גם אנשים לזמין שתיקה, או אני אגיד התכנסות של מצוקה. כי לוחצים עליי מלמעלה, לפעמים לוחצים עליי גם מלמטה, ואני בסנדוויץ' צריכה לקבל החלטות שלפעמים גם יעלו למישהו במשרה. אז אני רוצה להגיד שאני באמת פוגשת גם וגם, אני פוגשת מנהלים שלגמרי נמצאים בתוך האירוע, זה הפאן שלהם, הם כן בתוך הלחץ וכולנו רואים את הפיתורים ואיך נראית התעשייה וזה לא קל, אבל הם מרגישים שהם על זה, זאת אומרת הם מרגישים שהם חלק מהאירוע. הם נהנים מהכלים, הם מחפשים איך לעשות יותר טוב, הם מחפשים איך לבנות את התהליכים, את הכלים. להיות הנזון זה לא אומר דרך אגב לבנות פיצ'ר, זה לא אומר לבנות אתר, זה לא חייב להיות זה. זה יכול להיות לבנות תהליך, זה יכול להיות לבנות הרבה דברים אחרים כמנהלים שאנחנו אחראים עליהם. אבל הם לגמרי מבינים שהם בילדרים. ויש את המנהלים שפחות מבינים שכולנו נדרשים בעידן הזה בהבנה שלי את המציאות להיות בילדרים ושם אני חושבת שיש קושי. עכשיו לפעמים זה חינוך ארוך שנים של הרבה מאוד שנים בתעשייה של אני כבר מנהלת 15 אנשים, מה אתם צפים אני עכשיו להיות בילדרית? יש לי כל כך הרבה דברים על הראש, כל כך הרבה בק טו בק טו בק וכל הדבר הזה. אז מאיפה אתם צפים אני עכשיו גם לבנות דברים בידיים? ולמנהלים האלה אני רוצה להגיד יש לכם עכשיו הזדמנות ממש טובה להיכנס לאירוע כי זה לא אירוע חולף.

טוני ערד פליק: זה לא אירוע חולף. אני מאמינה שזה זמן ממש טוב להבין איך אנחנו נכנסים פנימה ואני חושבת שחלק מהמהות של השיחה הזאת או מה שרצינו להביא היום זה רגע לדבר על איך AI נראה באינסטגרם ובלינקטין ואיך AI נראה בחיים עצמם כי יש גם פער נורא נורא גדול. ואני חושבת שאנשים פוגשים את הפער הזה בפעם הראשונה והם לא מבינים כאילו למה לכולם זה נורא קל ולמה כולם נורא בעניין ולמה כולם נורא סקרינים ורק אני לא מבינה מה עושים עם זה. אז רגע בואי ננרמל את החלק הזה.

גלית גלפרין: אז אני רגע אגיד לגבי האינסטגרם והלינקטין כי את נוגעת פה בנקודה. קודם כל יש פה שתי פנים. אחד אני העובדת שרואה באינסטגרם ואומרת למה להם זה קל ולי לא. אז אני תמיד אומרת שהדרך להצלחה רצופה כישלונות ולמעשה אני מחפשת הכישלונות ולא את ההצלחות כי זה טכנולוגיה שהיא זזה כל כך מהר שגם אם נכשלתי היום מחר אני אצליח לא מאוד מתרגש מזה אז חשוב לי מה הבנתי בדרך בסדר על עצמי על הטכנולוגיה על העבודה שלי. בפעם השנייה זה המנהלת שרואה את האינסטגרם בסדר שזה בעיניי יותר חמור כי שם יש כבר איזשהו רף של גם ציפיות בסדר שם אני כבר בתוך הפרפורמנס. כלומר אם אני המנהלת וזה לי נראה קל ולא רוצה להגיד אם אני המנכ״לית ואני רואה שמישהו החליף את כל חטיבת השיווק שלו ב-20 אג'נטים אז למה לא אצלי. אז שם זה מייצג כבר איזושהי מערכת ציפיות שבעיניי היא הופכת להיות בריאה היא הופכת ממשהו שאולי תהליך שאנחנו צריכים לעבור לטירוף שהוא מרוץ שהוא לא מאוד מבוסס כי בסוף סושיאל זה דבר שעובד שוב על חשיפה על אלגוריתמים זה מאוד מאוד מאוד שונה ברמה ארגונית אני מאוד מקווה שאנשים בסוף מבינים את הדבר הזה איכשהו אבל אני כן רוצה לגוע במה שאמרת על בילדרים כי אני לא בטוחה שמנהלים צריכים להיות בילדרים או לא יודעת למה את קוראת בילדרים וזה כן חשוב לי רגע טיפה להגיד יש מקצועות שבהם כמעט בהכרח מנהלים צריכים להיות בילדרים בהווייתם בסדר זה כנראה המקומות שעד ואני מגיעות מהם שהם אזורי מוצר אזורי קוד אזורי אופירציה?

מה זה בעצם "בילדר" בעידן ה-AI?

טוני ערד פליק: אזורי אופירציה בוודאי אזורי מרקטינג אזורי סלז לא יודעת אם CMO צריך עכשיו או CRO בסדר וספציפית זה גם אזורים שאני עובדת מאוד מאוד כלומר שם אני עובדת גם גלובלית וישבתי עם אנשים מאוד בכירים ואני אגיד לך רגע מה זה בעיניי בסדר או מה זה בילדר כקונספציה בסדר זה מישהו שאין לו בעיה בכל רגע נתון לפרק את מגדל הקוביות שלו כדי להרכיב חדש כי יש לו סקילים שהם בגדול מה שאני קוראת חשיבה סיסטמטית אני לא מצפה מאף בסדר מנהל בכיר או מנהלית בחירה שהם עכשיו יבינו ברמה של לעשות עכשיו את הקוד ולהתחיל לעשות וייב קודינג על דברים יותר חשוב לי שהם יבינו איך הכלי הזה עובד איפה זה מתאים למוצרים שהצוות שלהם צריך להגיע ואיפה הדבר הזה מייצר לי ROI ברמה הביזנסית זאת אומרת בואו ניקח את כל הדברים שמנהלים עובדים בהם ונבין איך הדבר הזה יושב אני בהנהלות אני מלמד אותם לחשוב את זה ללמוד את השפה של זה לא כל כך אכפת לי שהם עכשיו ייכנסו לבייס ויעשו דאשבורד

גלית גלפרין: אז אני חושבת שהסטנדרט שאת מדברת עליו הוא סטנדרט מאוד גבוהה ואנחנו לא מצפים מכל אדם לא לעשות בייס ולא וייב קודינג ולא זה לא מה שהתכוונתי לומר אני כן חושבת שהCMO בפעם הראשונה שהוא ירים דאשבורד בעצמו הוא יבין אחרת לגמרי הוא יבין לגמרי אחרת איך נראה התהליך, איך מדברים עם AI מה נכשל שם, למה צריך להגיד כל דבר בצורה מאוד מאוד מדויקת

טוני ערד פליק: אבל את יודעת איזה פער יש שם בדבר הזה שהרגע אמרת הCMO הזה בשביל שCMO עכשיו ייגש ויעשה את הדבר הזה יש פה פער עצום

גלית גלפרין: אני מבינה בדיוק על מה את מדברת ואני חושבת שגם הפער הזה שונה בין סטארטאפ לבין קורפ נורא נורא נורא גדול וזה גם נגעת בתכלס נכון ואת יודעת מה אני חושבת שהעידן הזה מביא אותנו בדיוק לסיפור הזה של כמה נגעת בתכלס בדיוק כמו שאמרת עכשיו כי יש לדבר על AI ויש לעשות AI

טוני ערד פליק: והפער הוא עצום עצום עצום. סתם אני אתן דוגמה, אני הקמתי לעסק שלי מערכת אג'נטית. יש לי כמה אג'נטים שאני כבר לא זוכרת איך הייתי לפני שהיו לי אותם. באמת, הם כאילו הם עושים בשבילי, הם לא עובדים כשאני ישנה וכל הסיסמאות האלה לא, זה לא עובד לי ככה, הלוואי עוד לא הגעתי לשם. אבל הם כן מקלים עליי מאוד מאוד מאוד מאוד, והעסק שלי הוא כמעט one woman show. יש לי שני פרילנצריים שאני מעסיקה בעסק, אבל רוב האחריות היא קודם כל שלי מההתחלה ועד הסוף, ורוב העבודה אני עושה אותה. אני חושבת שלא באמת הבנתי איך מדברים עם קלוד ואיך בונים את הדבר הזה, ומה ההבדל בין סקיל לאג'נט, וזה לא משנה להבין את הדבר הזה, זה משנה איך מייצרים אימפקט. איך באמת באמת באמת מקצרים את זמן העבודה ועושים אותו הרבה יותר אפקטיבי. עכשיו, CMO שמבקש מאנשים לייצר לו את הדשבורד הכי מגניב בעולם, אם הוא ייקח שעה מהיום שלו רגע להבין איך להגדיר את הדבר הזה ואיך לייצר את זה ב-AI, יהיה לו הרבה יותר קל אחר כך לדרוש מהצוות שלו משהו שהוא טאנג'בול, שהוא אמיתי, שבאמת עושה אימפקט. אז במובן הזה אני חוזרת רגע להגדרה של להיות בילדר או לא להיות בילדר, אני חושבת שכולנו צריכים לגעת ב-AI, לייצר באמת. זאת אומרת מבחינתי לשאול את הצ'ט שאלות זה לא לדעת AI, זה לא לעשות AI, אין לזה שום קשר למציאות. אז כן לבנות, אני לא אומרת שכל אחד צריך לבנות מערכת אנטרפריז מטורפת, אבל כל אחד כן צריך לבנות את הכלים המיידיים שעוזרים לו. אז זה יכול להיות תודוליסט, זה יכול להיות דשבורד, זה יכול להיות משהו שעוזר לי, משהו שמכין אותי לשיחות קשות עם העובדים שלי, איזה אג'נט או סקיל שלקחתי ממישהו אחר ואני מתאמן עליו ומשפר אותו לשפה ולצרכים ולאקוסיסטם שאני נמצאת בו. אבל מי שלא יודע לעשות את הדברים האלה היום, אנחנו נכנסים לתוך עולם שעוד מעט זה יהיה פחות מאלף בית. זה כל כך כל כך בסיסי, חייבים.

גלית גלפרין: אני מסכימה עם זה, אני רגע אוסיף שאני חושבת שהניסיון הזה חשוב בעיקר כדי שתבין כמה דברים חסר או מה חסר בשביל ההצלחה. ואני חושבת שאם מנהלים ייגעו בידיים בבנייה של תהליכי העבודה, אפילו אם אני רוצה דשבורד שישקף לי תהליך העבודה, אבל אז אני אבין שהסנספורס לא מתחבר ואת זה לא מרשים וזה לא בקלוט בכלל, זה בצ'ט ג'יפיטי ואז אני אבין את הקומפלקסיות שאנשים שלי מתמודדים איתה, אז אני אוכל לעזור להם ולפתוח להם את הדלתות, שזה בעיניי כרגע הדבר השפוי או הנכון שמנהלים ומנהלות צריכים רגע, נגיד לעשות את הסימולציה עליו, להבין מה חסר בצוות בשביל שהצוות יצליח. אני גם לא יודעת להגיד לך אם עכשיו כל מנהל צריך אג'נטים, בסדר רגע יש פה גם שאלה, כי בסופו של דבר יכול להיות שהצוות שלי שאני מנהלת הוא יהיה עם אג'נטים והוא ינהל את האג'נטים או שאני אנהל גם וגם, אבל יש הבדל קצת בין הצ'יפ או סטאף שלי לבין הצוות שלי וגם בוודאי בין עצמאים לעסקים קטנים לבין אנטרופייז, אבל אני רגע אגיד שאת נוגעת בנקודה שהיא נוכנה נורא חשובה, כי אנשים כל הזמן חושבים על הטכנולוגיה, זאת אומרת אנחנו עושים המון השלכה על הטכנולוגיה, אבל כשאני יושבת ואני אומרת למנהלים, וזה קטע כי בדיוק אתמול כתבתי על זה בניוזלטר שלי, בסדר כתבתי משהו באמת על שלושת השאלות שכאילו צריכה לשאול את הספר ברגע שיש בתחילה, כי אנשים לא מסתכלים על זה, אני לא מסתכלת עליי, אני מסתכלת על האג'נט, אבל למעשה רוב הדברים שאני עושה כמו שאני עושה, אני אף פעם לא חשבתי על איך אני עושה את זה, אני עושה את זה, אני פשוט עושה את זה, אני בן אדם ואני עושה את זה, לא חשבתי על ההרגילים שלי, כאילו יש פה משהו שהוא כמו טיפול, שהוא כמו רפלקציה, שאנשים לא אוהבים לעשות, זה קשה להם, הם לא יודעים אפילו, אני יכולה לפעמים לשאול לעשות דיסקאברי על תהליך, ופתאום אנשים עוצרים רגע לחשוב שניה על איך הדבר הזה עובד, כי הכל כל כך טבעי לנו במרחב, מי חושב בכלל איך אני מדברת, אני רק שהתחיל כל ה-AI הבנתי, בסדר, שמי שמתקדם איתי יודע שאני משתמשת המון באמוג'יז, אבל לא באמוג'יז הוואטסאפים, האמוג'יז של פעם, השתי נקודות סמיילי, בסדר? יש לזה אגב סיבה בהיסטוריה שלי, כי אני הייתי הבן אדם שהמציא את שפת האס אמס בארץ, בסדר? זה נקודה שלא ידעו עליי. אבל פתאום גיליתי שככה אני כותבת, וזה לא דבר שהוא בכלל היה לי, כלומר גיליתי אותו רק אחרי שנתתי לו ממש, אמרתי לו לתחילת הדרך, אמרתי לו תנסה לי אנליזה, ואז אמרתי יא, בכלל לא הייתי במודעות. אז כשאת אומרת לבן אדם…

טוני ערד פליק: כי אם תשתית ההיג'נטית, והוא עכשיו צריך את כל חייו לפרוס לתוך הדבר הזה, רוב האנשים אומרים אין לי כוח, אין לי זמן. אם את אומרת לי, את גם כל יום צריכה לעשות להם ניזהר, תביאי לי עבודה. לא.

שני קליקים זה שקר: המציאות של עבודה עם AI

גלית גלפרין: אני מאוד אוהבת שאמרת שזאת עבודה נוספת על העבודה. זה בדיוק זה. כי אני לא יכולה לראות את ה… תורידו את זה ושני קליקים ויש לכם. לא, זה לא עובד ככה. אנשים מתאכזבים, אלבול המציאות, וצריך שמישהו פשוט ישים את הדבר הזה ויגיד, חברה, צריך לעבוד בטכנולוגיה וללמד אותה, ובסוף מדובר במודל סטטיסטי שמחזיר לך מה שאת שמה. וואי, זה מה זה קשה לזכור את זה. זה מה זה קשה לזכור את זה. זה לא בן אדם, אני יודעת.

טוני ערד פליק: נכון, אבל הלא בן אדם הזה מתחנף אליי, והלא בן אדם הזה עונה לי.

גלית גלפרין: אז אני רק רוצה להגיד לך שאני, מי שעובד איתי ומכיר, הוא יודע. יש לי אמרה, אני שמה להם הזיקון ואז אני מושכת. בסדר? אין. הם לא נחמדים אליי והם לא אין. הם חיילים.

טוני ערד פליק: אני לוקחת ממך את הפרומפט הזה אחר כך.

גלית גלפרין: קצת אנשים שוכחים. אני תמיד שמה את זה. ואני אומרת, תעצבו את הפרסונליטי שאתם רוצים. את יודעת מה צריכה. את יודעת אם את צריכה את השוטר או את צריכה את המתנחמד. או שבכלל את לא רוצה שזה יהיה בעל מה שנקרא ישות.

טוני ערד פליק: מעולה, זה מדהים ומדויק שאת שמה את זה על השולחן. אני חושבת שזו איזושהי מסוכה מדרגה שנייה כבר, נכון. שאנחנו מדברות עליה. אמרנו, רגע, בואו נהיה בילדרים ובואו נבסט את הציפיות שלנו לפי מה שבאמת אפשרי במציאות. כי הציפיות של בעלי המניות היום לצורך העניין הן לא כל כך ריאליות. זאת אומרת, הקצב הוא באמת קצב מאוד מאוד מאוד גבוה. ואז הפשרה היא בהכרח על איכות. זאת אומרת, אי אפשר, אי אפשר. אנחנו גם בא לי לקחת את השיחה הזאת לפרודוקטיביות. כי אני חושבת שגם המושג הזה, פרודוקטיביות, אנחנו מרגישים שכולם נורא פרודוקטיביים וכולם מייצרים מלא מלא מלא מלא מלא. ואני רוצה להגיד, מה זה משנה כמה אנחנו מייצרים? זה משנה מה אנחנו מייצרים ואיזה אימפקט זה עושה.

מלכודת הדופמין: פרודוקטיביות מדומה מול אימפקט אמיתי

גלית גלפרין: אז מדהים שאת אומרת את זה, כי יש מישהי בסטנפורד שהיא מתעסקת בשוב, זה מגיע מעולם הרפואה, אבל היא בודקת דופמין, חוקנת דופמין, כמו שאומרים, כותבת על זה הרבה. והיא באמת כותבת על איך כל גירוי קטן, ובגלל שאנחנו כבר אחרי באמת המון שנים של סושיאל וכל האירוע, הגירויים הוא כבר יצאנו מספיק חשוף. העניין של איי-איי ומה שכאילו לא זוכרים או לא שמים לב, שזה קצת כמו, תחשבי שאת מתכתבת איתי, הרי את מחכה בעידן שלפני השני וייק כחולים, בסדר? כל דבר כזה שענו לך, זה עכשיו מייצר את זה, בסדר? איזושהי זריקה קטנה של דופמין. איי-איי תמיד עונה, ובמקרה של רוב האנשים הוא גם כנראה מתחנף אלייך תמיד, זאת אומרת הוא גם נחמד אלייך תמיד. אין לו כאבי ראש ואין לו סירובים, זה תמיד עונה לך. את תמיד יכולה להפעיל מכונה דופמין קטנה, אבל בעצם אנחנו כאילו לא יותר פרודוקטיביים, אנחנו יותר פעילים, אנחנו מייצרים יותר, אוקיי? אנחנו מייצרים יותר כי יש לך, את כאילו עושה פלט.

טוני ערד פליק: אני אגיד לך מה אנחנו מייצרים הכי הרבה יותר.

גלית גלפרין: התפוקה היא לא התוצאה אבל, זה מה שאני אומרת, ה-AI מזיז לך את התוצאה, אבל זה שהתוצאה יותר זולה זה לא בהכרח אומר שהיא יותר שווה לי או שהיא יותר מדויקת לי. לפעמים אני פשוט עשיתי בדיוק הפוך. אני בגלל שלא ריאקטי ייצרתי מלא זבל, ועכשיו אני מאוד עייפה מלמיין את הזבל. כי אם אני הייתי כותבת את זה או משקיעה בזה או לומדת את זה, הוא אפילו עושה את זה, רחמנה לצלן לבד, זה כנראה היה לי יותר פרודוקטיבי. גם פרודוקטיביות זה דבר שצריך רגע להגדיר, מה זה פרודוקטיבי ואיך אתה מודד פרודוקטיבי.

טוני ערד פליק: לגמרי, ואני חושבת שמרוב שאנחנו מנסים להיות פרודוקטיביים ורודפים אחרי זנב של עצמנו, אנחנו שחוקים כמו שלא היינו מעולם.

גלית גלפרין: נכון. וכך הגענו למשבר הקיבולת האנושית, שזה גם הגדרה של מייקרוסופט. אנחנו באמת לא שמים לב, מרוב שאנחנו כבר על הטרדמיל הזה שלי, יצר לי, יצר לי, יצר לי, אנחנו כבר לא שמים לב, רגע, רגע, מה התוצאה? מה האימפקט? איפה אני באמת, באמת, באמת מזיזת המחת? זה נשמע כמו רצף של סיסמות, אבל…

טוני ערד פליק: אני לא חושבת שרוב האנשים בודקים איפה הם מזיזים את המחת. אני חושבת שקודם כל מוח אנושי, אין מה לעשות, הוא עצלן מטיבו. זה לא… אני אמצעתי… סרדותי, נכון. הוא עצלן מטיבו, הוא יחפש את המקום שקל ולא צריך להפעיל קוגניציה, או כמה שפחות קוגניציה, בסדר? מבחינת מאמץ, מבחינת איך שהדבר הזה עובד. ולכן כשמשהו מאוד קל לי לג'נרט אותו, אז אני בהכרח מבחינתי עושה את הווי. בסדר? עכשיו פעם, פעם, בתוך האירוע של מה שנים, אבל לפני שנה, זה היה פוגע בקולגוס שלי. כי הם היו מקבלים את הסלופ שאני אולי אייצר. עכשיו, בגלל שהכל מתחיל להיות מדידות, אז זה עולה, את מבינה? המנהל, הוא כבר אומר, בסדר, אבל זה לא עוזר לי שעשיתם את הכל, כי המחת היא לא זזה. ואז חשוב באמת אולי להבין ולשקף, ולהיות יותר ברורים בין קשר של סיבה ותוצאה, זאת אומרת, אם משהו מזיז את הקי-פי-איי או לא, כי בסוף זה לא רק איך העובד משתמש ב-AI. ברוב הפעמים, אגב, זה שתפרסי לכולם עכשיו צ'י-ג'י-פיטי, זה לא מה שיעזיז פרודוקטיבי. זה לא. זה שגלית או טוני עכשיו עשו, לא יודעת, יש להם איזה אג'נט שהוא בנה את המצגת, סבבה. אבל זה המצגת עם המילים שאת רצית להגיד, או שזה כתב לך עכשיו משהו שלא התכוון, ואת צריכה לארוך את זה שעתיים. בוא נמדוד את כל האירוע, ולא רק, את יודעת, האם אני משתמשת או לא משתמשת, שזה גם משהו שהיום הוא כאילו בקלש. מי מודד את זה? וגם האם זה הפרמטר הכי חשוב באימוץ? פרודוקטיביות?

גלית גלפרין: אני חושבת שנורא קל להתמכר למהיר וזול הזה.

טוני ערד פליק: דיברת על מרכודת הדופמין, זה בדיוק זה. אני חושבת שזה התחיל ברשתות החברתיות, כל הגאונים האלה בסיליקון וואלי שעיצבו את הפיד, כל אחד עם מה שמתאים לו כדי להשאיר אותנו הכי עמוק בתוך מכילות הארנב האלה. אז ה-AI הוא אבולוציה נוספת, הרבה הרבה יותר קשוחה של האירוע הזה. ואני אספר שבימים שהרמתי את המערכת האג'נטית שלי, אני לא יכולתי להרים את הידיים שלי מהמחשב. לא יכולתי להרים את הידיים שלי מהמחשב. עכשיו, אני מודעת לכל הדברים האלה, ועדיין היה לי מאוד מאוד מאוד קשה. אני חושבת שזה באמת עובד על כל החולשות שלנו. ושוב, אם אני חוזרת שנייה לסיפור של בילדרים או לא בילדרים, אם אני לא עושה AI, אם אני רק מדברת על AI, אז גם את זה אני לא מבינה. גם את הדבר הזה אני לא מבינה. אני לא מבינה איך אדם שמשתמש ב-AI פתאום צולה לתוך מכילות ארנב ולתוך מקומות. הוא בכלל, כאילו, נפתחו סוגריים וצללתי פנימה לכמה שעות, ובכלל לא התכוונתי להיות שם. אבל זה מה שקרה.

גלית גלפרין: אני חושבת, אגב, את מציינת פה את אחת הבעיות בכלל כטכנולוגיה, בסדר? היכולת שלך כרגע להיכנס לאירוע שלא תכננת אותו. או כי הוא מעניין ובאמת, מה שנקרא, נכנס לאיזושהי נקודה שעכשיו שכחת את עצמך גורף. למה? כי זה כאילו עיסוק שנראה כמו עבודה. זה נראה כמו עבודה, זה מרגיש כמו עבודה, זה מה שנקרא, זה מעביר לי את הזמן. זה כאילו, הוא אמר, ההתמכרות לפרודוקטיביות זה כאילו הזריקה הבאה של הנה, אני עשיתי משהו. זה נראה שאני עשיתי משהו, בסדר? ו-AI הוא קצת מדליק את הדבר הזה, כי הוא כאילו מוריד לך את החיכוך. אני תמיד יכולה לעשות עוד משהו, אני יכולה לעשות עוד תמונה, אני יכולה לעשות עוד מצגת, ואני יכולה, בסדר? אני צריך, כאילו מנהל שהוא שאפתן, אז הוא יגיד, כאילו זה יהיה הדבר הנכון לעשות, אבל מישהו מתמכר לדופמין הזה, מישהו בתוך ה-AI, ושוב, לא באתי לסנגר על עצמי, כן? כי אני מלכת הסיבר טוטאבים, אבל המחור יגיד, מה עוד אני יכול? מה אני יכול להוציא? וזה מחיר שהוא באמת משאיר אותך עם הידיים על המקלדת כל הזמן. זה קוגנטיבית, זה מצב שהוא מתחיל, ומתחילים ממש לראות, מאוד קשה להיות פה, זה לא אנושי, את לא יכולה להיות בקפסיטי הזה. וגם מנהל, אגב, מנהל ומנהלת, זה גם אחריות, זה גם אחריות, שברוב שעושים על אנשים, אתה צריך לשים מתי לב, כאילו מתי הדבר הזה הוא קצת מטוטלש שמתחילה לפגוע בחזרה, במקום ליעל, אני אקרא לזה.

אחריות המנהל: מכללי אצבע לפרקטיקה

טוני ערד פליק: אז הפודקאסט הזה, כל המטרה שלו היא לדבר על האחריות. נכון. ולתת כלים ולדבר גם על ההשפעה. כי זאת לא רק אחריות, זאת גם השפעה נורא נורא גדולה. אנשים עושים את מה שאנחנו עושים, הם מתנהגים כמו שאנחנו מתנהגים, וכשאנחנו מבינים שאנחנו כל הזמן על הבמה, אז אנחנו מתחילים להתנהג אחרת. כשאנחנו מבינים שכל מילה יש לה משקל במרחב, אז אנחנו מתחילים להתנהג אחרת. ובא לי שרגע ניתן כמה כללי אצבע, נרמלנו את המציאות, עכשיו בואי ניתן כמה כללי אצבע למנהלים, מאיפה להתחיל. אז בא לי לתת איזה טיפ, אני מהנדסת במקור, ושכל הסיפור הזה של אג'נטים וסקילים, והתחילו לדבר על האג'נט הזה ועל הסקיל הזה ועל זה, אמרתי אוקיי זה מגניב, זה יופי, אבל זה לא עוזר לי. זה לא עוזר לי, כי אני צריכה סיסטם, אני צריכה מערכת, אני צריכה אג'נטים שידברו אחד עם השני, אני צריכה אג'נטים שילמדו, אני צריכה שהם יעברו תהליך, אני צריכה שזה יהיה אפקטיבי, כי אני צומחת מאוד מהר והם צריכים לצמוח ביחד איתי, אז לא עוזר לי להגדיר עכשיו אג'נט. והלכתי לסדנה, הלכתי ממש לסדנה שלמה, שנתנה לי תשתית אג'נטית, שאחר כך הייתה לי הרבה עבודה ללמד אותה, את הפלייבור ואותי, וזה בסדר, אבל זה שונה לגמרי, רגע אני רוצה להגיד, תתחילו מהסוף, העניין זה של להתחיל מהסוף, להגדיר את המטרה, לאן אני רוצה להגיע, במה זה בתכל'ס של החיים עומד לעזור לי? לעשות תמונות במיד ג'רני זה יכול להיות מגניב, אבל במה זה עוזר לי בחיים? זה חלום. במיד ג'רני זה חלום. סבבה, גם וידאו זה חלום, וגם זה, זה פשוט לא מה שאני צריכה כדי לקדם את החיים שלי.

גלית גלפרין: אז אני רגע, אני אפצל את מה שאמרת כאילו לרגע לכמה חלקים. קודם כל אני צריכה להגיד, בסדר? זה לא הדבר שאולי רוצים לשמוע, אבל זה חשוב כן של להגיד בעיניי. המשבר שמנהלים ומנהלות עוברים הוא לא משבר עומס, הוא משבר חוסר יכולת.

טוני ערד פליק: מסכימה.

גלית גלפרין: הוא חוסר יכולת במובן של רגע לקרוא את מה אני צריכה. ואמר פה קצת שני דברים, כי המה אני צריכה הוא יכול להיות ברמה האישית שלי, כאדם, שכרגע מאוד רחוק לו הסיפור הזה של מה זה ה-AI ולמה זה ה-AI, וזה באמת כרגע יושב לי תיק על הכתפיים שאני צריכה עוד להבין אותו, ואני לא ממש נראה, לא באתי מהאירוע. לא יודעת אם בא לי עליו, כן. שאני רגע ברמה פרטית, ואז השאלה המתבקשת היא רגע, מי אחראי פה? הארגון צריך ללמד אותי, בסנת מנהלים, הארגון צריך לעשות לי משהו, אני צריכה ללכת, מה אני צריכה? בכלל מעניין אותי שיהיה לי ה-AI, כמו שאתה אומרת. בפעם השנייה, כאילו, שוב, יכול להיות שלי יש, ואני מתלהבת, אבל העובדים שלי, כל המערכות שהם משתמשים, זה מנותק, ואז מה שאני צריכה הוא בכלל לא קשור אליי, הוא קשור לאיזשהו אנייבלמנט שאני צריכה לדעת, כמו שאתה אומרת, את המערכות, את הדרישות, את הדברים שאני צריכה לעלות למעלה. אז זה גם משנה, בסדר? כמובן, בוודאי שזה משנה את היעדים, אבל בצד השני, זה שנייה להבין, ואת אומרת, תיקחו את זה לסוף, זה שיטת בזוס, בסדר? תכתוב את ה-PR ואז תעשה רווירס אנג'ניאל, וזה צוותי מוצר, או לפחות אני, בסדר? אני לא יודעת אם כל צוותי המוצר, אבל אני תמיד מדברת על זה שאם אני אראה את הסוף, אני עוד ידע להגיד, ולא תמיד יודעים את הסוף, בסדר? ולכן אני טוענת שלא משנה מה עומד מולך היום בעידן שבו את צריכה לעבוד ב-AI, היושבים שלך צריכים לעבוד ב-AI, הארגון צריך לעבוד ב-AI, מה שאת צריכה בתור מנהלת, זה רגע להתחיל להרגיל את עצמך לחשוב באופן סיסטמטי שהוא מערכתי, שהוא מה שאני קוראת, בסדר? אצלי, מה שאני עושה עם מנהלים, זה כל האירוע הזה של Team OS, זה איך לעבור ממצב שבו לי יש מערכת הפעלה עם AI, שאגב, גם זו הנחת עבודה שהיא לא בהכרח נכונה או בהכרח לא נכונה, כי למנהלים אין את הזמן למערכת האישית, בסדר? ולפעמים לעובד יש מערכת אישית לפני, אבל אם אין לך מערכת אישית, אז אני אסביר לך מה זה הפרסונל OS שלך, ואז אני אסביר לך מה זה ה-Team OS. כי אם את לא תדעי לעשות את המעבר או לא תדעי להבדיל במעבר, מה שלך ועוזר לך, ומה של הצוות או של הארגון ויכול לעזור להם, ולפעמים זה לא טריינינג. זה סיסטמה שצריכה להיות בארגון. זה עבודה של דאטה. אם אני עכשיו מבינה, ואני במרקטינג, ואני מבינה שכרגע יש לי שבע מערכות שהן לא מדברות אחת עם השנייה, ואני צריכה לעשות עכשיו מה שקוראים, בסדר? User Journey, אבל אני לא יודעת לדגום כל מערכת, כי אין לי גישה, או כי הן לא יושבות, או כי אחת חיצונית, אפילו אחת זה ספק חיצוני, ומשהו נשבר בתוך האירוע הזה, אז היה יזייף לי שם, והוא ישבש לי בהכרח את כל מה שבניתי. אז את יודעת, יש אזורים שזה בכלל ליגלי. בסדר? סתם. ארגון שלא עובד, הוא עובד בוואטסאפ, ואת לא יכולה להיכנס לו בוואטסאפ עכשיו. לא יכולה להביא את המידע משם, ליגלית. יש ארגונים שזה רגולטורי, למשל בריאות. בסדר? אני בסקטור בריאות, יש לי שם היפר קומפליינס שאני חייבת, ולא כל המערכות של ה-AI תומכות לי בזה. מספיק שאחת לא תומכת לי בזה, והאירוע נשבר, הסיסטמה נשברת, ואני צריכה להתחיל לחפש דברים. יש דברים שהם ממש ברמה של תקציב. הארגון לא הבין שעכשיו הוא צריך עוד מערכת של דאטה, שעושה דאטה פלו, או עוד מערכת של סקיורי, סקיורי שבודקת את כל הפרומפטים שהעובדים כותבים. ואף אחד לא תקצב את זה. ולפעמים זה פשוט שאף אחד לא אמר לך מה להזיז עם ה-AI. רק אמרו לך AI, AI, AI. בסדר? אבל כאילו מה ההבטחה? מה אתה רוצה שיקרה? כי את יודעת, סתם, אני אגיד לך בסלס, יופי, אני יכולה לעשות AI SDR, זה יעזור לי בכמה? זה יזיז לי אם אני אביא עוד 100 לידים? אם אין בצד השני משהו שיודע לדבר איתם? לא. אז כל התכלול, התכלול הזה שפיש בהכרח, זה בדיוק מה שהכניס אותנו לעוד יותר סטרס ושחיקה ותרללת.

טוני ערד פליק: נכון, אבל את כן צריכה להיות לנהוג באחריות, לתת את ה… אני אגיד את המכוונים לאנשים שלך, איך גם לבדוק את הטכנולוגיות, לדעת להציל את הדבר הזה, לדעת לדבר את הדבר הזה, לדעת לדבר את הציפיות שלך מהדבר הזה. לא להגיד להם תשימו איי, תשימו איי, ואז להבין שהם עושים את זה בבית, מהקלוד שלהם, כי אף אחד פה לא אישר להם קלוד. אני ממש מסכימה איתך ואני חושבת שזה, אנחנו באמת בעידן שרגע מחזיר את המנהלים לאחריות האמיתית שלהם. לאחריות להזיז את המחת, לאחריות לעשות אימפקט אמיתי, לאחריות לבנות את התהליכים ואת התרבות הנכונה ואת הציפיות הנכונות ואת הדרישות בתוך הצוותים שלהם, כדי שבאמת נוכל להגיע לתוצאות. וזה אף פעם לא היה מורכב כמו היום, כי יש מלא מערכות, כי הטכנולוגיה מתקדמת נורא מהר, כי כל אחד מושך לכיוון אחר, ואחד גרוק מגניב לו, והשני ג'מיני מגניב לו. אבל זה לא משנה מה מגניב, זה משנה למה אנחנו זקוקים עכשיו כדי לייצר את הסיסטם שיעבוד בשבילנו. ואת יודעת, כל השנים האלה שהייתי מנהלת פיתוח, כל הזמן אמרתי לאנשים שלי, אנחנו לא בונים מערכות בשביל לבנות מערכות, אנחנו בונים את התהליכים שיעבדו בשבילנו כדי שלנו יהיה יותר קל. אני חושבת שאנחנו שוכחים את הדבר הזה. אני חושבת שאנחנו שוכחים את זה, אנחנו באמת במרדף אחרי מה הכי מגניב ומה הכי חדש ומה עושים בווידאו הזה, שווידאו זה לא חלק ממה שאני עושה בכלל, אז מה זה משנה כרגע?

לפרום את התהליך עם הצוות

גלית גלפרין: אני אגיד לך מה את נוגעת, את נוגעת באיזשהו משהו שאומר שאני בעצם עכשיו נדרשת לבנות שכבה של הרגלים חדשים, שלא היה לי קודם. כי מה היה קורה קודם, בכל צוות תמיד, לפחות אצלי תמיד היה את מה שאני הייתי קוראת, הפיקסר. זה מי שאת באה והוא יסדר לך, בסדר? הוא מסדר את הבעיה. ואני חושבת שהיום כשאת שמה ואת אומרת, אוקיי, אז הטכנולוגיה היא תהיה הפיקסר, היא תתפוס את מה שנפל והיא תכתוב את מה שאף אחד לא רוצה לכתוב והיא תתכלל ותאסוף לי את כל הדברים. אני חושבת שזה בעצם האתגר, בסדר? מה המערכת הזו שאנחנו צריכים או מה ההרגלים שאנחנו צריכים לכתוב. ואני חושבת שזה אפילו יותר נכון לשבת עם הצוות ולפרום את זה ביחד.

טוני ערד פליק: מעולה, זה כלי ממש טוב. איך?

גלית גלפרין: כי המון פעמים את מגלה שכשאת יושבת עם האנשים ושואלת אותם, את גם מגלה דברים שלא ידעת קודם. כלומר, זה בכלל לא ידעת שמישהו בתהליך או שיש איזה בעיה, כאילו כל דבר עולה עד למעלה. גם את יכולה לגלות את ה-intent של הבן אדם. אני פה בהתלהבות, אני פה בחשש, יכול להיות שאני פה בצוות שיהיו עם חשש. ומה שאני בכלל לא באירוע של עכשיו לתת להם כלים, אני צריכה קודם לתת להם טרנינג, לתת להם רוגע. לא יודעת, בסדר? רגע להבין גם מה מדובר בחדר. האם יש לי בחדר כוכבים, צ'מפיון שיכול לסחוב לי, מי הבן אדם שהוא ידליק לי. אני תמיד אוהבת להגיד, אני מדליקת מדורות. אני אוהבת ללכת, וכל חדר שאני נכנסת אני מוצאת את הסירומן שמדליק איתי את המדורה, ומשם זה לוקח. ולפעמים לא היה צריך. אולי אני צריכה חונכים בצוות, אולי אני צריכה אפילו להיות יותר פגיעה, וגם לספר שזה לא יצא לי, וזה מרגיז אותי, וזה לא הולך לי גם. שגם לי, אני לא יודעת כל.

טוני ערד פליק: כן, מאוד מתחברת למקום הזה של העצבים, היו לי כמה סשנים מאוד מעצבנים. ואת יודעת, אני חושבת שעוד משהו שקורה לנו עכשיו, תוך כדי הדבר הזה, זה שאנשים פחות מדברים אחד עם השני על הבעיות שלהם, ודברים הרבה יותר עם איי-איי על הבעיות שלהם. וזו חתיכת מכשול גדול, כי אם יש לי איי-איי, ואני יכולה לשאול אותו הכל, אז למה שאני אשאל את חבר הצוות שלי ואני אתפדח מולו? וזה עוד לפני שהמודלים האלה הפכו למאוד מאוד מאוד אמפתיים, ומכירים אותנו ויודעים עלינו הכל, והם מדברים אלינו נורא יפה, ועוד שנייה הם יהיו החברים הכי טובים שלנו, והתקשורת שלנו הולכת ומצטמצמת בבית הזה, אני חושבת שלמנהלים יש אחריות משוגעת. אחריות ממש ממש ממש פנומנלית. לשבת עם הצוותים ולדבר לא רק על התוצאות, לדבר גם על התהליך. ובדיוק על האינטנט, מה התכוונתי לעשות, איך דיברתי איתו, מה יצא לי מהדבר הזה, מה קרה בפועל, לעומת המקום שרציתי להגיע אליו, ואיך אנחנו כצוות משתפרים במקום הזה. ואני חושבת שככל שאנחנו נדבר על זה יותר, ככה נרחיק מעלינו במעט לפחות את הבדידות ואת הניכור, כי זה הולך וגדל פה, ממש.

גלית גלפרין: אני חושבת שזה מאוד נכון מה שאת אומרת, בנקודות האלה שבהן מנסים להכניס לי תהליך חדש. כי הרי מה קורה? בסוף אנשים מתנגדים לשינוי. אנחנו בסוף יצורים שלא מעוניינים, כשיזיזו להם את הגבינה. זה שינוי שהוא עצום בכל כך הרבה רמות, שאת חלקם אנחנו אפילו עוד לא לגמרי מבינים. כי באמת רוב האנשים שאתה אומר להם, הם חושבים בסדר, אני אדבר עם את שט. הם לא מבינים שאני מדברת בכלל פה על משהו שאני יותר לא אעשה, לא אעשה יותר. זה לא יהיה העבודה שלי. או העבודה שלי מעכשיו זה לכתוב את המסמך הזה שאת אמרת, שלא בא לי לכתוב אותו. ואז השאלה היא אחרת בכלל. מה אתה רוצה לעשות מחר? זה עדיין אותו דבר. האם אני בתור רשת מוצר שעד עכשיו מה שהיא עשה זה להמציא את המוצר, ועכשיו אני פתאום מצאתי את עצמי שכל התהליכים היפים קרו מאחורה, כי המפתח הרגיש גם שהוא מנהל המוצר והוא כבר הביא לי משהו והוא אמר לי, אני יכולה רגע לבדוק לי האם אני רוצה להיות הבודק? האם אני רוצה להיות המפקח? האם זה העבודה שלי? האם זה מה שאני אוהבת? ואנשים לא עוצרים לשאול את זה. ואני אומרת שנייה בואו נעצור את זה, כי יש הבדל בין בוא תכתוב לי בסדר, אפיק וכאלה, לבין זה שפתאום יש לי הרבה מאוד מסמכים ואני עוברת עליהם ואני בודקת כמו המורה האם זה הדבר שרציתי או לא. זאת אומרת נדרשת פה גם אני אגיד איזשהו קורפוס כזה שאומר שנייה, אני נוהגת וההגה הוא שלי. אני יכולה לשים פה רגע נהג אוטומטי לחלק מהדרך, אבל אני נוהגת וגם החבר שלי בצוות הוא נוהג. ובואו רגע נבין ונלמד אחד מהשני מה תהיה הצורה הכי טובה לנהוג את הדבר הזה ביחד, אבל מבינה? אבל בטח לא כאילו to hand it over כאילו באופן כזה שזה יתחרה בי בחזרה.

טוני ערד פליק: כן, אני מאוד מבינה על מה את מתכוונת ואני חושבת שפשוט הרבה אנשים בטוחים שכולם מסביבם כבר יודעים איי איי, עושים איי איי, כבר מומחים לכל הדברים האלה.

גלית גלפרין: גם אני. גם אני, גם אני. אני כל הזמן, אלה אנשים שאני מקיפה את עצמי בהם, אז אני כל הזמן שומרת את הדבר הזה, ואז אני שוכחת שאנחנו תוך כדי הדבר הזה. זאת אומרת, אנחנו לומדות תוך כדי תנועה.

טוני ערד פליק: את יודעת מה זה עושה גם למנהלים שאת מדברת? כאילו שאת בטוחה שכולם כבר יודעים. ואת באה למנהל ומנהלת ואת אומרת, זה אג'נט וזה סקיל וזה, ויושבים מולך בשקט. ולפעמים לוקח לך גם, את יודעת, לא מעט זמן להבין שאתה רגע אמרת אג'נט וסקיל, אבל מי שמולך הוא לא לגמרי סגור על מה את מדברת. כן. זה מאוד מביך לשאול. מאוד מביך.

גלית גלפרין: וזה, זה שוב, זה אותה נקודת פתיחות של בואו רגע תבינו שזה מהר וזה בסדר עוד לא להיות בנו הו, ורגע תתנו שנייה את הכתף הזו שאומרת זה בסדר לא להיות, אבל אין בעיה. אבל כאילו זה אכלה מסוג אחר. ואני אומרת את זה בתור מנהל משהו באמת מאוד מהיר, מאוד טכנולוגי, מאוד רוצה להיות בקצה ועדיין צריך לזכור שלא כולם מה שנקרא באותה קשת, בטח לא אם אני מנהלת צוות, ותמיד, תמיד, בתוך צוות יש לך את הפרבולה הזאת. תמיד, בטח.

סיכום: להכניס את הידיים לאירוע ולהתחיל קטן

טוני ערד פליק: אז נשמע לי שזה מסר מעולה לסיים איתו את הפרק, ורגע להגיד, זה לא פשוט כמו שזה נראה. לא כולם יודעים את מה שנראה לנו שהם יודעים. זה מצטלם נורא יפה. באמת, כל צבעי הקשת וכל הווידאו עם המאמים. מצטלם באמת מהמם, הכל מהמם. בתכלס לחיים, יש כאן עקומת למידה, והיא עקומת למידה קשוחה, והיא דורשת מאיתנו זמן, ואני רוצה להגיד, כל אחד מאיתנו גם צריך למצוא בתוך הדבר הזה, איך נכון לא ללמוד, וממי נכון לא ללמוד. אבל אם אנחנו מנהלים, ויש לנו ארגון, ויש לנו אנשים שהם מרגישים בדיוק את מה שאנחנו מרגישים, את שמות המתחזה ואת הלחץ ואת הסטרס שבא ביחד עם התקופה הזאת, אז רגע בואו קודם כל נפתח את זה לשיחה. בואו נדבר על הדברים. נראה לי שזאת כבר התחלה ממש מצוינת שתפתח לנו מערכת יחסים אחרת סביב השינוי הזה, ושכל אחד ימצא את הדרך שנכון לא ללמוד. זה יכול להיות קורס, זה יכול להיות איי-איי, זה יכול להיות המון המון המון דברים, אבל בואו תכניסו את הידיים שלכם לאירוע, כי לדבר על ולעשות את, וואו, זה פער תהומי. זה באמת פער תהומי.

גלית גלפרין: אני מאוד מסכימה, ואני רגע אוסיף גם, כאיזשהו רגע, אני אגיד, קורפוס מחשבה על הדבר הזה, רגארדלס לאיפה שאני כמנהלת נמצאת, בסדר? אבל בפרט אם אני עוד לא באירוע, בעומק שאני נדרשת אליו, זה המון פעמים זה נורא מציף אנשים, כי גם שאומרים לך תלמד, תלמד, ובסוף אומרים לך גם תעבוד, תעבוד, ואתה אומר בסדר, אבל יש לי רק שמונה או תשע שעות לעבוד, ואתם לא מורידים ממני את העבודה. ואני שומעת, אני שומעת גם עובדים שאומרים לי, בכל הלילה עשיתי, בסדר? זה לא המטרה. אבל אני אומרת, רגע כמנהלת, אני חושבת שקודם כל אססמנט, בסדר? ולי יש גם כלי אססמנט שאת יכולה לשים אותו אחר כך בזה, אם אנשים רוצים בשמחה, אבל אססמנט שהוא רגע אפילו לא במה אני צריכה ללמוד, בסדר? זה נגיד שאני אחרי האירוע, כשאני הבנתי שאני צריכה למידה, אולי גם העשו לי למידה, אולי אני לא, מה שנקרא, המון פעמים אני לומדת, אבל אני לא פרקטיסינג. ואז זה לא שווה. ואז אין למידה. אז אני אומרת, אל תגידו למידה, תגידו בואו רגע נסטרים את זה לתוך מה שקורה לנו ביום יום, בסדר? אבל אני חושבת שבמודליטי המוחי, הדבר הנכון זה להסתכל רגע על הצוות, על מה הוא עושה, על מה המטרות שלו, ולפרק לאטומים קטנים, לאטומים קטנים שמעריכים את היכולת שלי כמנהלת, היכולת של הצוות שלי כחוליות וכצוות, להבין איפה החוליות החלשות, זה במערכת, זה באנשים, מה אני צריכה שם בדבר הזה, מה סיסטמטי ומה סתם שבור, כי היסטורית הוא שבור. אולי אני אפילו לא צריכה אוטו כבר. אתה יודעת, המון פעמים אנחנו עושים דברים כי עשינו אותם ככה. זה לא בהכרח אומר שאני עכשיו צריכה להעתיק את זה לעולם חדש.

טוני ערד פליק: זה ההזדמנות.

גלית גלפרין: בדיוק, זה הזדמנות. והכי הכי הכי חשוב זה, אני תמיד אומרת, תקטינו. תקטינו, הכי קטן, טס קטן, כישלון מהיר. תבינו מה קרה, טס קטן, כישלון מהיר. עושים את זה במוצר, זה נכון גם לחיים, וזה בטח ובטח נכון למקום שבו יש לי טכנולוגיה שנג'נרטת בגדול מה שהיא רוצה. תקטינו.

טוני ערד פליק: מאוד מאוד מאוד אוהבת, הכי פרקטי, הכי מדויק. זה גם הביא אותנו רגע להבין גם את המערכת וגם אותנו מול המערכת.

גלית גלפרין: נכון, כי זה קומפאונדים וזה לא מאיים.

טוני ערד פליק: נכון, ושם נוכל לסבור את הביטחון שיקח אותנו הלאה. גלית, מלא מלא מלא תודה.

גלית גלפרין: בשמחה.

טוני ערד פליק: מלא תודה. אנחנו כמובן נשים בתחתית הפרק את הכלי אססמנט, ואם יש לך עוד חומרים שאת רוצה לחלוק עם המאזינים שלנו, זה באהבה ענקית. וממש ממש תודה. נשמע לי שעשינו סדר בתוך כל הפלף הזה.

גלית גלפרין: אני מקווה. אני גם. תודה רבה רבה.

טוני ערד פליק: תודה. תודה שהקדשתם את הזמן להזין לפרק הזה. אני אשמח לדעת מה חשבתם. מוזמנים לכתוב לי וליצור קשר בכל אחת מהמדיות בתיאור של הפודקאסט. ואם אהבתם, מוזמנים לשתף את מי שהפרק הזה יכול לעזור לה או לא, להנהיג את החיים שלהם להצלחה ולחיים טובים ומאוזנים יותר. נתראה בפרק הבא.